לפני לימוד פסוקי הקינה כדאי שהמורה יעסוק עם התלמידים בהכרת ההספד כפי שמצוי בלוויה כיום ואחר כך ישווה לקינה כפי שמתוארת בתנ”ך.
הקשר אישי:
נפתח בהקשר אישי- בעת של צרה לא עלינו, של פטירה, נדרשים הקרובים של הנפטר לחבר הספד.
מה המטרה של ההספד? מה אנו מצפים שיכלול?
היזכרו אם חוויתם פטירה של דמות במעגל המשפחה, או במעגל הלאומי. כתבו לעצמכם משהו שאתם זוכרים מההספדים שנאמרו על הנפטר.
יש לשים לב, שבכיתות שבהן תלמיד/ה חוו פטירה של קרוב מדרגה ראשונה, הדברים עלולים להציף רגשות וקשיים. במקרים כאלו, יכול/ה המורה לשקול לוותר על הפניה לזיכרון האישי, ולהתחיל את השיעור מההספד של הרב לאו על הרב עובדיה יוסף.
צפו בהספדו של הרב ישראל מאיר לאו על הרב עובדיה יוסף זצ”ל (5 דקות).
השלימו תוך כדי הצפיה בהספד :
בהספד ניתן לזהות את הערכתו הרבה של המספיד לנפטר, את ציון תכונותיו החיוביות של הנפטר מהן הציבור יכול ללמוד. בנוסף, הספד מכיל בדרך כלל גם היבטים רגשיים ותיאורים של הקושי והכאב של המספיד נוכח פטירתו של הנפטר.
כעת נעסוק בהקשר הרחב שבו מצוי הנושא של השיעור, קינת דוד על מות שאול ויהונתן.
ההספד שאנו מכירים כיום, נכתב בתנ”ך בצורה הספרותית של הקינה. לצורה זו ישנם מאפיינים קבועים.
קינה: בתנ”ך מופיעות מספר קינות. המפורסמת ביותר היא הקינה הלאומית על חורבן ירושלים שלפי המסורת חוברה בידי הנביא ירמיה. ספר איכה הנקרא בחז”ל ‘קינות’. בדרך כלל נשים נהגו לקונן על מותו של היחיד: “קרא למקוננות ותבואינה” (ירמיה ט’ ט”ז). אולם על מלך או על אדם גדול אחר מקונן גבר, כמו שנהג ירמיהו לאחר מותו של המלך הנערץ יאשיהו: “ויקונן ירמיהו על יאשיהו”. (דברי הימים ב’ ל”ה כ”ה). דוד מקונן על מותו של שאול ובמקום אחר קונן דוד על מותו של אבנר, שר צבאו: “ויקונן המלך אל אבנר” (שמ”ב ג’ לג- לד).
נלמד את המאפיינים של הקינה בתנ”ך ונדגים מתוך מגילת איכה שהיא קינה לאומית. מכיוון שתשעה באב אינו במהלך שנת הלימודים, לא זוכה מגילה זו ללימוד. זו הזדמנות לפתוח ולהכיר קצת את המגילה ומאפייניה.
מאפייני הקינה במקרא:
א. שימוש בשאלות רטוריות הפותחות ב”איך”, “איכה” (נבקש מהתלמידים למצוא בעצמם דוגמאות מתוך איכה “איכה ישבה בדד”?…).
ב. קינה מאופיינת גם על ידי חזרות, ותקבולות (גם כאן ניתן להביא דוגמאות מתוך איכה).
ג. בקינה יש ריבוי של פניות לגורמים טבעיים ואנושיים שישתתפו בצער.
ד. משקל במשפטי הקינה: בקינות רבות ניתן למצוא זוגות צלעות, בהן לאחר צלע ארוכה באה צלע קצרה, כשלרוב הצלע הראשונה מורכבת משלוש מילים והשנייה משתיים. לדוגמה: “גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה. […] כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים” (א,3).
ה. חזרה על השורש “נפל”.
א.לאחר שלמדנו את המאפיינים ונתנו דוגמאות ממגילת איכה ננחה את התלמידים למצוא את המאפיינים הללו בקינת דוד על מות שאול ויהונתן:
-שימוש בשאלות רטוריות: איך נפלו גיבורים
-חזרתיות: חזרה על הצירוף ‘איך נפלו גיבורים’, גם השורש ‘נפל’ חוזר כאן.
-פניה לגורמים בטבע להשתתף בצער: הרי בגלבוע אל טל…
-צמדי צלעות: “מדם חללים, מחרב גיבורים”, “מנשרים קלו, מאריות גברו” ועוד.
כדי להבין את מבנה הקינה ולראות בתוכה את המאפיינים נציג לתלמידים כותרות ונבקש להתאים בין הכותרת לפסוקים המתאימים בקינה:
הכותרות: פתיחה, מטרת הקינה, קריאה לאבל ולצער, קינה לאומית, הרחבת האבל לקללת הטבע, קינה אישית, קינה לאומית, קינה אישית.
פתיחה: מטרת הקינה
(יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ:
(יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר:
קריאה לאבל וצער
(יט) הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים:
תגובה לא רצויה למות שאול:
(כ) אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
הרחבת האבל לקללת הטבע:
(כא) הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:
(כב) מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם:
קינה אישית:
(כג) שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:
תגובה לאומית רצויה למות שאול:
(כד) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן:
(כה) אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
קינה אישית:
(כו) צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים:
(כז) אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה: פ
המורה יבחר האם לעשות את התרגיל בסיום הלימוד הראשוני, או בסיום של שני השיעורים הנוספים המוצעים להלן העוסקים ברעיונות מתוך קינת דוד.
לאחר לימוד הקינה, בקשו מכל תלמיד לבחור משפט, מילה או ביטוי המבטא את הרעיון המרכזי שניתן ללמוד על דוד מתוך הקינה. ניתן לאפשר לחבר מילה או משפט, או להגביל את התרגיל למילה משפט או ביטוי , מתוך הקינה עצמה. בתרגיל זה צריך התלמיד לסכם את לב הלימוד כפי שהוא נתפס על ידו. מענין לשים לב בשלב השיתוף למגוון הקולות שבדרך כלל עולים בתרגיל סיכום כזה.
אובדנו של שאול עורר תגובות שונות בעם. דוד בקינה מביע את צערו העמוק ואף קורא לאבל לאומי. לעתים מוות של קרוב מעורר תגובות שונות. הכתיבה אודות הנפטר היא אחת הדרכים להבעת הכאב הצער ולעתים אף תחושות מורכבות כלפי הנפטר. בסדנאות של התמודדות עם אובדן מוצע תרגיל של כתיבת מכתב לנפטר.
בעקבות למידת הקינה, כתבו מכתב פרידה מנציגי העם לשאול שבו אתם מעבירים אליו מסרים מתוך דברי הקינה של דוד.
הכינו מודעת אבל על מותו של שאול ועל מותו של יהונתן, מטעמו של דוד.
כתיבת דף מיומנו של דוד, שבו מסביר דוד את תחושותיו בעת חיבור הקינה על שאול ועל יונתן.
מוצעת להלן משימת הפנמה שהיא מורכבת יותר ויכולה להיות טעונה. המורה ישקול האם מתאים להציע משימה כזו לכיתתו.
כתוב קינה על מות דמות משמעותית עבורך.
פתחנו בחשיבה על הספד בימינו- תוכנו ומטרותיו. לאחר מכן ערכנו היכרות עם מאפייני הקינה בתנ”ך תוך הדגמה ממגילת איכה. בהמשך יישמנו לימוד זה על קינת דוד. ערכנו תרגיל סיכום בו התלמידים נדרשו לתמצת את הנלמד למסר מחודד אחד. סיימנו בתרגיל כתיבה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא