• אסרט- פאצ אדמס
• בתרגיל- דמויות והפעלה מוזיקאלית

נלמד יחד את דברי רבי נחמן, ובעקובתיו נדון בדבריו:

רבי נחמן מברסלב,עפ”י ליקוטי מוהר”ן, י’ (שליטה וישוב הדעת):

עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו. כי שמחה היא עולם החירות, ועל כן כשקושר שמחה לדעתו, אזי דעתו בחירות ואינה בגלות. אך על ידי מרה שחורה ועצבות – המוח והדעת בגלות. וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה בכל מה שאפשר, ולהשתדל ולמצוא בעצמו איזו נקודה טובה, כדי לבוא לשמחה… על פי הרוב אין יכולים לשמח את עצמם כי אם על ידי דברי ה’, כדי לבוא לשמחה.

הצעות לשאלות ונקודות לדיון:

• ציירו כיצד נראה לך אדם מיושב בדעתו וכיצד נראה אדם שמח. האם הציורים חופפים? למה מתכוון רבי נחמן שעיקר ישוב הדעת מגיע על ידי שמחה?
• כיצד משפיעים עליכם מצבי הרוח: כיצד אתם מתייחסים לאחרים? מה מידת הריכוז שלכם? מה אתם עושים עם הזמן שלכם?
• האם אתם מכירים מרה שחורה? כיצד המרה נראית אצלכם? מה גורם ליפול למרה שחורה?
• היכן נוגעת בכם ההבחנה של רבי נחמן ששמחה קשורה לחירות? נסו לחשוב על עצמכם בזמן שמחה וקראו שוב את המילים של רבי נחמן. האם הם נוגעים בכם?
• איך נהיים שמחים על פי רבי נחמן? חישבו על נקודה טובה בעצמכם שתעזור לכם לא ליפול לעצבות.

נלמד בחברותות את המקורות הבאים:

ברכות לא ע”א (תפילה):

ת”ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה…

• מה היא ‘שמחה של מצווה’?
• האם יש הבדל בין תפילה מתוך שמחה לבין תפילה מעצב? מהו?

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ז  הלכה ד (נבואה):

כל הנביאים–אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין:  שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה.  לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר “והמה מתנבאים” (שמואל א י,ה)–כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.

• מה התנאי לקבלת נבואה?
• איזו פעולה עזרה לנביאים להגיע לשמחה?
• במסגרת שיעורי הנביאים למדת על נביאים שונים הם יכולת לדמיין אותם מוזיקאים?

ספר מאור ושמש – פרשת שמות ד”ה יש (עבודת ה’):

יש לדקדק קצת שהיה לו לומר את צעקתם אני שומע לשון הווה, שאז הרי עדיין היו צועקים מידי יום ביומו מצרת השעבוד. גם מה לבשר להם תיכף שביאתם תהיה לארץ טובה זבת חלב, הלא לעת כזאת רב להם אם ינצלו מהעבודה הקשה אשר עובד בם. ויראה לומר כי הנה ידוע שהשי”ת ברא כל הברואים לכבודו להללו ולשבחו, ובפרטות לישראל עם קדושו שהם משבחים ומהללים לשמו הגדול בכל עת. אמנם עיקר עבדות ה’ הן בתורה הן בתפלה צריך שתהיה מתוך שמחה, כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת וגו’ בשמחה ובטוב לבב מרב כל. וזהו עיקר נחת רוח לפניו יתברך כשישראל משמיעין קולם בתורה או בתפלה מתוך שמחה וחדוה, ועבדות ה’ הנעשה מתוך עצבות, הוא פוגם מאוד בעולמות העליונים. ולכן הזהירו חז”ל שלא יתפלל אדם לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, וכן אמרו בגמרא שקודם הלימוד הוי אמרי מילתא דבדיחותא מטעם דכתיב עבדו את ה’ בשמחה. אמנם האדם אשר עיני בשר לו אינו יכול להבחין זאת לאמתו אם עבדותו הוא מתוך שמחה כראוי או לא, שהגם שיראה לו שעובד מתוך שמחה יוכל להיות שיש בו קצת עצבות, רק הבוחן לבבות הוא היודע האמת אם הוא מתוך שמחה כראוי או לא. וזהו ביאור הכתוב ויאמר ה’ ראה ראיתי את עני עמי, כלומר שרואה אני את עניים שמחמתו אי אפשר להם לעבוד עבודתם לשמו יתברך מתוך שמחה, והם עובדין אותי מתוך עצבות מחמת צרת השעבוד ואין נחת רוח לפני בזה.

• מה מוסיף לנו בעל “מאור ושמש” על תפילה מתוך שמחה?
• מדוע חמים היו משמשים “במילתא דבדיחותא”לפני השעור?
• נסה להיזכר במורה שאתה מחובר אליו, מה בדרך הלימוד מאפשר לך להתחבר אליו?
• אנו שומעים הרבה  תלמידים שרצונם הוא ‘ללמוד בכיף’, נסה למקד מהו אותו ‘כיף’?

נחזור למליאה. כל חברותא תתבקש להתייחס למקור אחד ולשתף את הקבוצה מה התחדש לה או התחדד לה במהלך הלימוד בנוגע לשמחה.

פתחנו בצפייה הקטע מהסרט ‘פאצ אדמס’ המראה על השמחה ככח שיש בו ריפוי, או בתרגיל של דמויות ותרגיל של תנועה, ממנו יצאנו לדיון על התדמית של האיש העמוק הנתפס ככבד ראש ועצוב לעומת איש הנבואה, שהתורה מציגה לנו, שרוח הקודש שורה עימו רק מתוך שמחה. משם יצאנו ללימוד, תחילה למדנו יחד את דברי רבי נחמן על שמחה לעומת עצבות ומרה שחורה, ולאחר מכן פנינו ללימוד בחברותות של מקורות שונים העוסקים בשמחה. סיימנו במליאה, כאשר כל חברותא שיתפה מקור אחד שתפס אותה, וסיפרה כיצד הוא חידש לה על השמחה.