בשיעור זה נלמד במשנה על שני נושאים מרכזיים: על האבחנה בין נשים לגברים בחובות הילד להוריו ובחובות ההורה לילדיו, כמו כן ניגע בהבדל בין נשים לגברים במצוות עשה ולא תעשה שתלויות בזמן ושאינן תלויות בזמן.
בשיעור זה ננסה לגעת דרך המשנה בסוגיות הרגישות והלא -תמיד מדוברות של חובות התלמידים מול ההורים בבית ועל הטוב שמגיע עם חובות אלו.
בשיעור זה נלמד על האבחנה בין נשים לגברים בחובות הילד להורה ובחובות ההורה לילד. כמו כן נעמיק בהבדל בין נשים לגברים במצוות עשה ולא תעשה שתלויות בזמן ושאינן תלויות בזמן וננסה לפתוח שיח על מקומן המיוחד של הנשים בעולם המצוות, על עבודת ה' הנשית ועל חשיבות הבית עבור התורה- שבשל חשיבותו פוטרת את הנשים מקיום חלק מהמצוות.
המשנה קובעת שאדם שחי חיי תורה זוכה לכבוד והערכה מהבריות . אנחנו יודעים שאצל תלמידינו, לעיתים קרובות, להיות "דוס" וללמוד תורה הם תכונות שלא זוכות להערכה ולפעמים מזכות בעיקר בבדידות וקושי. בשיעור זה, נבקש דרך לימוד המשניות לחזק את הבחירה הזו, גם במחיר הבדידות, ולנסות לכוון לבחור לחיות בחברה התואמת יותר את העולם הערכי שהמשנה שלנו מציבה.
בשיעור זה נבחן ממבט על את המשניות שכלולות ביחידת הלימוד הראשונה: "תורה, מצוות ודרך ארץ". נבקש בעזרת השיעור לחזור על המשניות אותן למדנו ולבחון את היחסים שעולים ביניהן.
המשנה במסכת אבות מגדירה ארבעים ושמונה דרכים בהם התורה נקנית. המונח קניין ביחס לתורה הוא מונח מעניין שמבטא רצון לשייכות עמוקה לתורה, אך שייכות כזו שנולדת מתוך תשלום של מחיר כשם שנעשה בעולם הקניין. המשנה מזכירה דרכי קניין רבות למפגש עם התורה ובשיעור זה נבקש להבין את הדרכים השונות ולחפש היכן אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך שלל הקולות שהמשנה משמיעה.
המשנה מגדירה מספר מצוות ש"אין להם שיעור", דהיינו שיש קשת רחבה- מנקודת מינימום לנקודת מקסימום- לאפשרות לקיים אותן. קשת כזו - שנראית זרה למערכת של משפט וחוק – יוצרת פתח בתוך העולם ההלכתי לבחון את שאלת הרצון והחשק שלנו בקיום המצווה לעומת הרצון הבסיסי יותר שמסתכם בלצאת ידי חובה.
המשנה ממסכת אבות קובעת: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ובאמירה זו מבקשת לשלב בין לימוד התורה שפועל בנו בראש ובשכל לבין החיים המעשיים שלנו שמתרחשים באזורים נוספים של הנפש והגוף: ידיים, רגליים, לב וכליות. בשיעור זה נבקש לבחון את החיבורים והניתוקים שעשויים להתרחש בין שני המרחבים הללו ואת המצב הבריא בחיבור בין השניים, לו קוראת המשנה: "יפה".