נחשוב על חתונה שהיינו בה של אדם קרוב. ננסה לדמיין כאילו אנחנו סנהדרין הגדולה ונחשוב יחד על מצוות שכדאי לפטור את החתן מהן.

נשום את הדברים על הלוח ונדון על כל מצווה שתעלה.

נספר רקע על הסוגיה אותה נלמד: בהמשך לדין עוסק במצווה פטור מן המצווה מוסיפה הגמרא את הדין שחתן וכל חבריו פטורים מהסוכה במשך שבעת ימי המשתה (ולא רק בליל החתונה) כדי שיוכלו לשמוח ביחד עם החתן. חשוב להבין כי המציאות בתקופת התלמוד היתה שונה מימינו. החופה ( חתונה) היתה בבית החתן ושם היו נשארים לשבעת ימי הברכות ,בנוסף היו נוהגים לבנות את הסוכות על גגות הבתים.

נפנה את התלמידים ללמוד בחברותות את הסוגיה בסוכה כה ע”ב עם התמקדות ברש’י ורא’ש.

נבקש מהתלמידים לכתוב לעצמם את הפתרונות שהגמרא מציעה בקשר למצוות ישיבה בסוכה מול מצוות שמחת חתן. לאחר הלימוד נמנה אותן יחד:

1. יאכלו בסוכה וישמחו בסוכה –דוחה הגמרא השמחה היא דווקא בחופה(מקום החתונה).
2. יאכלו בסוכה וישמחו בחופה – דוחה הגמרא שמחה זה דווקא במקום הסעודה.
3. שיעשו את החופה בסוכה – דוחה הגמרא בשתי תשובות אמוראים: אביי-משום יחוד (הסוכה על הגג וזה לא מקום שעוברים אנשים,שלא יתיחד אחד האורחים עם הכלה),רבא – משום צער חתן (אין לחתן פרטיות להיות עם אישתו).

נסביר כי ההבדל בין הטעמים הוא כשהסוכה במקום שעוברים אנשים,משום יחוד – מותר,משום צער חתן – אסור. לסיום מביאה הגמרא את דברי רבי זירא (החמיר על עצמו ויש אומרים חולק ):שהוא אכל בסוכה ושמח בחופה ושמחתו היתה גדולה יותר שקיים את שתי המצוות.

• במה רבי זירא חולק על מסקנת הגמרא?
• האם רבי זירא  נהג נכון שהחמיר לקיים את שתי המצוות ?
• נראה שהגמרא נותנת מקום וחשיבות לאכילה. מה לדעתכם יותר חשוב שמחת חתן וכלה או מצוות סוכה?

מדבריו של רבי זירא אנו לומדים שיש מקום למאמץ לקיים מצווה גם כשלפי ההלכה גרידא פטורים ממצוה זו ואפשר לשמוח יותר מקיום שתי המצוות.

נזמין מתנדבים להציג שני מקרים ונבקש מהתלמידים לחוות את דעתם עליהם:

1. אתה בדיוק בא לצאת לפעילות מיוחדת בסניף ואמא מבקשת את עזרתך בפירוק הסוכה עכשיו לפני שירד עליה גשם.מה תעשה ומדוע? מה לדעתך תרגיש אימך עם החלטתך?
2. ביקשת מחבר שיבוא לעזור לך אחר הצהרים בלימוד למבחן,החבר טען שהוא לא יכול לבוא כי יש לו מחויבות אחרת,אחר הצהרים הוא בכל זאת מגיע ומציע את עזרתו.מתברר לך שהוא התאמץ לסיים את המחויבות הקודמת כדי להספיק להגיע אליך. מה התחושות שיעלו בך לנוכח מעשה זה?

שני המקרים מציגים מקרה שבו על הפרט להתאמץ על מנת למלא ציפיות סותרות (לכאורה) שאינו חייב לבצע, בדומה לסיטואציה שבפניה עמד ר’ זירא. כאשר אדם בכ”ז מתאמץ לקיים ציפיות סותרות (לכאורה- על אף שניתן למצוא את הדרך לקיים את שתיהן בדרך כלשהי), זה מעיד על רמת המחויבות שלו לצד השני (חברו /אימו), רמת הקשר שיש לו איתו וכתוצאה מזה רמת המאמץ שהוא מוכן להשקיע בו. בדומה לכך, ניתן להסיק על ר’ זירא, שרמת המאמץ שלו לקיום שתי המצוות מעידה על מידת הקשר שלו לרבש”ע ומתוך כך מידת המחויבות שלו כלפיו וכלפי מצוותיו. הציפייה היא שבשני המקרים התלמידים ייראו שככל שאדם מוכן יותר להתאמץ ולהשקיע זה מעיד על עוצמת הקשר שלו לצד השני ודרך שני מקרים של “בין אדם לחברו” ילמדו גם על “בין אדם למקום”.

נדגיש כי גם יתר החכמים נהגו כדין, ואין לראות בפעולתם פחיתות, אלא שר’ זירא החמיר על עצמו ובכך ניתן לראות את חיבורו ואהבתו למצוות.

ננסה לחשוב יחד על המאמץ שלנו בחיים:

• עד כמה השגת דברים בקלות משאירה אותנו מחוברים אליהם ב”קלות” (ע”ע חבר טוב, בת זוג, רכב)?
• לאיזה דברים אני יותר ‘מחבור’ אלה שהגתי בקלות או דווקא אלה שעבדתי למענם?
• על אילו דברים אני לא אוותר, אלה שהרווחתי בחסד או דווקא על אלה שעמלתי עליהם?
• במה המחוייבות שלי לדבר מסויים משפיעה על היחס שלי אליו?

נבקש מכל אחד לכתוב לעצמו מספר מצוות שהוא מרגיש מחוייב אליהם ושאם יצטרך לעמוד בין שניהם לא ברור על מה יוותר אם בכלל.

פתחנו בדיון על איזה מצוות לפטור חתן בחתונתו. למדנו את הסוגיה יחד וראינו שר’ זירא מתעקש לשבת בסוכה מצד אחד ומצד שני לא מוותר על שמחת חתן. למדנו על מחוייבותו של ר’ זירע לשתי מצוות אלו וניסינו לחשוב מול איזה מצוות גם אנו מרגישים מחוייבים בכזו רמה.