שירי שואה רבים עוסקים בהתמודדות של הניצול עם זכר השואה. ידוע שניצולים רבים בחרו בשתיקה ובהדחקה כדרך התמודדות. שיר זה מציג את כאב הניצול והבחירה בשתיקה כדרך חיים וגם את הכאב של המביט מן הצד וחוסר היכולת שלו לחזור אל השגרה הרגילה והניטראלית.

השיר עוסק בהתמודדותו של אב עם טראומת השואה. כניצול שואה אין הוא מסוגל להמשיך בחייו והוא מחובר באופן טוטלי לעברו. מנגד- מתארת ביתו באופן צדדי ולא מאוזן את הטראומה שלה. העיסוק בשיר זה חושף את התלמידים לעולמם של הניצולים ולבניהם. מסתבר שגם לדורות הבאים מונחלת הטראומה והאימה. לימוד השיר יסייע לתלמידים להפנים שהשואה לא הייתה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה אלא אירוע טראומטי שהדיו נמשכים עד עצם היום הזה.

נלמד את שירו של אמיר גלבוע 'יצחק' העוסק בתחושות אשמה וכאב של הבן על עקידת האב.

שיר העוסק בכאב שנוצר בעקבות פער בין דורי ביחס לזיכרון השואה. האב, ניצול שואה, לוקח את ילדיו למעין מסע שורשים בעברו, והללו אינם מתעניינים בעבר כלל. הפערים באופן שבו כל אחד מתייחס לעבר משקפים את הפער שנוצר בין האב לילדיו.

נלמד את שירו של דן פגיס 'כתוב בעיפרון בקרון החתום'. נדון בסיום המעגלי של השיר המקנה לו תחושת אין מוצא ומחנק, בתשתית המקראית של השיר ובמשמעותה, ובמילות הצופן הקיימות בשיר המשליכות את הקורא אל תקופת השואה. ונראה כי המשורר כותב שיר שואה באופן מינימליסטי, מרובד ועם שתיקות ופערים העוסקים בחוסר היכולת לומר משהו.