א. משימה: כהקדמה לשיעור, כל אחת מהתלמידות צריכה לדבר עם הוריה או עם זוג אחר שהיא מעריכה ונמצאת בקשר איתם ולברר אצלם באיזה גיל נישאו, באיזה שלב הם היו בחיים ומה הם חושבים היום, ממרחק של כמה שנים, על הגיל בו בחרו להינשא. הכנה זו משמעותית בשני רבדים: ראשית, העובדה שהתלמידות תגענה לשיעור לאחר הכנה מסויימת, אותנו תביא אותן יותר קשורות, אקטיביות ומחוברות יותר לחוויה וללימוד שאנחנו עומדים לעבור. שנית, היכולת לפתוח ציר של דיבור בין הבנות לבין ההורים בתחום הנישואין בכלל ובשאלת הגיל שעלולה לפעמים להיות מורכבת בהמשך החיים – גם היא יקרה ומשמעותית.

ב. דיון: נשאל את התלמידות איזו הוראה של חז”ל הן מכירות ביחס לקביעת גיל הנישואין, כאשר מן הסתם הבנות יכירו ויצטטו את המשנה ממסכת אבות שקובעת “בן שמונה עשרה לחופה”. נכתוב את המשנה על הלוח ונפתח דיון בין הבנות מה הן חושבות על הוראה זו: האם זו הלכה? האם ההוראה שבמשנה מתאימה לעולם שלנו? אלו מחירים ואלו רווחים יש בקביעה זו? כיצד הן היו מנסחות את ההוראה בעולם שלנו? כמובן שחשוב בדיון מצד אחד לתת לבנות לפתוח ולומר את הרגשתן אך מצד שני לשמור על כבודה של המשנה ושל חז”ל.

משנה מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא (= ר’ יהודה בן תימא) היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.

לצורך הדיון אפשר להיעזר בדברי הרב אלישע אבינר ( המופיעים בין המקורות שבחוברת, אותם נלמד בהמשך) ובשאלות העוקבות:

2. הרב אלישע אבינר, “נישואין מוקדמים (ה)”, באהבה ובאמונה, מכון מאיר, פרשת ויגש, תשס”ט

 יתכן שחז”ל סברו שנער בן י”ח ואף צעיר מזה, בוגר מספיק להקים משפחה איתנה. הוא כשיר לנישואין. זה איננו המצב בימינו. מרבית הנערים אינם כשירים לנישואין בגיל י”ח. חסרות להם בגרות רגשית וגם אחריות לנהל משפחה. זוהי תוצאה של שינויים נפשיים ותרבותיים. בימי קדם, נערים בגילאי העשרה, כבר היו שותפים מלאים בכלכלת הבית ונטלו על עצמם אחריות חלקית בניהולו, לכן תהליכי ההתבגרות הנפשית היו מואצים. בהגיעם לגיל י”ח מרביתם כבר היו בשלים לבנות בית. מה שאין כן בימינו. הבדל נוסף קשור לשינויים במבנה המשפחה וברמת הציפיות של כל אחד מבני הזוג מבן זוגו. בימינו, רמת הציפיות הרגשיות הדדיות של בני הזוג היא הרבה יותר גבוהה מבעבר. לכן, בגרות רגשית מאוד מפותחת היא תנאי לנישואין מוצלחים.

שאלות לעיון

·         האם לבנים ולבנות נכונה אותה הנחייה בהקשרי שאלת גיל נישואין?

·         מה לפי דעתכן היחס והמשקל הנכון שיש לתת לשיקולים השונים שיש לקחת בחשבון בהגדרת גיל נישואין רצוי?

·         האם שאר הקביעות שבמשנה צריכות גם הן להיות מובנות על רקע ההיסטורי בו חיו חז”ל כפי שמציע הרב אלישע אבינר ביחס לגיל הנישואין?

·         מה השתנה בהקשר לסוגיה זו בעולם מאז העת בה חיו ונישאו ההורים שלכן לעולם בו אתן חיות?

על מנת להעלות מתוך התלמידות את השיקולים שיש לקחת בחשבון כאשר דנים בגיל הנישואין ועל מנת להציף את האתגרים שכל גיל מביא עמו בהחלטה להינשא ובחיי הנישואין עצמם אנחנו מציעים לערוך עם הבנות תרגיל כתיבה. להלן תיאור קצרצר של שתי דמויות, שאמנם מבטאות קצוות של הדיון ובכל-זאת הן יכולות להיות לעזר כפתח ללימוד. נבקש מכל אחת מהתלמידות לנסות ולהיכנס למחשבות ולהרגשות של כל אחת מהדמויות ולכתוב מעין מונולוג שעוסק בנקודות הקושי והאתגר כמו גם נקודות האור והבהירות שכל גיל נישואין מביא עמו.

• טלי. בחורה בת 28. סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית. עובדת במשפחתון לילדים מבתים קשים. גרה בדירה בירושלים. החליטה שהגיע הזמן להתחתן ולבנות בית נאמן בישראל.​
• שלומית, נערה בת 19. סיימה שנת שירות ראשונה בקומונה. עוד לא ממש יודעת מה היא רוצה לעשות בהמשך החיים, אבל מרגישה שהדבר הנכון לה כרגע הוא להתחתן.

אסיף: בנות שמוכנות לקרוא את המונולוגים שכתבו ישתפו את הכיתה. חשוב לא לשפוט ולבקר את הדברים שהבנות כתוב בתרגיל הכתיבה האישית, אך כדאי תוך כדי לדלות מתוך הדברים את השיקולים שהן מעלות כנקודות אתגר או אור שיש לקחת בחשבון, וכסיום לשלב האסיף לסכם ולגעת בהן. במידה ונפתח דיבור סביב פחד מנישואים מוקדמים או לחילופין פחד מרווקות וקושי להתחתן, חשוב לתת מקום לקולות ולסיפורים שמתלווים אליהם.

החלק העיוני של השיעור יתרכז סביב המקורות שבחוברת (בית, חינוך ומשפחה, פרק ג’) הממקדים את השיקולים של נושא גיל הנישואין הרצוי בארבעה מוקדים: בשלות רגשית, לימוד תורה, פרנסה והרהורי עבירה. במידה ובנות הכיתה יכולות להתמודד עם המקורות בכוחות עצמן – כדאי לתת להן ללמוד את הפרק בחברותות ולבקש מהן שלאחר כל לימוד של קובץ מקורות סביב נושא מסוים יכתבו הן את חוות דעתם על מקומו ומרכזיותו של השיקול שהועלה. לחילופין: אפשר ללמוד את המקורות יחד בכיתה ולעורר את הדיון והחשיבה ברמה הכיתתית כבר בשלב הראשוני.

נקודות שונות העולות מתוך המקורות וכדאי לתת עליהן את הדעת:

• נישואין ובשלות רגשית- חשיבות הבחירה העצמאית וההדדית והרצון בבן הזוג, ולא ככפייה חיצונית ע”י ההורים וכד’- כחלק מעניין ‘ואהבת לרעך כמוך’
• נישואין ולימוד תורה- התנגשות בין שתי מצוות (והגית בו יומם ולילה ופרו ורבו) הרצון להתמסרות טוטאלית לעולם התורה והקושי לעשות זאת בתוך נשיאת עול של קיום משפחה. חשיבות ההתפתחות הרוחנית.
• נישואין ופרנסה- חז”ל הציגו את הסדר הטבעי של הדברים כבניית יציבות כלכלית בסיסית ורק לאחר מכן נשיאת אישה- כדי לא להזדקק לצדקה וכד’. בימינו מתעוררת השאלה מה נחשב כבסיס כלכלי מספיק?
• נישואין והרהורי עבירה- נשיאת אישה יכולה להקל מאד על ההתמודדות עם יצר העריות ולעזור לאדם לבנות את חייו מתוך קדושה וטהרה, עם זאת, יש להיזהר לא להתחתן בלי מוכנות רק כפיתרון להתמודדות עם מלחמת היצר, התמודדויות לא נגמרות עם החתונה…

דיון: לאחר שהבנות התמודדו בכוחות עצמן עם המקורות שבחוברת ועם הרעיונות שעולים בהם, כדאי לעבור שוב על המקורות ולוודא שהבנות הבינו אותם באופן נכון (ניתן לתת לכל חברותא משימה ללמד את שאר הכיתה את המקורות סביב אחד הנושאים שבפרק).

חשוב לאסוף את השיקולים שנזרקו בחלל הכיתה במהלך השיעור ולדייק שאין קביעה חד משמעית מתי נכון להתחתן, אלא אוסף של שיקולים שיש לתת עליהם את הדעת. חשוב לשים לב שבשלב בו הבתלמידות נמצאות, בדרך-כלל יהיו בכל כיתה תלמידות שכבר בשלות לעסוק בנושא זה ואפילו מוטרדות ממנו ותלמידות שהנושא עדיין נראה להן רחוק שנות אור מחייהן. הדיון צריך להיעשות באופן רך שיזמין את כולן להיות שותפות.

הערה נוספת שכדאי להציף במהלך הדיון היא ההכרה בכך שבסופו של דבר ההחלטה מתי להינשא איננה לגמרי בידיים שלנו ולא אחת קורה שזוגות מתחתנים לפני הזמן בו חשבו שיתחתנו וכמובן שגם הפוך: אנשים החפצים כבר להינשא אך טרם מצאו את בן זוגם. ההכרה החשובה, גם אם קשה זו, קשורה לכל עולם האמונה שלנו ולהכרה שהחיים שלנו לא תמיד מתנהלים בשליטה גמורה שלנו.

 נערוך סבב בקרב התלמידות בו כל אחת תשתף בשיקול אחד שעד היום היא לא נתנה את דעתה עליו וכעת היא מבינה את חשיבותו בקבלת ההחלטה בענין גיל הנישואין

הקדמנו במשימת בית שהטרימה את נושא השיעור באמצעות שיחה עם זוג נשוי על גיל נישואיהם. את השיעור פתחנו בדיון על אמירת חז”ל הידועה ‘בן שמונה עשרה לחופה’. לאחר מכן ערכנו תרגיל כתיבה בו נדרשו התלמידות לדמיין את מחשבותיהן של שתי דמויות- נשים צעירות הנישאות בגילאים שונים- על יתרונות והחסרונות שבכל גיל. מכאן עברנו ללימוד המקורות שבחוברת,   בחברותות. שבנו למליאה לאסוף ולהבהיר את ארבעת השיקולים המרכזיים שהועלו לגבי הגיל הראוי לנישואין.