כל תלמיד מקבל דף עם צבע אחד ועליו להתחיל לצייר ציור חופשי (אפשר להשמיע מוזיקה ברקע). לאחר שתי דקות נעצור את התלמידים ונבקש מהם לסובב את הדף 180 מעלות. ניתן לכל תלמיד עוד צבע ונבקש ממנו להמשיך את הציור. לאחר שתי דקות נוספות נעצור שוב את התלמידים, נבקש מהם לסובב את הציור 90 מעלות, ניתן לכל תלמיד צבע נוסף וננחה אותם להמשיך עוד כמה דקות עד לסיום.

סביר להניח שיהיו תלמידים שישאלו אם להתחיל מחדש את הציור או להמשיך מה שהתחילו. נגיד להם לעשות כהבנתם. כדאי לשים לב לאמירות ותגובות שנאמרות תוך כדי עבודה.

התלמידים המעוניינים יציגו את יצירותיהם ונבקש מהם לשתף:

• איך היה עבורם תהליך הציור?
• כיצד הגיבו לבקשה לסובב את הציור, ולמה?
• האם המשיכו כמו שתכננו או שינו מהתכנית המקורית לאחר סיבוב הדף?
• האם תוספת הצבעים בכל פעם הייתה משמעותית עבורם?
• האם קרה לך מצב כזה בחיים, של שינוי באופן מפתיע?
• איך הגבת? האם ואיך המשכת בעקבות השינוי הזה?

מטרת המשימה: להפגיש את התלמידים עם מציאות מפתיעה שדורשת ‘חישוב מסלול מחדש’ והתבוננות מהן התגובות הראשוניות שלנו לשינוי, מהם הקשיים ומהן ההזדמנויות שנובעות מהשינוי? מה אני בוחר לעשות עם השינוי? (האם מתגלים לי ‘צבעים חדשים’ שאפשר להשתמש בהם? זווית חדשה? יכולת חדשה?).

את המשימה אפשר לעשות גם בצורה קבוצתית – להביא גיליונות נייר גדולים ולבקש לצייר בקבוצה על פי השלבים הנ”ל.

נקרא את הסיפור ונעצור באמצע לדיון קצר:

שיח שרפי קודש, חלקים א-ג
ספר רבנו ז”ל מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט, שהיה חופר טיט ומוכרם, פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשוויה, וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו, כי הוא שוה הון רב, וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה, אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע, והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים, ורצה לעלות על הספינה, אולם לא היו לו מספיק מעות, והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית, כשראה הקאפיטאן את האבן הבין שאדם עשיר הוא ולקחו על הספינה בכבוד גדול, ונתן לו חדר מיוחד ממדריגה הראשונה וסדר לו כל התענוגים כאחד מהנגידים הגדולים. מהחדר שלו היה לו חלון שפנה לים, והוא היה תמיד משמח נפשו עם המרגלית ובפרט בעת האכילה היה משתעשע עמה כי השמחה והרחבת הלב טובה ורפואה שיתעכל המאכל בנקל. פעם אחת כשישב לאכול כהרגלו והמרגלית היתה מונחת על השלחן ומרוב עיפותו נרדם, בינתים בא המשרת ולקח את המפה והפירורים שעליה עם המרגלית, כי לא ידע שיש עליה מרגלית, והשליך הכל לים.

נעצור כאן את הקריאה ונערוך דיון קצר:

• מכירים מצבים כאלה, בהם משהו יקר וטוב נלקח מכם/מקרוביכם?
• מה מרגישים במצב כזה? מה עושים? [אפשר לקשר למשימת הפתיחה. איך אנחנו מגיבים לשינוי?].
• שימו לב שכתוב “והשליך הכל לים” ולא “והשליך את המרגלית לים”, מדוע?

[אפשר לומר שלא סתם עצרנו את הסיפור כאן. פעמים רבות ההרגשה היא שהכל נעצר במקרים כאלה ואין תקוה…]

נמשיך את הסיפור-

כשהקיץ משנתו והבין כל זה היה לו צער גדול וכמעט שיצא מדעתו כי מה יעשה עתה, הרי הקפיטאן הוא גזלן שיהרוג אותו בעד מחיר הנסיעה, על כן עשה את עצמו שמח כאלו לא ארע דבר, והנה הקפיטאן היה בכל יום בא לחדרו לדבר עמו, וכשבא אליו הקפיטאן לא הבחין על פניו מאומה, כי הוא עשה את עצמו שמח עד שלא הכיר בו שום שינוי, אמר לו הקפיטאן הלא אני רואה שהנך אדם חכם וישר לב, ובכן ברצוני לקנות הרבה תבואה ולמוכרה בלונדון ובזה אוכל להרויח הרבה, אולם אני ירא שמא יאמרו שאני גנבתי את הכסף לקנית התבואה, על כן יהיה נא הקנין על שמך ואני אשלם לך עבור זה סכום רב, והוטב הדבר בעיני העני ועשו כן, והנה כשבאו ללונדון מת הקפיטאן ונשאר הכל אצל זה העני, והיה ערך התבואה כפל כפלים מערכו של המרגלית.

כשסיים רבנו ז”ל את הספור אמר המרגלית לא היתה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו. התבואה כן היתה שלו והא ראיה שנשאר אצלו. און וואס ער איז געקומען צו זיין זאך איז נאר ווייל ער האט זיך דער האלטן. [=ומה שהוא הגיע לדבר שלו זה רק בגלל שהוא החזיק את עצמו].

נבקש מהתלמידים להביע את מה שקורה לעני בסיפור באופן גרפי: ציירו את כל שלבי הסיפור כפי שהוא בעיניכם (עליות וירידות או בכל דרך אחרת). סמנו כל שלב במספר, ומתחת לגרף הרחיבו בכתיבה ליד כל מספר:

1. מדוע ציירתם כך את השלב הזה
2. מה אתם לומדים על דמותו של העני מהמסופר עליו בשלב זה.

בתום העבודה נאסוף את התוצרים מהמליאה ונתרשם מדמותו של העני.

נקודות לדמותו של העני:

– מתפרנס מטיט: עוני, אין חלומות, הראש באדמה, הישרדות.

– מציאת המרגלית: מקבל מתנת חינם.

– התייעצות עם סוחר: נעזר עם מבין בתחום, מכיר בחולשתו.

– מכירת הרכוש: רואה במציאה הזדמנות, מוותר על המוכר, “יוצא מאיזור הנוחות”, אמיץ, לוקח .

– עלייה על הספינה: לקיחת סיכון, דבקות במטרה, תמימות?

– השהות בספינה: יש אופק ותקוות, מתאהב במרגלית ונהיה קשור אליה, גילה טעם חדש לחיים, התענגות באכילה.

– השינה: חידלון? שקיעה בחומר? הדריכות יורדת אחרי שמשיגים משהו? חוסר אחריות.

– אבדן המרגלית וההחלטה בעקבותיו: חש שכל חייו יורדים לים יחד עם המרגלית, מתגלה שהיה תלוי בה. פחד, צער וחוסר אונים, סכנת חיים, ולמרות זאת בוחר בהחלטה פנימית “לעשות את עצמו שמח” (כפל משמעות :חיצוני או פנימי), לא עסוק בהאשמות או בכיינות.

– העסקה עם הקאפיטן: מצליח בעבודת השמחה שלו עד כדי כך שהקאפיטן לא מרגיש שינוי, הקאפיטן רואה בו ‘חכם וישר לב’ (קשור להחלטה שלו לשמוח?), מקבל את העסקה – פתוח להזדמנות חדשה.

– סוף טוב הכל טוב: זוכה בעושר כפול ממה שיכל להשיג רק מהמרגלית.

נערוך כעת דיון:

• מהי נקודת השיא בסיפור? הסבירו [אבדן המרגלית וההחלטה להיות שמח. נקודת שבר גדול שיכלה להסתיים במוות ובזכות בחירת העני הפכה הכל לטובה].
• נתייחס למשימת הפתיחה עם הציורים: ה’ציור’ של העני הסתובב כמה פעמים, לטובה ולרעה: במציאת המרגלית, באבדן המרגלית, ובהשגת התבואה- מהו השינוי בכל פעם ומה דורש? איך הוא מגיב בכל פעם? אילו כוחות מגלה בעת הקושי?

משימת הפנמה:

נבקש מכל תלמיד לבחור משפט/חלק מהסיפור שמזדהה איתו או לחלופין משפט/חלק שמתנגד אליו. דרך בחירות המשפטים של התלמידים נעמיק במשמעויות ובנמשל של הסיפור.

[ העני הוא אנחנו, עניות היא נקודת מוצא שממנה מתפתחים וגדלים/ מצבים של תחילת דרך.

המרגלית – מציאה וגילוי : כשרון/ מעמד/ רכוש/ הצלחה.

סוחר – אדם /חברה שעוזרים לנו לגלות את ערך המציאה.

המלך בלונדון – הקב”ה. היעד, השאיפה.

קאפיטן – יצר הרע/ כוחות הגוף והחומרנות/אגואיזם. כשעומדים בניסיון, יצר הרע “מת”…

המשרת – יצר הטוב? שליח של ה’? – משרת לטובתנו. יוצר טלטלה שבאה לגדל.

• בשביל ‘ללכת’ על מציאה נדרשת פתיחות ונכונות לשינוי.
• ציפיות בחיינו: פעמים רבות הציפייה מגבילה אותנו (כמו העני שמצפה לממש את המרגלית דווקא) וההשתחררות ממנה יכולה להוליד פתח לגובה חדש.
• אפשר “לעשות את עצמך שמח” באמת! אפשר בעבודה פנימית להגיע לשמחה שאינה תלויה בגורמים חיצוניים. הוכחה לכך שזו לא היתה עבודה חיצונית היא תגובתו של הקאפיטן.
• “אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה מאין כמותה” (הרבי מקוצק) ]

נתייחס לדברי הסיום של ר’ נחמן:

כשסיים רבנו ז”ל את הספור אמר המרגלית לא היתה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו. התבואה כן היתה שלו והא ראיה שנשאר אצלו. און וואס ער איז געקומען צו זיין זאך איז נאר ווייל ער האט זיך דער האלטן. [=ומה שהוא הגיע לדבר שלו זה רק בגלל שהוא החזיק את עצמו].

• מה ההבדל בין המציאות? [המרגלית – פוטנציאל עושר, הזדמנות. נלקחה. התבואה-ממשית, מועילה, שכר על מאמץ. נשארה בידיו. כפל כפליים מהמרגלית].
• מה ר’ נחמן רוצה שנלמד ממנו? מה הופך משהו להיות ‘שלנו’? [עמל יוצר שייכות. אולי המציאה העיקרית היא מציאת השמחה שאינה תלויה בדבר. הבחירה של העני להתאמץ “להחזיק את עצמו” שמח למרות השינוי והקושי היא זו שמובילה לסוף הטוב, למקום גבוה יותר אפילו ממה שציפה לו כשמצא את המרגלית].

שיתוף– נתחלק לזוגות, כל תלמיד משתף את חברו במציאות של “אבידה” שאתה (או מישהו קרוב) נתון בה.

• מה ‘אבד’ לו (חוויה/אדם/חפץ/מעמד/הישג/מקום/קשר…)?
• מה הרגיש/מרגיש בעקבות האבידה הזו?
• מה ההזדמנות שיכולה להיוולד מתוך האבידה הזו?

החבר יתבקש להקשיב בעת השיתוף. לאחר מכן מותר רק לשאול שאלות בשביל הבנה ולומר מילה של רגש שמרגיש כלפי מה ששמע..

כתיבה- לאחר השיתוף נעבור לכתיבה:

• אפשרות כתיבה 1: כתוב מכתב חיזוק מה”עני” שבסיפור אליך/לקרובך.
• אפשרות כתיבה 2: כתוב תפילה קצרה למציאת כוחות ואוצרות נפש בעקבות האבידה.

פתחנו בתרגיל יצירה, שבמהלכו הזזנו את כיוון הדף של התלמידים שוב ושוב, בתום התרגיל אספנו תגובות שונות לחוויות השינוי וה’חישוב מסלול מחדש’. משם יצאנו ללימוד סיפורו של רבי נחמן מברסלב, ‘מעשה בטיט ומרגלית’. תחילה קראנו את הסיפור ועצרנו באמצע לדיון קצר על התחושה שמשהו יקר נלקח לפתע. ושנית, המשכנו את הסיפור עד סופו ולאחריו הבענו את העלילה באמצעות ציר גרפי המבטא את העליות והמורדות במצבו של העני. לאחר מכן דנו בנקודת השיא של הסיפור, ובאמצעות משפטים שבחרו התלמידים, דנו בחלקי הסיפור השונים, עם התמקדות על סוף הסיפור ועל דבריו של רבי נחמן המלמד אותנו שרק מה ששייך לנו נשאר, ועל הצורך למצוא בעצמך שמחה ללא תלות במה שקורה לך. סיימנו את השיעור בתרגיל שיתוף בזוגות בו סיפרו התלמידים זה לזה על דבר מה שאבד, ולאחריו המשיכו לתרגיל כתיבה.