ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
שלושה עמדו / לאה גולדברג
נקריא או נספר את הסיפור-
מכאן נצא לדיון על האופן הסובייקטיבי בו אנו רואים את המציאות, וכיצד זה משפיע עליה ומעצב אותה.
נחלק את השיר “שלושה עמדו”:
שלושה עמדו מול שבריו של שלם –
חכם, שוטה וחולם.
אמר החכם:
הן בדרך ישר אני בא –
מעולם לא רוחם אל עולם לא נוחם
וידע לבי מה ניבא.
אמר השוטה:
השלם עומד על כנו.
רק נדמה לי שהוא נשבר.
רק משום שאני שוטה
לא אוכל לתקנו.
ובכה החולם ביודעו:
הלא שבר עם שבר
לא יחובר.
וכל שבר היה בידו
לשלם –
וחזר ונשבר
השיר מתאר מציאות אובייקטיבית, ושלוש תגובות סובייקטיביות.
מציאות אובייקטיבית: “שלושה עמדו מול שבריו של שלם”
מציאות סובייקטיבית: לפנינו שלושה אנשים מוגדרים באופן חד משמעי וסטריאוטיפי: חכם, שוטה וחולם. האנשים האלה מייצגים שלוש תפיסות עולם, שלוש גישות, שלוש פרשנויות סובייקטיביות של המציאות. לפנינו שלושה מצבי רוח. שלושה מצבי נפש. לפנינו שלוש תקופות. אולי שלושה שלבים המצויים באדם אחד. שלושה אנשים עומדים “מול שבריו של שלם”
שברים של שלם יכולים להיות:
בהמשך השיחה, כשנתייחס ל”שברים של שלם”, אני מבקשת שתחשבו על דוגמא קונקרטית, כדי שהדברים לא יישמעו מופשטים.
בשלב זה אפשר לבקש מתנדבים לשתף את הקבוצה בשבר שעברו.
נקרא שוב את פתיחת השיר-
ייתכן כי שהחכם והשוטה והחולם נמצאים בי. (בעצם אצל כל אחד מאיתנו). כל אחת מהדמויות הללו מתעוררת בשלב אחר של המוּדָעוּת, כשאדם מתמודד עם מצב של משבר.
החכם בשיר הזה מוגדר כפסימי: “הן בדרך ישר אני בא – / מעולם לא רוחם אל עולם לא נוחם/ וידע ליבי מה ניבא”. הפסימיות הזאת היא מנגנון הגנה, שמאפשר לו לשרוד ולהיערך מול השברים של השלם. הוא הרי אומר “כבר מזמן החזקתי בהשקפה שאנו חיים בעולם חסר רחמים וחסר נחמה. והמציאות מובילה אותנו בקו ליניארי (“אקספרס”) אל השבר. הרי ידעתי זאת קודם, נו אז מה החידוש בכך שאני עומד עכשיו מול שבריו של שלם?”
כולנו מכירים את הטיפוס שתגובתו הראשונה ל”בְּרוֹךְ” היא: ידעתי!!
לאה גולדברג רואה במנגנון הגנה זה ביטוי של חכמה. היא כמו אומרת לנו: – לך תכין את עצמך לימים קשים, ואז לפחות לא תופתע מהמכה.. אם נתייחס לחכם רק כמנגנון א ח ד במערכת של מנגנונים, נבין שהוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן.
הנה לפנינו מנגנון הגנה אחר – של השוטה:
השוטה, מול החכם משחק ב”נדמה לי” ובכך הוא מפעיל מנגנון הגנה מסוג אחר: ה כ ח ש ה. אומר השוטה: השבר הוא טעות אופטית – “השלם עומד על כנו/ רק נדמה לי שהוא נשבר”.
אבל כשמנגנון ההכחשה הזה אינו מחזיק מעמד מול כוחה של המציאות האובייקטיבית, הוא מפעיל מנגנון הגנה אחר: הוא בורח אל אשליה אחרת: הוא מ ו ד ע לעובדה שהוא שוטה, ואני, בתור שוטה, הוא אומר, אינני יכול לתקן, אבל מישהו אחר – נאמר: רופא מומחה, או רבי או אפיפיור – כן יכול. כלומר, מעבר למציאות של שברים קיים לו עולם של אשליה. גן עדן. גן עדן של שוטים.
הטיפוס השלישי, החולם, הוא המעניין ביותר בשיר. הוא א י נ ו אומר, והוא אינו נמצא בעמדה אחת מוחלטת כמו החכם והשוטה. הוא מ ר ג י ש והוא מגיב רגשית: הוא נשבר יחד עם השברים שמולם הוא עומד. התגובה הרִגשית הזאת נובעת ממודעות: “ובכה החולם ביודעו כי שבר עם שבר לא יחובר”. החולם “קורא” את המציאות, ומתאבל עליה.
אם נתייחס לכל אחת מן הדמויות שבשיר כאל ש ל ב י ם של התמודדות עם המציאות של השבר, הרי שניווכח שבתנועה ספיראלית מבחוץ פנימה, כשמערכות של הגנות מתקלפות מאיתנו, אנחנו עוברים למהלך יותר ויותר עמוק, יותר ויותר אמיתי, יותר ויותר “אנחנו”: ה”אנחנו” הזה כולל גם מודעות וגם תגובה רגשית שנובעת ממנה. כלומר, “חכם שוטה וחולם” הם שמות של שלבים בתהליך של מודעות.
אבל הבכי הזה של החולם אינו סוף פסוק: בגלל שהדמות היא של ח ו ל ם, לחלום יש עלילה עם התחלה אמצע וסוף: “וכל שבר היה בידו לשלם – וחזר ונשבר”. מעניין שהחולם אינו אוסף את השברים ומדביק. בכוחו של החלום (שגם בו יש אשליה, מעין מציאות של wishfull thinking) להפוך כל שבר לשלם. הכוח של החלום הופך את החולם ל”סוּפֶּרְמֵן” – גם אם זה לשבריר של שנייה.
וכאן מסתיים השיר של לאה גולדברג. כמשוררת מתאים לה לסיים את השיר בערבוב סהרורי מר-מתוק-מר של מציאות ובדיון של חלום. “וכל שבר היה בידו לשלם – וחזר ונשבר”.
אבל אנחנו לא חייבים לסיים כאן את הדיאלוג שלנו עם השיר. גם אחרי שהשבר חזר להיות שבר, יש לחולם יכולת לחלום חלום חדש, לנסות שוב.
נשאל-
נזמין את התלמידים לשתף בתרגיל הכתיבה.
לסיום: מומלץ לעצום שוב את העיניים. נשמע את השיר plaisir d’amour שלפי דעתי ככה שרים מלאכים . לדוברי הצרפתית מביניכם אני מבקשת לא להתייחס למילים, אלא להתחבר אל המוסיקה ואל קולה של ננה מושקורי. שבו נוח. הקשיבו לעצמכם.
פתחנו את השיעור בסיפור קצר ממנו עלה הדיון על האופן הסובייקטיבי בו אנו תופסים מציאות, וכיצד זה משפיע עליה. משם יצאנו לקריאת שירה של לאה גולדברג ‘שלושה עמדו’, וראינו שלוש תגובות סובייקטיביות – חכם, שוטה וחולם, למצב אובייקטיבי- שלם שנשבר, ודנו מהם אותם שברים של שלם? לאחר מכן העמקנו בדמויות השונות וראינו כי כל אחת מהן מייצגת שלב בהתמודדות, החכם-פאסימי, השוטה- מכחיש, החולם- מרגיש וכואב את השבר, והוא זה שבידו גם האפשרות לצמוח. סיימנו בתרגיל כתיבה ובהאזנה לשיר.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא