סוגיית הפתיחה של הגמרא בבא מציעא מנסה לברר את אריכות וכפילות הלשון של המשנה בטענות המתדיינים, ומנסה להסביר שכפל הלשון נחוץ ללמד את החידוש ההלכתי שראיה לא קונה. בשיעור זה נעסוק בשאלה מה פעולת הראייה יוצרת. האם ניתן היה לחשוב שהיא ממש קונה את החפץ? ואם היא לא עושה זאת, איזה סוג של קשר היא יוצרת בין האדם לבין המציאה?

במסגרת הדיון על הלכות השבת אבידה מביאה הגמרא סיפור העוסק בדין של הליכה "לפנים משורת הדין". בשיעור זה נעמיק בדין זה- האם ניתן להכריח אדם לנהוג "לפנים משורת הדין"? באיזה מקרים אדם חייב לנהוג כך ובאיזה מקרים לא? מה ההשלכות של דיון זה על התנהגותינו?

המשנה בתחילת פרק שלישי של בבא מציעא עוסקת בדינו של שומר שקיבל הפקדה והיא נגנבה או נאבדה. בעקבות דיון על שומר שגבו ממנו קרקע כתשלום על אי החזרת פקדון, הגמרא מעלה דיון מה מתרחש אם לאחר זמן, השומר (או כל לוה וכד') משיג מעות שבהם יכול לשלם למפקיד (או למלוה וכד')- האם הוא יכול לדרוש את קרקעו בחזרה תמורת המעות, או שמא הואיל וכבר שילם על ידי נתינת קרקע, אינו יכול לתבוע את קרקעו בחזרה.