נפתח בשאלה:

• מה היום החשוב ביותר בסוכות?
• אילו הלכות נוהגים דווקא ביום הראשון?
• מדוע לא מחמירים לנהוג כך בכל השבוע (למשל שינה בסוכה)?

נקדים ונסביר רקע לסוגיה בה נעסוק:

רבי אליעזר וחכמים חלקו בהיקף חובת האכילה בסוכה בשבעת ימי החג. “רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה”. שניהם דרשו את הפסוק “בסוכת תשבו” (ויקרא כג, מב) – ‘תשבו’ כעין תדורו, אך כל אחד מהם הסיק ממנו  מסקנה אחרת. לפי ר’ אליעזר ההתנהלות של אדם בחג הסוכות היא כדרך התנהלותו כל השנה: “מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה”. לעומתו, טענו חכמים שגם במהלך השנה לעתים אדם אוכל סעודה ולעתים לא, ועל כן “כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל”. אם אדם רוצה להתענות ולהימנע מסעודות קבע בכל ימי החג ולאכול סעודות עראי מחוץ לסוכה, רשאי. אמנם, חכמים במשנה מוסיפים ואומרים “חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג”, שבהם אדם חייב לאכול בסוכה ואינו רשאי להתענות, שהרי “לילה הראשון חובה… הכתוב קבעו חובה“.

בהמשך הגמרא נאמר: “אמר בירא אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר”, והודה לחכמים שאין חובה לאכול בסוכה אלא רק בלילי יום טוב ראשון. חכמים ור’ אליעזר חלקו בשאלה – האם מי שלא אכל סעודת ליל יום טוב ראשון יכול להשלימה בסעודת ליל שמיני עצרת?

בסוגיה נעסוק בשלושה נושאים:

1. חובת האכילה בלילה הראשון מדין מצוות סוכה ומדין חובת אכילה ביום טוב.
2. מהו שיעור האכילה המינימאלי לקיום מצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון ובשאר ימי החג.
3. הגדרת מצוות סוכה בשאר ימי החג ובהשוואה למצוות אחרות.

נכנס לעובי הסוגיה. נזמין את התלמידים ללמוד בחברותות ולענות על השאלות:

א. מצוות סוכה בליל יום טוב הראשון ובשאר הימים:

סוכה כז ע”א תוספות ד”ה תשבו, ותוספות ד”ה אי

• הסבר את פרשנות התלמוד הירושלמי למחלוקת רבי אליעזר וחכמים.
• במה שונה פרשנות הירושלמי למחלוקת מהפרשנות שבבבלי, ומה התחדש בכל אחת מהשיטות לאור דברי הירושלמי?
• לפי חכמים, חובה לאכול בסוכה רק בליל יום טוב הראשון, ולא בשאר הימים. האם יש חובת  אכילת פת בסוכה ביום טוב עצמו, וכיצד הדבר משפיע על הלכות ברכת המזון?

תוספות מסכת ברכות דף מט עמוד ב:

אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל – …ביום טוב צריך לאכול פת. ותימה דאמרינן בסוכה (כז ע”א) אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט”ו ט”ו מחג המצות? וי”ל דהכי פירושו שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה, אבל בשביל יום טוב צריך לאכול. וא”ת מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יום טוב או בשביל סוכות? ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה. דהשתא אם לכבוד יום טוב שפיר, אבל אם בשביל סוכה, ביום טוב ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט”ו ט”ו מחג המצות, אבל בשאר ימים אינו צריך.

• מה ההבדל בין חובת האכילה בליל יום טוב ראשון של סוכות לבין חובת האכילה ביום טוב עצמו?
• איזה הבדל הלכתי יש כתוצאה מכך בהלכות סוכה?

הרב מנחם המאירי, בית הבחירה מסכת סוכה דף כז עמוד א (עמ’ פט):

ואף על פי שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון, מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה, ואינו דומה למצה. [א] שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים. אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה, והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו. [ב] ויש מפרשים בטעם זה, שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה, אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצווה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה. וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד.

• מהי הקושיה הסמויה המונחת במשפט הפתיחה של המאירי?
• מהו ההבדל ההלכתי בין אכילת מצה בשאר ימי חג הפסח ובין אכילת פת בסוכה בשאר ימי חג הסוכות?
• המאירי כתב שני הבדלים בין אכילת מצה לבין אכילת פת בסוכה. מהם ההסברים?
• בסיום דבריו כתב המאירי: “וכשתדקדק בדבר יפה, הכל עניין אחד” – מהו ה”עניין האחד” העומד ביסוד שני ההסברים?

ב. שיעור האכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון:

רמב”ם הלכות סוכה פרק ו הלכות ו-ז:

ו. אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.

ז. אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה. אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו. מכאן ואילך רשות – רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה, אוכל, כדין אכילת מצה בפסח.

• מהו שיעור חובת אכילת פת בסוכה בליל יום טוב ומהו השיעור בשאר ימות החג? מה סיבת ההבדל בין השיעורים?
• “…כדין אכילת מצה בפסח” – מהי נקודת ההשוואה בין סוכה לפסח?

רבנו ניסים, הר”ן (סוכה יב, ב ברי”ף):

[א] …לפיכך נראה דמה שחִדש הכתוב בלילי יום טוב הראשון של פסח מדכתב “בערב תאכלו מצות” (שמות יב, יח) היינו לחייבו בדין מצה ראויה, דאילו מדין יום טוב יוצא בכל שהוא פת, אפילו במצה עשירה. וביום טוב הראשון של סוכות גמרינן נמי דמחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה, דאילו מדין יום טוב סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה. וגמרינן מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחוייב לאכול בסוכה, ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה. [ב] אלא שיש אומרים כך כיוון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה, מה התם בכזית אף הכא בכזית. ואע”ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה, אפילו הכי בלילה הראשון כיוון שהכתוב קבעו חובה לאכלו, עשאו אכילת קבע…

• מהן שתי האפשרויות ללמוד את הגזירה השווה “חמשה עשר” “חמשה עשר”?
• הסבר מה ההבדל בין שתי האפשרויות?

הרב מיכל זלמן שורקין, הררי קדם, חלק א עמ’ ר [בשם הרב יוסף דב סולובייצ’יק]:

מדברי הרמב”ם (בהל’ סוכה ו, ז) מתבאר דסגי בכזית למצוות ליל יום טוב ראשון. אולם הר”ן (סוכה יב ע”ב ברי”ף) והריטב”א (סוכה כז ע”ב) שקלו וטרו בזה והביאו שיטות ראשונים, דסבירא להו שחייב לאכול בסוכה בלילה הראשון יותר מכביצה כדי שיעור אכילת קבע כדאיתא בגמ’ (סוכה כו ע”ב) וברמב”ם (הל’ סוכה ו, ו).

והנראה בשורש פלוגתם, דהוא אם החיוב של לילה הראשון, הוא חיוב של ישיבה בסוכה כחלק ממצוות “בסוכות תשבו שבעת ימים” (ויקרא כג, מב), אלא שבזה חלוק לילה הראשון משאר ימים, דאף שבשאר ימים האכילה היא רשות, בלילה הראשון היא חובה. וזהו שיטת הר”ן והריטב”א ודעימייהו, ולשיטה זו צריך לאכול שיעור אכילת קבע שזהו שיעור של מעשה אכילה שיש בו קיום של ישיבה בסוכה בכל חג הסוכות.

אך להרמב”ם המצווה של ליל יום טוב הראשון היא מצווה נפרדת שאינה חלק ממצוות “בסוכות תשבו שבעת ימים” (ויקרא כג, מב), אלא זהו ילפותא מיוחדת מט”ו ט”ו מחג המצות דיש חיוב אכילה בסוכה בליל יום טוב ראשון, ולכן שיעור אכילה זו תלוי בשיעורי אכילה של כל התורה כולה שהוא כזית, ולא בשיעור של ישיבה שהוא תלוי באכילת קבע.

• מה נושא המחלוקת בין דברי הר”ן (בפירושו הראשון) ודברי הריטב”א לבין דברי הרמב”ם (הר”ן בפירוש השני)?
• הסבר את שיטת הרמב”ם, שלפיה אכילת כזית בלילה הראשון נחשבת אכילת קבע, ואילו בשאר ימי חג סוכות מוגדרת אכילה זו אכילת עראי?

ג. הגדרת מצוות סוכה:

הרב יוסף באב”ד, מנחת חינוך, מצווה שכה סעיף י:

שני מינים יש במצוות עשה: אחד שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה. ומצווה כזו אם יקיים אותה, עושה רצון הבורא יתברך ויתעלה, כי כן ציווה לו המלך ברוך הוא. ואם מבטל המצווה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב, ביטל המצווה ועשה נגד רצונו יתברך, וענוש יענש.

ויש מצוות שאין חיוב לעשותם, כגון ציצית, דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ארבע כנפות ואם רוצה הולך בלא בגד של ארבע כנפות ואינו נגד רצון הבורא ברוך הוא, אך אם מביא עצמו לידי חיוב, שבכוונה לובש ארבע כנפות לקיים מצות ציצית, זה דרך הטוב וישר. הכלל, אם מקיים מצוה זו עושה רצון הבורא ברוך הוא, אך אם אינו מקיים מצוה אינו עובר על רצונו, רק דאינו מקיים המצוה.

וכן מצוה זו, דהיינו סוכה, יש בה שני חלקי המצווה: [א] בליל ראשון של סוכות, מצות עשה לאכול כזית בסוכה, ומחוייב לחזר אחר סוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל, כי הוא מחוייב לאכול כמו מצה ותפילין, ואם לא קיים המצות עשה בלילה הראשון עושה נגד רצונו יתברך שמו. [ב] ובשאר הלילות והימים, אם אינו רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה, ואין שום חיוב עליו, כמו ציצית. אך אם אוכל – מצות עשה לאכול בסוכה ומקיים רצונו ברוך הוא, אבל אם אינו אוכל אין חיוב.

וגם בשני מצוות הללו הוא בציור גם כן שמבטל המצווה ועושה נגד רצונו כמו שאינו מניח תפילין, כגון אם לובש בגד של ארבע כנפות ואינו מטיל ציצית אז עובר על המצווה, וכן אם אוכל אכילת קבע חוץ לסוכה עובר על המצווה. הכלל: [א] דאם עושה המצווה מקיים בכל עניין המצווה ועושה רצונו ברוך הוא. [ב] ויש שאינו עושה המצווה ועובר על רצונו, כגון בלובש בגד של ארבע כנפות [ולא הטיל בהן ציצית] או אוכל קבע חוץ לסוכה., [ג] ויש שאינו מקיים המצווה וגם אינו עובר, כגון באינו לובש הבגד [ציצית], ואינו אוכל כלל [בסוכה], וזה פשוט.

• ציין שני אופנים לקיום מצווֹת עשה, וכתוב מה היחס כלפי מי שמבטל מצווֹת עשה אלו.
• מהו ההבדל בין קיום מצוות תפילין לקיום מצוות ציצית? איזו השלכה מעשית יש בין המצוות הללו בעקבות הבדל זה? (ציין דוגמאות נוספות לשני סוגים אלו של מצוות; אפשר לחפש בספר המצוות לרמב”ם ובספר החינוך.)
• על בסיס ההבדל שבין מצוות תפילין למצוות ציצית, הסבר את מעמדה של מצוות סוכה ביום הראשון ובשאר ימי החג.
• סכם שלושה מצבים שונים בגדר מצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון ובמשך כל ימי החג.

הרב יוסף ענגיל, אתוון דאורייתא, כלל יא:

ראיתי בספר מנחת חינוך שכתב… דיש שני מיני מצוות עשה. אחד הם אותם המצוות שהתורה רוצה ומבקשת עצם הפעולה ומציאותה כהנחת תפילין ונטילת לולב וכדומה. השני הם אותם המצוות שאין התורה מבקשת עצם הפעולה כלל, וכגון סוכה. שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה היתה מטלת חובה לאכול בסוכה. וכיון דהאכילה היא רשות והמצווה היא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול בסוכה, אם כן על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה, שאם כן לא היה ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהיה רשות. ועל כרחך כוונת המצווה הוא רק בשלילה, שכשיאכל האדם לא יאכל חוץ לסוכה. והאכילה חוץ לסוכה הוא הבלתי נרצה, אבל האכילה בסוכה בעצמותה איננה נרצית ומבוקשת כלל.

…גוף דברי המנחת חינוך הנ”ל שכתב דסוכה היא רק מצוה שלילית נלע״ד דאין הדבר כן. ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית שהתורה מבקשת שנדור שבעה ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית. וכאומרם ז״ל “תשבו” כעין תדורו. והא “דאי בעי לא אכיל” ולא יתיב בסוכה, זה בעבור לפי שענין דירה כך עניינה שהאדם הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים, ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן אז אינו אוכל ושותה וישן בחוץ רק בביתו וזהו עניין הדירה בביתו. וכך רצתה התורה שנדור שבעת ימים בסוכה, ושפיר הוא מבוקש עצמי וחיובי שהתורה מבקשת ענין הדירה בסוכה.

• מה משמעות המושג “מצווה שלילית” בהקשר של מצוות סוכה?
• מהו גדר מצוות האכילה בסוכה בלילה הראשון ובשאר ימי החג, ומדוע מצוות סוכה היא “מצווה חיובית”?

הרב שמעון שקופ, שערי יושר שער ג פרק יט:

לענ”ד אין דברי המנחת חינוך מחוורים בזה. דענין הממוצע שהמציא המנחת חינוך לומר דבמצוות ציצית וסוכה אף שלא קיים המצווה מכל מקום לא ביטל מצוות עשה, הוא דבר רחוק מן השכל.

דהנה אם היה מקום לומר דכוונת התורה במצוות ציצית שאסרה תורה לבישת ד’ כנפות בלא ציצית, וכן בסוכה אסרה ישיבה קבע בבית חוץ לסוכה, וזוהי עיקר המצווה שבשעה שאוכל לא תהיה אכילתו חוץ לסוכה, ובשעה שלובש לא יהיה מחוסר ציצית, אז היו דברי המנחת חינוך מובנים.

…אבל באמת נראה לענ”ד ברור דכוונת המצווה בציצית בשעה שלובש ד’ כנפות איכא חיוב גברא להטיל ציצית בבגדו, ואחר לבישת הבגד מחויב הוא במצות ציצית כמו במצות תפילין, רק אם אינו לובש ליכא מצוה. וכן בסוכה אם אינו אוכל ליכא חיוב של ישיבת סוכה, אבל כשקובע לאכול מתחדש עליו חיוב סוכה. …אחר הלבישה ובשעה שאוכל, אז מצוות ציצית וסוכה הן מצוות חיוביות כשאר מצוות: מצה, תפילין וכדו’.

• על מה מדברי המנחת חינוך כתב הרב שמעון שקופ שהם “דבר הרחוק מן השכל”, ומדוע?
• מה ההגדרה של מצוות ציצית ומצוות סוכה? מה ההוכחה להגדרה זו מדין מי שנפסלה טליתו בשבת?

נאסוף את הנלמד ונסכם יחד את הדברים:

קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה:

“לישב בסוכה” הכוונה לשהות ולהיות בסוכה. גם כשעומדים בסוכה מקיימים מצוות ישיבה בסוכה. כיצד בא הדבר לידי ביטוי? כך נאמר בספרא: ” ‘בסוכות תשבו’ (ויקרא כג, מב), ואין תשבו אלא כעין תדורו. מיכן אמרו אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה” (ספרא אמור פרשה יב, פרק יז, ה).

‘כעין תדורו’:

מתייחס לחובת האדם לדור בסוכה במשך כל ימות החג, כדרך שהוא גר בביתו במשך כל ימות השנה: לאכול, לשתות, להסתובב בסוכה, ולהשתמש בכלים שבהם הוא משתמש כל השנה, ודווקא ביפים ובנאים שבהם: “היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה” (סוכה כח ע”ב). בתלמוד ירושלמי (סוכה ב, י), נוסף ביאור למדרש:

כתיב: “בסוכות תשבו”, ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר: “וירשתם אותה וישבתם בה” (דברים יא, לא). שיהא אוכל בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו לסוכה.

הירושלמי, תלמודה של ארץ ישראל, משווה בין שתי המצוות, שבמסגרתן האדם מצטווה לשבת – ישיבה בסוכה, וישיבה בארץ ישראל. כך הגדיר את מצות יישוב ארץ ישראל, ר’ צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות יד): “לשון הכתוב ‘וירשתם אותה וישבתם בה’, וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה ובשלוה כדבר שנאמר: ‘וישב יעקב’ (בראשית לז, א), ביקש לישב בשלוה… והיינו שהם (=ישראל) אדוני הארץ… בשלווה ובממשלה דזה נקרא ישיבה”. ההשוואה היא בתחושת הבעלות הטבעית, והנוחות הביתית בסוכה ובארץ ישראל.

“חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים“: 

צו התורה הוא לתחום שטח תחת כיפת השמים – בחצר, על הגג או במרפסת – בשלוש דפנות וסכך. בימי חג הסוכות, הדפנות והסכך נחשבים כחפצי מצווה, והחלל התחום מקבל ממד של קדושה. זהו ביתו של אדם בימי החג, ושם הוא עובד את ה’ ומקיים את רצון ה’. לכשיסתיים החג ויפרקו את הסוכה, המקום יחזור להיות מקום חולין כפי שהוא במשך כל השנה.

כבני אדם, נתן לנו הקב”ה כוח ליצור תשמישי מצווה (המקדש וכליו, תפילין, ציצית, מזוזה, ועוד). לקחת חומרי גלם ללא כל משמעות מקודשת קודמת, לעצב ולתקן אותם כנדרש לפי ההלכה לייחד אותם לשם מצווה, וכשהם מוכנים, הם מקבלים ממד של קדושה ומצווה, ובאמצעותם אנו מקיימים את רצון ה’. הסוכה אף היא מורכבת מחומרי גלם פשוטים שבעולם החול: קרשים, דפנות מעץ או מכל חומר אחר, ומהם אנו בונים את הסוכה. “חג הסוכות תעשה לך” – נושא הפסוק הוא חג הסוכות, אך ההתייחסות היא לסוכה עצמה שעל שמה נקרא כל החג (חכמים אף למדו מפסוק זה הלכות שונות הקשורות למבנה הסוכה).

הצו “תעשה” מופיע בתורה בהטיות שונות. את הכוחות והאנרגיות העצומים של כל אחד, יש לכוון לעשייה ויצירה. ” ‘תעשה’ – ולא מן העשוי” (סוכה יא ע”ב). “תעשה לך” זו עשייה אישית. יצירה חדשה, שסוללת ופורצת מקום חדש אצל כל אחד.

הסוכה – בין הדירה לימי המילואים:

 התוספות הביאו את דברי התלמוד הירושלמי, שמקורו של רבי אליעזר לחובת אכילת ארבע עשרה הסעודות בסוכה הוא ימי המילואים. במחלוקת שבין התלמודים בהבנת מקורו של רבי אליעזר, אפשר לזהות מחלוקת עמוקה בדבר אופייה של הסוכה וקיום מצוות הישיבה בה.

לפי הירושלמי, בכל שנה ושנה יש לנו הזדמנות לחוות את הקדושה שחוו הכהנים בזמן חנוכת המשכן. סוכתו של האדם היא מעין המשכן, וענני הכבוד שעטפו את עם ישראל במדבר הם האופפים את האדם הנכנס לסוכתו, ויושב ב’צילא דמיהמנותא’. תחושה זו מלֻווה גם בהדגשת החשיבות שבשהות בסוכה, בהיות הסוכה דירת ‘קבע’, ומקום שאין לצאת ממנו. אפשר לדמות זאת לחתן שנוכח בחופתו; כאשר האירוע מתרחש, עלינו להיות נוכחים במקום ובזמן, בלי הפסקה.

לעומת זאת, לפי הבבלי, התורה אינה לומדת את מקור הציווי מימי המילואים, אלא מההשוואה לדירה. הסוכות הן ‘סוכות ממש’, והציווי הוא לדור בסוכה כשם שדרים בבית. להעתיק את החיים מבית האבן לסוכת המצווה, ושם לאכול ולשהות באופן רציף. ארבע עשרה הסעודות הן ארבע עשרה סעודות מצווה שמבטאות על פי רבי אליעזר את המחויבות של האדם שהעביר את ביתו לסוכה בצו ה’, והיא ‘ביתו’ ו’דירתו’ בשבוע זה.

מצוות עשה – סוכה וציצית: 

המנחת חינוך דירג שלוש רמות בקיום מצווֹת עשה, ועוד דרגה אחת של מצווֹת עשה שאם לא מקיימים אותן, אין בכך אף עבירה. עם זאת, הקב”ה ציווה אותנו לקיים מצוות על מנת שנתקרב אליו, ועל כן השאיפה צריכה להיות להשתדל לקיים מצוות במלואן. יש מצוות עשה שאין אנו יכולים לקיים (כיון שבית המקדש חרב ורובו של עם ישראל עדיין לא נמצא בארץ, ועוד), אבל ודאי שאין ראוי לחפש דרכים להיפטר ממצוות שביכולתנו לקיים.

הרמב”ן (שמות כ, ח) הסביר מדוע “מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה” – “כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה”. קיום מצוות עשה הוא ביטוי חזק ומשמעותי לאהבת ה’, בעוד שהימנעות מלעבור על מצוות לא תעשה היא ביטוי ליראת ה’, כי אדם נענש אם עבר על מצוות לא תעשה.

כך כתב הרב יצחק הוטנר:

“כשם שמצינו בטבע, כוחות הפועלים על החומר בכיוון של התפשטות ולעומתם כוחות הפועלים על החומר בכיוון של התכווצות. כמו כן מצינו בנפש, בעבודת ה’, כי האהבה פועלת היא על הנפש בכיוון של התפשטות כוחותיה לכבוד שמים, והיראה פועלת היא על הנפש בכיוון של התכווצות כוחותיה לכבוד שמים” (פחד יצחק, שבת, מאמר ב, ב-ג). 

הזכרנו כמה פעמים את מקומה של מצוות ציצית בהשוואה למצוות סוכה. אכן, אם לא לובשים בגד ובו ארבע כנפות מצויצות, אין מבטלים מצווה, אך השאיפה צריכה להיות לא לחפש הסברים ותירוצים מדוע לא ללבוש ציצית, אלא להפך. עלינו לרצות לקיים את דבר ה’, להביע את אהבתנו אליו יתברך בקיום מצוותיו, ובכללן גם ציצית, מהודרת על פי דרישות ההלכה. זו מצווה שאפשר לקיים אותה מדי יום ביומו, שלא כמו מצוות סוכה שאפשר לקיימה רק שבעה ימים בשנה.

אנו מתרגשים לקראת חג הסוכות, ומשתדלים לשבת בימי החג בסוכה ולקיים את צו ה’. כך גם צריך להיות ביחס למצוות ציצית. “שבעה מנודין לשמים… ומי שאין לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו” (פסחים קיג ע”ב). “אמנם מעיקר הדין אין חיוב ללבוש טלית קטן במשך כל היום, מכל מקום ראוי ונכון מאוד שכל אדם ישתדל לקיים מצוה יקרה וחשובה זו, השקולה כנגד כל המצות, וללבוש טלית קטן תחת בגדיו במשך כל היום” (הרב עובדיה יוסף, שו”ת יחוה דעת חלק ד סימן ב).

לסיום, נלמד יחד את דברי ר’ נתן מליקוטי הלכות:

דפנות מחיצות הסוכה מורה על גבול הקדושה. לשם צריך להכניס כל כלי תשמישו ואכילתו ושתייתו ושנתו וכל שאר צרכיו. כולם צריכים להיות בתוך הסוכה דווקא, בכל גבול הקדושה ולא יצאו מגבול הקדושה ולחוץ.

• מה מלמדת אותנו מצווה להיות בסוכה?
• איך נוכל לייצר מחיצות של קדושה גם אחרי חג הסוכות?

נסיים בכתיבה:

• איזה גבולות של קדושה אני יכול להציב לי בחיים?

נזמין לשיתוף.

פתחנו בדיון על ליל יו’ט ראשון. עברנו ללימוד מעמיק ורחב בחברותות על הסוגיה ביחס לחיובים של לילה זה וסיכמנו כל מקור שעסקנו בו. סיימנו בלימוד של ר’ נתן על מיחצות הקדושה של הסוכה וניסינו לחשוב מה נוכל ללמוד מהם לחיים של אחרי סוכות.