נכתוב את המילה “חורבן” על הלוח.
נבקש מהתלמידים לצייר במחברת איך נראה חורבן.
נזמין לשיתוף.
נקרא יחד סיפור המובא במאמר “כחה של אגדה” מאת ד”ר ניצה דורי:
נבאר חלקים מורכבים יותר (כמו למשל את משמעות הביטוי ק”ן מזמורי תהילים, ואת המשחק שנעשה בו בתוך הטקסט) ונשאל את התלמידים שאלות הבנה והעמקה:
נרשום את השתלשלות האירועים על הלוח.
נתייחס לדברי התלמידים ונוסיף ונעמיק: השירה שאנו שרים לקב”ה היא סימן לתיקון, לאהבה ולקרבה בינינו ובינו. ביכולת לומר שירה יש זכות גדולה- אנחנו יכולים לבטא את האהבה שלנו אליו, להעניק לו משלנו, ולחוש קרובים אליו… אבל כשהאדם חוטא, ונענש, הוא בעצם מתרחק מאד מהקב”ה, והיכולת הזאת נעלמת ממנו.
נספר לתלמידים שהימים המתקרבים אלינו הם ימים בהם אנחנו זוכרים ומתאבלים על חורבן ירושלים. מי”ז בתמוז, יום פריצת החומות, ועד ט’ באב, יום חורבן הבית, אנחנו נוהגים להתאבל ולקבל על העצמנו מנהגים שונים, שיזכירו לנו שאנחנו באבל ובצער. נרחיב ברקע ההיסטורי במידת הצורך והיכולת, ונשאל את התלמידים:
נרשום את תשובות התלמידים על הלוח, נוסיף משלנו, ונתמקד במיוחד במנהג לא להאזין למוזיקה.
כעת נבקש מהתלמידים לעצום עיניים ולדמיין:
נסו לדמיין עולם שאין בו בכלל מוזיקה.. אפילו לא שירת ציפורים, כמו שפגשנו באגדה שלמדנו יחד.
נזמין את התלמידים לצייר בצבעים עולם כזה. נחלק להם דפים גדולים, וצבעי פנדה, ונקדיש לעניין זמן, לדמיון ולביצוע.
בתום המלאכה, נעבור בין העבודות ונשאל את התלמידים מה ראו, ומה ציירו. נאסוף את תשובות התלמידים ונתייחס לכל עבודה ועבודה.
נוסיף על דבריהם ונקשר את היצירה למנהגי האבלות של הימים הללו:
האיסור לשמוע מוזיקה בתקופה זו הוא מנהג שיש לו כל מני טעמים. חלקם נוגעים לדברים שציינתם: כשהעולם ללא מוזיקה הוא שרוי בצער, פחות מלא, פחות יפה ופחות שמח.. וגם, יש כאן התייחסות למה שמספרת לנו האגדה. אנחנו זוכרים שהיכולת לשיר לקב”ה נלקחה מאיתנו עם החטא, והגלות, ושבה אלינו רק כששבנו להר ציון.
נספר לתלמידים שישנם סיפורים רבים וקשים על שנאת החינם שהיתה בירושלים. את חלקם הם כבר ודאי מכירים.. בגלל שלא הרבינו באהבה, ושהשנאה בין אדם לחברו היתה קשה וגדולה, הקב”ה החליט להעניש אותנו, וללמד אותנו כך לתקן את מעשינו.
נזמין את התלמידים ללמוד יחד את השיר: “למען אחי ורעי“, שאולי יש בכח מילותיו, ובכח הניגון שלו לתקן ולרפא במשהו את פצעי החורבן.
נכתוב את מילותיו על הלוח, ונבאר אותן אחת אחת יחד, היטב ובבירור, באופן כזה שהקשר לאהבת חינם ולתיקון ירושלים יעלה בצורה בהירה ומובנת ונשמיע את הניגון:
נשיר אותו שוב ושוב, עד שנלמד אותו היטב (אם כי ייתכן מאד שהתלמידים כבר מכירים אותו). אם המורה מנגן על כלי כלשהו, זה כמובן יוסיף מאד לשירה בכתה.
בסוף השיעור, בדקות האחרונות לקראת ההפסקה, ניתן וכדאי להזמין את התלמידים לפתוח את דלת הכתה ונמשיך לשיר אותו ברחבי בית הספר, ושהמלים היפות שלו והניגון הנפלא שלו יגיעו גם לכתות אחרות.
פתחנו במחשבה איך נראה חורבן. למדנו דרך הסיפור על כחה של שירה עוד מימי בראשית ולמה דווקא בשלשת השבועותנוהגים לא להאזין למוסיקה. סיימנו בשירה משותפת וניגון של הלב.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא