נפתח את השיעור במשחק קצר שיחבר אותנו, בתוך עידן בו הכתב של רובנו הוא כבר כתב המחשב, לכתב האותנטי האישי שלנו.
נבקש מכל תלמיד לכתוב משפט כלשהו בראש דף נייר לבן ולהביא אותו אלינו. לאחר מכן נעביר את כל הדפים בין כל תלמידי הכיתה, כאשר כל תלמיד יצטרך להסתכל בכתב שבראש הנייר ולנסות לזהות מי הוא התלמיד בעל הכתב. את הניחוש שלו הוא יכתוב על הנייר עצמו ולאחר מכן יקפל את הדף כך שאף אחד לא יוכל לראות את השם שכתב. לאחר שכל תלמיד עובר על חלק מהדפים – נבחן את ההתאמה בין הכותב לניחושים, ונפתח דיון קצר בשאלה מה קרה לכתב שלנו בעידן בו רובנו ממעטים לכתוב על נייר בעט ועפרון.

נחלק את הכיתה לקבוצות, וניתן לכל קבוצה את רצף המשניות העוסקות במלאכת כותב. נבקש מכל קבוצה ללמוד יחד את המשניות ולנסח במילים שלה את הכללים שהגדירה המשנה על מנת שכתיבה תהיה אסורה מהתורה.

משנה, מסכת שבת, פרק י”ב, משניות ג’-ה’
הכותב שתי אותיות –
בין בימינו, בין בשמאלו, בין משם אחד, בין משני שמות, בין משני סממניות, בכל לשון, חייב.
אמר רבי יוסי: לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו.
אמר רבי: מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל.

הכותב שתי אותיות בהעלם אחד – חייב.
כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם,
על שני כותלי זויות, ועל שני לוחי פנקס, והן נהגין זה עם זה, חייב.
הכותב על בשרו, חייב.
המסרט על בשרו: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים – פטור.
לאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפיקו,
כתב אות אחת סמוך לכתב, וכתב על גבי כתב,
נתכוין לכתוב חית וכתב שני זיינין,
אחד בארץ ואחד בקורה,
כתב על שני כותלי הבית,
על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה – פטור.
כתב אות אחת נוטריקון
רבי יהושע בן בתירא מחייב, וחכמים פוטרין.

לאחר כמה דקות של לימוד בקבוצות, נקרא את המשניות בקול רם ונסביר אותן ברמה הבסיסית. לאחר מכן נבקש מנציגי הקבוצות להקריא את העקרונות ששלפו הם מתוך המשניות.

נבקש מכל תלמיד לבחור שלוש הלכות מהמשנה שנראות לו קשות או משונות, ולנסח שאלה שהיה שואל את בעל המשנה. עצם החיפוש אחר שאלות כאלו והניסוח שלהן מעמיק מאד את ההבנה ואת הלימוד של המשנה. דוגמא לשאלות אפשריות: למה רק שתי אותיות מגדירות כתיבה? למה אם אני כותב בשפה שאני כלל לא מבין אני עדיין חייב? למה אם אני ימני וכותב ביד שמאל אני עדיין חייב? למה כתיבה של דבר שאיננו מתקיים פטורה?
נבקש מכל תלמיד לומר בקול רם אחת משלוש השאלות שכתב לעצמו, ונכתוב את כולן על הלוח. אפשר לתת לתלמידים גם לענות על השאלות.

נתלה בארבעת פינות החדר בריסטולים ועל כל אחד מהם שאלה אישית, בסגנון השאלות הבאות: “מה ההלכות שהכי קשות לי לקיום?”, “מה קשה לי במצוות תפילה?”, “מה הדברים שהכי מפריעים לי בעצמי?”, “מה הדבר שאני הכי אוהב בעצמי?” וכו’. נבקש מכל תלמיד לעבור בחדר ולהסתכל על השאלות ולחשוב מה היו עונים על כל אחת מהשאלות הללו. לאחר כמה דקות, נבקש מכל תלמיד לעבור שוב בין פינות החדר ולכתוב על דף את תשובותיו לשאלות (כדאי להבהיר שלא נשתף בתשובות). לאחר כמה דקות, נחזיר את התלמידים למקומות בכיתה ונבקש מהתלמידים לחשוב מה הם חוו בתרגיל: איזה מהשלבים היה קשה יותר: לענות בלב ובראש על השאלות או לנסות ולנסח את התשובות בכתב? מה החששות שעולים בנו כאשר אנחנו כותבים משהו? האם יש בכלל הבדל בין לחשוב על משהו לבין לכתוב אותו?
לאחר מכן נחזיר את הדיון אל המשניות שלמדנו:
לאור מה שעלה בתרגיל ובדיון, מדוע אסור לכתוב בשבת? האם מלאכה זו דומה לשאר מלאכות שבת, או שיש לו אופי שונה? האם התרגיל עוזר לנו לחשוב אחרת על חלק מהדינים שבמשנה? מה מעמדו של כתב שאינו מתקיים לאורך זמן, לפי ההסברים שלנו?

אם נשאר זמן, כדאי לשאול את התלמידים את השאלה הבאה:
לפני מספר שנים הומצא במכון צומת עט מיוחד, שהכתיבה בו נעלמת לאחר כמה זמן. האם על פי מה שלמדנו במשנה השימוש בעט כזה מותר או אסור בשבת?
לאחר הדיון עם התלמידים נלמד (יחד או בחברותות) את תשובתו של הרב מרדכי אליהו לשאלה:

הרב מרדכי אליהו, “כתיבה חיונית בשבת בדיו מתנדף”, בתוך: תחומין, יא, עמ’ 112-107
בענין שאילתא דשאיל מר קדמאי (=בעניין השאלה ששאלני כבודו; השואל הוא הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ”ת) על עט מיוחד שמשתמשים בו החייטים לסמן את הבד, והדיו שבו מתנדף מאליו לאחר זמן, ללא מחיקה ביד. ניסית לכתוב בו על נייר חלק, והכתב נמחק כליל אחר יום או יומיים. ועלה בדעתך לייעץ לרופאים החייבים לכתוב, או לאנשי צבא שמתוך הכרח בטחוני חייבים לכתוב בשבת, ואין הם יכולים לדחות עד למוצאי שבת, להשתמש בעט זה בשבת לצורך כתיבה. ושאלת, אם עדיף שיכתבו בעט זו על נייר חלק כדי למנוע מהם איסור כתיבה דאורייתא…
לאחר שלמדתי את הנושא שוב, נראה לי שיש להמליץ למעט איסורי תורה עד כמה שידינו מגעת, ובלבד שלא ילמדו מזה להקל, אלא רק במקום שיש הכרח בכתיבה. על כן, צריכה היא שתהא בשינוי ובדבר שאינו מתקיים.
… “כתב במשקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור” (משנה שבת)… השאלה היא: מה ההגדרה של דבר שאינו מתקיים (או מטעם הדיו או מטעם הדבר שעליו הוא כותב)? מהו אורך הזמן?… המפרשים הבינו בדברי הרמב”ם בענין זמן דבר המתקיים, שזמנו הוא שבת, שכן כתב בפרק ט הלכה יג: “וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור”, משמע אם ביום שבת היא מתקיימת חייב… אולם יש לעיין בפירוש הרשב”א… ש”קיום” פירושו לא שבת אחת, לא יום אחד, אלא לתקופה שאנשים רגילים לכתוב, כספרי זכרונות. כלומר, לתקופה סבירה שאנשים מקיימים את הכתב.
מסקנא דדינא : מאחר וכל דין קיום למדנו מכתיבה על קרשי המשכן, צריך הכתב להיות מתקיים כמו שרגילים האנשים לקיים, היינו לתקופה סבירה.
ולפיכך רופא או איש צבא, החייבים לכתוב בשבת, עדיף שיכתבו בעט זו על נייר חלק אשר רישומו נמחק מאליו מכוח חולשת הדיו, סוג הדיו וחלקות הנייר. וכן עליו לכתוב ביד שמאל, שזה פטור אבל אסור רק מדרבנן. וכל היכא שאפשר למנוע איסור תורה עדיף.

• מהי תשובתו של הרב אליהו?
• האם שימוש בעט כזה מותר בשבת?
• מתי כדאי לעשות בו שימוש, ומדוע?

נספר לתלמידים שלפני מספר שנים התקיים דיון  בקרב פוסקי ההלכה לגבי מעמדן ההלכתי של הודעות ס.מ.ס בטלפונים הניידים. נבקש מהתלמידים לחזור אל המשניות שלמדו ולחשוב: האם לאור המשנה נראה להם שיש לאסור או להתיר פעולה זו?
ננסה להעמיק את הדיון מעבר למושג של כתיבה שאיננה בת קיימא מבחינה הלכתית, לשאלת היחס שלנו אל הפלאפונים ואל פעולת הכתיבה שאנחנו עושים בה תדיר: האם זו כתיבה של ממש? האם היא נותנת את מה שהרגשנו בכתיבה האישית בפינות הכיתה בחלקו הראשון של השיעור? כיצד ההבנה שלנו את פעולת הכתיבה בפלאפון תשפיע על הפסיקה שלנו ביחס לכתיבה בשבת?
כדאי להבהיר שמעבר לדיון על מלאכת כותב, יש בעיות הלכתיות נוספות הקשורות לשימוש בפלאפון כמו חשמל ומוקצה, ולכן הדיון בכיתה איננו הלכה למעשה.

נבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו את כל אותיות הא’-ב’, בצורה ברורה ובתשומת לב.

לאחר מכן, נבקש מכל אחד להתבונן על הכתב שלו:

• כיצד הוא נראה?
• מה מאפיין אותו?
• האם יש אותיות יוצאות דופן?
• האם אני מחובר אל הכתב שלי?
• האם יש קשר בין האישיות שלי לבין הכתב שלי?

בשיעור למדנו על הכתיבה ועל משמעותה. ניסינו להבין דרך איסור הכתיבה בשבת את המשמעות של כתיבה ביד, ואת האופי שלה כדבר שמתקיים. עסקנו גם בשאלה מה קורה בכתיבה שאינה בת קיימא, וסיימנו בהתבוננות על כתב היד האישי שלנו.