הסוגיה מציגה את הדרשות שרבא הביא בבית מדרשו, להצעתנו, מדובר בדרשות שנועדו לדחות את עמדתו של ר' אליעזר. ר' אליעזר סבר שתשלומי הנזק הם מיוחדים משאר התשלומים והם אינם תשלומים ממוניים בלבד הנישומים כעבד, אלא יישום של עקרונות ה'מידה כנגד מידה' המופיעים בתורה הכוללים בתוכם את כל התשלומים.

הגמרא מציגה בפנינו מחלוקת תנאים בשאלה 'מהי הבושה עליה אנו משלמים בתשלומי הבושת'. ר' יהודה סובר שהבושה היא הפגיעה במעמדו של האדם בהתאם למקומו בסולם החברתי, ואילו ר' מאיר סובר שהפגיעה היא בכבוד העצמי הפנימי הקיים אצל כול אדם בשווה. ר' שמעון מציג דעה מורכבת יותר העומדת ביניהם ובעיקר מעוררת שאלות.

הגמרא מציגה ברייתא הסוברת שיסוד החיוב ומהות הבושת טמונה בכוונתו של המבייש דווקא ולא במבויש. בכך הברייתא מדגישה רכיב חשוב בענייני בושה וכבוד, שהם קשורים תמיד ליחסם של אחרים אלינו ולא להתרחשות הפנימית שלנו בלבד.

הגמרא מסרבת לקבל שר' אליעזר סובר שצריך להוציא עיניים ממש, אך מוצאת דרכים אחרות ליישם את עקרונות הנקמה גם דרך תשלום ממוני. מה מקומה של הנקמה בעולמנו מבחינה מוסרית?

הגמרא מביאה סיפור על אב שאינו מוכן שבנו יושם כעבד, ולאחר מכן דנה באריכות בגבולות יכולת הגבייה של נזיקין בבבל. שני הדיונים מציגים את בעייתיות היישום של נזקי אדם, הן בקושי המעשי לדייק בשומה והן בקושי העקרוני הנובע מהעדר הסמכות בבבל.

הסוגיה הראשונה בפרק מנסה למצוא מדרש שיצדיק את הפרשנות של "עין תחת עין" כפיצוי ממוני. דרך הדיון הזה חודרת הגמרא לשאלות עמוקות של היחס בין גוף לנפש. בהתעקשות על עונש ונקמה של 'מידה כנגד מידה' אנו מבטאים התייחסות בחומרה מיוחדת לאלימות כלפי גופם של בני אדם, ובכך משווים אלימות פיזית זו לרצח, ואילו בהמרת העונש לכסף ופיצוי אנו משווים את גוף האדם לבהמה ורכוש.

הסוגיה מביאה סדרה ארוכה של מדרשי הלכה לשלול את היישום של "עין תחת עין ממש". חלק ממדרשי הלכה אלו נדחה וחלק אחר מתקבל על ידי הגמרא. בעיון מדוקדק ניתן לראות שהגמרא מכוונת אותנו לכך שהיא מעדיפה מדרשים המוצאים את המקור החיובי והעתיק לתשלומי ממון כבר בתורה, על פני מדרשים השוללים את האפשרות של "עין תחת עין" מכורח ההיגיון

הגמרא דנה בשאלות שונות הקשורות לתשלומי הריפוי ומציגה בדרכה טענה עקרונית שהריפוי שונה מהתשלומים האחרים, בכך שהוא עוסק בתיקון ההווה ולא בפיצוי או הענשת החובל על העבר, ומשום כך מצריך שיתוף פעולה של המזיק והניזק ואחריות משותפת שלהם על התהליך.

הסוגיה מציגה את שבת וריפוי כשני תשלומים הבאים על תוצאות עקיפות יותר של החבלה, ולכן כרוכים יחד במובן מסוים. הסוגיה בוחנת את נקודות הדמיון והשוני בין שני התשלומים, ובחנת האם נתייחס אליהם כקבוצה אחת להחמיר או להקל, או שמא נשאיר את החלוקה על עומדה ולעתים נשלם על האחד ולא על השני.

בשאלת אומדן הצער עולה ביתר שאת האופי הרגשי של הצער, והבעייתיות לתת לו ממשות ליד החסרונות ה"אובייקטיביים". הגמרא מציגה חילוקים דקים בהבנת אופיו של הצער, המתנגדים להגיון כלכלי פשוט, דבר המדגיש את הפער הקיים בין שפת הרגשות לשפה הכספית.

סוגית "צער שלא במקום נזק" מציפה את הבעייתיות והייחוד של תשלומי הצער משום שהם מתייחסים לצדדים פנימיים וסובייקטיביים מאוד. הגמרא מביאה עמדות הסוברות שמשום כך לא גובים צער כלל אלא אם כן יש איזה "נזק" או "רושם" אובייקטיבי יותר שניתן לראות מבחוץ.