ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
סרטון על אייפון
נתחיל את השיעור בסרטון קצר, הממחיש ללא מילים את היותו של הטלפון החכם גורם לאיבוד חלק משמעותי מחוויית החיים, לטובת התמקדות בעולם חיצוני.
לאחר הצפייה בסרט נדון עם התלמידים על הסרט:
נסכם את הדיון בכך שהנושא שעלה בסרט ובדיון הוא הסחת הדעת שיוצר הפלאפון בחיינו, הפער בין המקום בו אנחנו נמצאים למקום בו דעתנו נמצאת. בשיעור נעסוק בנושא זה מזווית שונה במקצת.
הפלאפון פוגם ביכולת שלנו להיות במלואנו במקום בו אנחנו נמצאים, באופן דומה הכנה מקודש לחול פוגמת בהמצאות שלנו בקודש. כפי שהפלאפון מסיח את דעתנו מהמרחב וההתרחשות סביבנו למקום אחר, כך גם הכנה מיום אחד למשנהו מעבירה את מוקד הדעת ליום הבא.
נחלק דף מקורות ונלמד יחד את הלכות עירוב תבשילין. את לימוד ההלכות נחלק לשלושה חלקים: לימוד סעיפים א-ב, ג-ד, ה-ז.
חלק א – סעיפים א-ב:
נבקש מהתלמידים לקרוא את הלכה א’, ולצטט את המשפט שמתייחס לטעם ההלכה.
ניתן לענות על שאלה זו בדומה לתובנות שעלו בסרט ובדיון שהתנהל בעקבותיו. ניתן להבין את איסור ההכנה מיו”ט ליום חול דרך ההבנה שהכנות ליום חול יסיטו את המיקוד מהשבת עצמה, בדומה לטלפון החכם שעשוי להסיט את תשומת הלב מחוויית החיים ביומיום. באופן עמוק יותר, ההכנות ליום חול הופכות את השבת ל’עוד יום מימי השבוע’, ולא ליום מרומם.
נבקש מתלמידים להביא דוגמאות לכך שיום השבת הוא יום מיוחד, ויש בו חווית חיים איכותית שאין בימים אחרים. נדגיש כי הדוגמאות אותם אנו פוגשים הם רק ‘טיפה בים’ מהפוטנציאל שגנוז בימים המקודשים, וככל שנגדל נוכל לפגוש ‘איכויות חיים’ אלו יותר ויותר.
לסיכום חלק זה נקרא ונסביר את שני הסעיפים הראשונים, העוסקים בעצם תקנת העירוב ובטעמה.
חלק ב – סעיפים ג-ד:
בחלק זה נתמקד באופן העירוב בפועל. לפני שנלמד את ההלכות נפתח את סדר העירוב המעשי ונקרא אותו בשני שלבים:
מחשיבה ראשונית על ‘עירוב התבשילין’, היה ניתן לחשוב שהעירוב אינו נחשב מצווה, אלא עניין של רשות – אמצעי המאפשר למי שרוצה לבשל ולאפות ביו”ט. אולם מהעובדה שחכמים תיקנו על העירוב ברכה, וכן מנוסח הברכה ‘על מצוות עירוב’, אנו למדים שהעירוב הוא מצווה בפני עצמה.
לאור תובנה זו, נבקש מהתלמידים לעיין בסעיפים ג-ד, ולהשיב על השאלה:
עשיית העירוב בכיכר שלמה משום הידור מצווה; שימוש בו כלחם משנה ואכילתו בסעודה שלישית.
לאור הפתיחה לשיעור, נגיע לתובנה שעצם הנחת העירוב מהווה כבוד ליום טוב, בהיותו מזכיר לנו שיום טוב הוא יום קדוש ומרומם, ואנו רוצים להיפגש עם ‘איכויות החיים’ שבו, בלי להסיח את הדעת לימים אחרים.
לסיום חלק זה נקרא בשלמות את סעיפים ג-ד ונסביר את הטעון הסבר.
חלק ג – סעיפים ה-ז:
נקרא ונסביר את סעיפים ה-ז. נשים לב לאחריות ההדדית שמופיעה בסעיפים אלה.
בהלכה הובא גם טעם נוסף לעירוב תבשילין. נביא אותו בלשונו של מקור חיים השלם “לכבוד שבת תקנוה, שאם לא יתחיל בהכנת שבת מערב יום טוב לא יהיה משתדל בצרכי שבת אלא על ידי גלגול יום טוב, ולא יברור לו מנה יפה”. כיון שטעם זה הובא בקיצור מקור חיים, לא התמקדנו בו במערך זה אך התייחסנו אליו בקצרה בהרחבות לשיעור.
בחלק זה ננסה לחשוב יחד עם התלמידים על דברים נוספים שאנו עושים על מנת להפריד בין הקודש לחול. נכתוב משימות על הלוח ונבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות ולענות עליהם יחד:
נשתף במעגל את ההצעות השונות.
נסכם: עיסוק בענייני החול במהלך ימי הקודש מבטא יחס לא נכון אל הקודש. בנוסף לבעייתיות שבעצם היחס הלא נכון אל הקודש, הערבוב בין קודש לחול לא מאפשר לנו לחוות את קדושת השבתות והימים הטובים, ו’להיות בתוכם’. כאשר יום טוב חל בערב שבת מותר להכין בו את מאכלי השבת (שכן אין כאן הכנה מקודש לחול), אך הדבר עשוי להביא אותנו למסקנה מוטעית שכשם שמותר להכין מיום טוב לשבת כך מותר להכין גם מיום טוב לחול, ולשם כך אנו מתחילים להכין את צרכי השבת עוד לפני יום טוב, ובכך מזכירים לעצמנו שרק הכנה לשבת הותרה.
לסיום, נזמין את התלמידים לכתוב שיחה קצרה בין היום טוב לאדם שעוסק בו בהכנות ליום אחר. (רעיונות אפשריים: ‘יש לי הרבה מה להציע לך, חבל שאתה מפסיד!’ או ‘רציתי מאוד לפגוש אותך, אני מקווה שבפעם הבאה זה יסתדר!’)
נזמין לשיתוף.
פתחנו בסרטון ואחר כך למדנו את הלכות עירוב תבשילין. ראינו את החשיבות בהפרדה בין קודש לחול ואת המורכבות בהפרדה ובהכנות בין קודש לקודש. ניסינו לחשוב איך ניתן לייצר את ההבדלות וסיימנו ב”האנשת” היום- טוב וכתיבת שיחה בינו לבין מי שעוסק בו בהנחות ליום אחר.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא