השיר "קו העוני", מאת רוני סומק, עוסק בנושא העוני בישראל של שנות החמישים. יתכן כי יש בין התלמידים כאלה שהם "מתחת לקו העוני" או החשים עצמם עניים, ולכן המורה צריך לנהוג ברגישות רבה.
שיר זה מתבונן במעבר בין הכרות לקרבה ובכך יכול לפתוח אפשרות לשיחה על אהבה - על התקווה שיש בה והציפיות, על הפחדים והסכנות. בשיר סצנה קצרה בה שנים יושבים זה לצד זו בבית קולנוע ולפתע הם שני אנשים היושבים זה עם זו. דרך עיון בשיר, נתייחס למעבר בין הכרות לקרבה.
"יכול להיות שזה נגמר"? שירו של יהונתן גפן מעלה תהיות בנוגע לרלוונטיות של המפעל החלוצי שהחל בראשית המאה ה-20, ושלכאורה לא נותרו לו דרכים לקדם את פיתוחה של המדינה. בשיעור נתוודע לתגובות שהשיר הצליח לעורר, ועל הדרכים הרוחניות והגשמיות בהן אנו מסוגלים לתרום למדינה.
במשך שנים היה 'שיר העמק' לפזמון פופולארי מאד שזכה לביצועים רבים. בשיעור נראה כי מדובר ביצירה עשירה הטומנת בחובה עומק ומורכבות רגשיים, כמו גם דיאלוג מעניין עם מקורות ישראל.
זהו שיר ארספואטי העוסק במעמדה הנמוך של השירה ותוהה מתוך כך "מה זאת בעצם שירה". שאלה זו חושפת בפנינו את החוויה הפנימית העומדת בבסיס השירה של הדוברת: חוויה של אי-ידיעה. חוויה זו היא מקור היצירה וההבעה שלה. ננסה לגלות את ייחודה ומהותה של השירה, ולצרף ל'אחדים' מאוהביה את התלמידים. נעמיק בכוחה של השירה להתמקד פנימה ולהעביר עומק של חוויה דרך עולם הדימויים והמטאפורות. ונכיר שאיפה שהדעת איננה- מתחילה היצירה...
שיר אהבה לעיר ירושלים, עיר של אש בכי וטירוף. השיר שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים מציג את החיבור והשורשים שיש בעיר, אך מתוך חרדה לגורל העיר ומתוך מודעות למחיר הניצחון.
נלמד את שירו של דן פגיס 'דו רגל', נדון במשמעות השיר ובהבדלים בין אדם לחיה, ונראה כיצד האדם יכול לעיתים להתנהג כחיה, אבל רק הוא יכול להגיע לשיאים וגבהים.
משוררים רבים וידועים כתבו שירים המשתייכים לז'אנר השירה הארספואטית המתארת את התהליך האינטימי הלא קל של כתיבת שירים. מהי החוויה העוברת על המשורר-יוצר בעת הכתיבה? מדוע חשוב לנו להכיר בתהליך הזה? מהו תפקידו של משורר ואיש הרוח בבניית זהות של עם?
נעסוק במפגשים מהסוג המסעיר, הבלתי צפוי, בין האוהב ובין מושא אהבתו. נעמוד על המתח בין האלם והבלבול ובין הרצון לשמור על חזות מאופקת, ועל תבנית קשוחה המונעת "פירוק" ובין הצמא הגדול- ללגום מהסערה עצמה, ולהתחיות על ידה.
נלמד את שירו של אריה סיוון 'אני בסך הכל', נשווה בין תרומת הדובר לאדמה ולארץ, לבין תרומת אבותיו, והתחושות שלו בעקבות כך, ונראה איך בסופו של דבר 'מנצחת' תחושת החיבור שלו לאדמה למרות הפער- 'גם לי חלק יש באדמה הזו'.