ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נבקש מהתלמידים לחבר סיפור משותף. התלמידים יעבירו ביניהם דף שעליו הם יכתבו את הסיפור. הסיפור ייכתב באופן הבא: כל תלמיד רשאי לכתוב שורה אחת בסיפור. התלמיד הראשון יכתוב את משפט הפתיחה של הסיפור ויעביר את הדף לתלמיד השני. התלמיד השני יכתוב את המשפט הבא בסיפור ויקפל את הדף על שורתו של התלמיד הראשון. כך התלמיד השלישי ייחשף רק לשורה האחרונה שנכתבה, השורה של התלמיד השני. וכך ימשיכו התלמידים הלאה, כשכל אחד בתורו נחשף רק לשורה האחרונה שנכתבה.
לאחר שכל התלמידים ייכתבו את שורותיהם, נקריא את הסיפור שיצא ונשאל שאלות:
נשחק טלפון מתוקן (כל אחד לוחש באוזני חברו משפט וחברו צריך להמשיך את המשפט באוזני הילד הבא).
לאחר המשחק התלמידים יישאלו:
כעת נכיר את דמותה של המורה נחמה ליבוביץ’ באמצעות סיפורים.
נקרין את דיוקנה של נחמה ליבוביץ’ על הקיר. נבקש מהתלמידים שישאלו שאלות על נחמה, אותן נכתוב מסביב לדיוקן.
לאחר מכן נספר בקצרה לתלמידים על כך שנחמה הייתה מורה ומרצה לתנ”ך ושרבים שמעו את חידושיה. נספר על מפעל הגיליונות שלה ועל הדרך המיוחדת שבה תלמידים שוחחו איתה על פרשיות השבוע.
בשלב זה התלמידים ייחשפו לנחמה דרך סיפורים שיאפיינו את אופן הוראתה של נחמה. נחלק את התלמידים למספר קבוצות, כאשר כל קבוצה תקבל סיפור מייצג ועליו מספר שאלות לדיון.
הסיפורים:
(הסיפורים נלקחו ועובדו מתוך הספרים “נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ” מאת חיותה דויטש ו”מורה בחסד” מאת נעם ושירה ונגרובר ויאיר ביטון).
סיפור 1
חיים חמיאל, אחד מתלמידיה של נחמה ליבוביץ’ היה נפגש עמה פעמים רבות ותמיד כשנפגשו ניסה לשכנע אותה להעלות את שיעוריה על הכתב ולפרסם אותם בספרים. חיים הסביר לנחמה כי כך שיעוריה המעשירים והמעניינים יגיעו לאנשים ברחבי העולם היהודי כולו.
נחמה סירבה לעשות זאת.
חיים אמר לה: “נחמה, כעת את מלמדת מאות בודדות של תלמידים, אך את יכולה להיות מורה של העולם! מדוע שתסתפקי בפחות מכך?”
“אינני מעוניינת להיות מורה של העולם”, ענתה נחמה. “אני רוצה קשר ישיר עם תלמידיי, להיות קרובה אליהם. אם אפרסם את דבריי בספר, אאבד את הקשר עם התלמידים שלי. הם לא יצטרכו אותי, משום שיהיה להם די בספר”.
שאלות לדיון:
סיפור 2
את שנות נערותיה העבירה נחמה בברלין. אחיה הגדול, ישעיהו, לא מצא עניין בבתי הספר בעיר והיה לומד בבית, לעיתים באופן עצמאי ולעיתים עם מורה פרטי שהיה מגיע אליו. בתחילה נחמה קינאה בישעיהו וביקשה מהוריה ללמוד גם היא בבית. הוריה סירבו לבקשתה.
לאחר שחלף הזמן ונחמה התרגלה לבית הספר, הצטיינה בלימודיה והייתה מקובלת בקרב חברותיה, היא הבינה כי מוטב לה ללמוד שם. בשיחה עם בת דודתה, אסתר, אמרה לה נחמה: “למרות הכל, עדיף ללמוד בכיתה מאשר בבית. בכיתה אפשר לשמוע את דעותיהם של התלמידים האחרים. אולם, אם הייתי לומדת בבית, אפילו אם מורה חכם ומוכשר מאוד היה מלמד אותי, לא הייתי שומעת אף אחד מלבדו.”
שאלות לדיון:
סיפור 3
תקופה מסוימת לימדה נחמה במכון גולד, מוסד שבו למדו סטודנטים יהודים מרחבי העולם שהגיעו לארץ על מנת ללמוד על היהדות. אחד התלמידים שהיה שם ולימים הפך למורה בעצמו במכון, היה גבי כהן. גבי היה צעיר מנחמה בכ-30 שנה וההיכרות הראשונה שלו עמה הייתה בנערותו. כשהיה נער, היה קורא גבי את גיליונותיה של נחמה, משיב על שאלותיה ומקבל ממנה הערות.
גבי העיד על עצמו כי מעולם לא חלק על נחמה ועל פירושיה לתנ”ך, מלבד פעם אחת, בעת ששמע שיעור מפיה במכון גולד. גבי לא הסכים עם הפירוש שהעניקה נחמה לאחד מסיפורי האבות, אך מכיוון שהיה צעיר באותו זמן, התלבט אם לומר לה את דעתו. לאחר התחבטויות ניגש גבי לנחמה ואמר לה את דעתו, החולקת על דבריה.
נחמה לא התרגשה. היא הסבירה לגבי שכשהיא לומדת את פרשני התורה – רש”י, אבן עזרא, אברבנאל ועוד – היא בעצם יושבת איתם סביב שולחן אחד גדול, כאילו הם בני אותה תקופה. נחמה הסבירה לגבי שהיא מעזה לומר “אני קרובה בדעתי לפירוש האברבנאל יותר מאשר לפירוש הרמב”ן”. כך, הבין גבי, גם נער צעיר יכול להעז ולומר את דעתו בפני מורתו, כאשר הדבר נעשה מתוך כבוד וכוונה ללימוד משותף.
שאלות לדיון:
סיפור 4
לעת זקנתה נחמה העבירה שיעורים רבים בסלון ביתה ברחוב הצבי בירושלים. לשיעורים אותם העבירה היו מגיעים תלמידים רבים שרצו לשמוע את חידושיה המופלאים של נחמה על התורה. נחמה הציבה שתי דרישות עבור מי שבא להשתתף בשיעוריה: להגיע בזמן ולבוא עם תנ”ך.
בתחילתה של כל סדרת שיעורים, הייתה נחמה חוקרת את התלמידים: מהיכן הם בארץ, במה הם עוסקים והאם יש להם מכרים משותפים. התלמידים התלהבו מהמפגש עם נחמה.
נחמה הסבירה שהיא נוהגת כך משום שהיא איננה מרצה. מרצה הוא מי שאומר את רעיונותיו לקהל שבא לשמוע אותו. אולם נחמה הייתה מורה שציפתה לשמוע תלמידיה, את תשובותיהם לשאלות שהעלתה ואת דעתם על פירושה. היא טענה שהלימוד צריך להתנהל יחד, בשיח של כל המשתתפים בו.
שאלות לדיון:
נתבונן בשאלות שכתבנו סביב דיוקנה של נחמה.
נבקש מכל קבוצה שתספר בקצרה לתלמידים את הסיפור שקיבלה ואת התשובות שענו לשאלות המצורפות. לאחר מכן נבקש מהתלמידים לבוא ולכתוב מסביב לדיוקן המוקרן תכונות אופי של נחמה שלמדו מהסיפור ששמעו.
נבקש מהקבוצות שיכינו הצגה על הסיפור שקיבלו. כל קבוצה תעבד את הסיפור שלה ותעלה אותו בפני שאר התלמידים בכיתה. (במידה ובוחרים באפשרות זו כדאי להוסיף בסוף כל סיפור, לאחר השאלות לדיון, את משימת הכנת ההצגה)
לאחר כל הצגה, התלמידים בקהל יתבקשו להעלות תכונות של נחמה ושל צורת הלימוד שלה ואותן נרשום כעת מסביב לדיוקן של נחמה המוקרן על הלוח.
נחלק לתלמידים דפים לבנים. הם יתבקשו לבחור תכונה שנכתבה על הלוח אותה הם רוצים ליישם בחייהם. את התכונה הם יצטרכו להמחיש באמצעות ציור שהם רוצים לצייר. כך, למשל, תלמיד הרוצה ליישם את תכונת האכפתיות כלפי האחר שאפיינה את נחמה, יצייר סיטואציה בחיים שבה אדם מגלה אכפתיות כלפי הסובב אותו.
בסופו של דבר התלמידים יציגו את יצירותיהם בכיתה.
את השיעור פתחנו במשחקים המצריכים שותפות של כלל המשתתפים. דרך משחקים אלו נגענו בדמותה של נחמה, שהסיפורים עליה מציגים את החשיבות שייחסה לשיתופיות בלמידה ובנגיעה האישית שלה כמורה בתלמידים. מתוך הקריאה בסיפורים ביררנו את תכונותיה המיוחדות של נחמה שליוו אותה בעבודת ההוראה שלה. וסיימנו בבחירה של כל תלמיד בתכונה אחת של נחמה אותה היה רוצה לאמץ והבעה שלה בציור.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא