נאזין לשיר של אלון אולארצ’יק, “תגיד לי מה אתה מרגיש”:

נשאל את התלמידים:

• מה הבקשה בשיר?
• ממה “נמאס” לזמר?
• מה דעתכם על האמור בשיר?

נלמד את דברי הרמב”ם בהלכות דעות:

הלכה א

דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, ואם יכעס  יכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר, ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאותה, ויש שהוא בעל לב טהור מאד, ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן. ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר: אוהב כסף לא ישבע כסף. ויש מקצר נפשו, שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו. ועל דרכים אלו שאר כל הדעות, כגון: מהולל ואונן (אבל), וכילי (קמצן) ושוע, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכיוצא בהן.

הלכה ד

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם.

(הרמב”ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק א)

נשאל את התלמידים:

• מה פירוש המילה “דעות” בדברי הרמב”ם?
• אילו סוגי דעות מתוארים כאן?

נתחלק לקבוצות דיון, כל קבוצה תקבל מקלות ופתקים ריקים. התלמידים ידביקו את הפתקים בשני הקצוות של כל מקל. בכל דף ירשמו רגש שמתואר במקור, ובקצה השני את הרגש המנוגד לו המוזכר (אם מוזכר רגש ללא ניגוד, התלמידים יוסיפו מעצמם). לדוגמא: על פתק בקצה אחד של המקל יהיה רשום: “בעל חמה וכועס תמיד”, ובפתק בקצהו השני של המקל: “דעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל”.

לאחר הצבת הפתקים, הקבוצות ייערכו דיון בשאלות הבאות:

• האם אתם מכירים בעצמכם רגש כלשהו מתוך אלו המופיעים כאן?
• האם חוויתם גם את הרגש ההופכי?
• ייתכן ויש אנשים שיש בהם רק צד אחד?
• באילו מקלות הייתם רוצים להיות בצד אחד של המקל?
• באילו מקלות לא הייתם רוצים שום צד?
• בחרו מקלות אשר לדעתכם נכון להוסיף פתק נוסף בין בקצוות, והציבו את המילה היכולה לדעתכם להתמקם בתוך המקל. חשבו על מיקום מדוייק של מילה זו ביחס לשני הקצוות (נוטה לימין/ לשמאל/ בדיוק במרכז).

נחזור לקבוצה הגדולה, נשמיע מוזיקה מרגיעה, ונדריך את התלמידים להרפיה של הגוף באופן הדרגתי, מכפות הרגליים עד הראש. נבקש מהתלמידים לעצום עיניים, לנשום לאט ולדמיין את הנאמר:

בחר לך פינה שנעים לך לשכב בה, הניח את ראשך, שחרר את כל איברי גופך והביט לשמיים. מעל לראשך אתה רואה בועות אוויר גדולות שמתעופפות, רגע מתקרבות אלייך ורגע מתרחקות. כשאתה מתבונן היטב, אתה רואה  שעל הבועות כתוב שמות של רגשות שחזקים אצלך, כל מני רגשות שטוב לך איתם, וגם רגשות שאתה פחות אוהב. התבונן היטב בבועות, אילו צבעים יש להן? איזה גודל כל אחת? אילו בועות אתה בוחר לקחת, ואילו בועות אתה רוצה להרחיק ממך? קח לך בועות שמושכות אותך והנח אותן על מקום בגופך שמוכן ורוצה לקלוט את הבועות הללו. כשתרגיש מלא בבועות שבחרת, פתחי אט אט את עינייך.

לאחר שנפקח את העיניים, נבקש מהם לנפח בלון ועליו לרשום את הרגשות אשר בחרו לקחת. כדאי שתימשך המוסיקה הרגועה בשלב זה. נערוך סבב בין בתלמידים, כל תלמיד יוכל לשתף במה שחווה.

נאמר לתלמידים כי כפי שמתאר הרמב”ם, ניתנה לנו היכולת בחור בטוב. מלבד הרגשות המולדים בנו, אנו יכולים “לאמץ” רגשות חיוביים ולסלק מאיתנו רגשות שליליים (כעס, תאווה).

נבקש מכל תלמיד לנסות לחבר תפילה אישית. בתפילה ניתן לבקש על רכישת הרגשות החיוביים (אלו שכתבו על הבלון), ועל הסרת הרגשות השליליים (אלו שרצו להרחיק מהם). ניתן להזמין תלמידים המעוניינים בכך- לשתף.

פתחנו בשיר המבקש לספר מה אנחנו מרגישים, ולא רק מה אנו “חושבים”. למדנו את דברי הרמב”ם על הצדדים השונים באדם, ודנו בנוגע לרגשות הדרושים איזון בעזרת הפתקים על המקלות. בעזרת דמיון מודרך, לקחנו אלינו רגשות שאנו מעוניינין בהם, והרחקנו מאיתנו רגשות שאנו רוצים להיפטר מהם. לבסוף, כתבנו תפילות אישיות המבקשות לרכוש את החיובי, ולהתשחרר מהשלילי.