ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
פרוייקט השבת העולמית
נפתח בשאלות כלליות על שירי שבת:
נאזין לתשובות וניתן מקום לכולם, אלה שלא שרים אצלהם ואלה שהשירה מרכזית אצלם.
נספר רקע על השיר אותו נלמד: שיר שבת זה מיוחס לר’ יהודה הלוי, דבר המשתקף באקרוסטיכון של השיר [יהודה]. התבוננות בו מעלה הקבלה מובהקת ומכוונת בין גלותו של העם היהודי לבין המבול, ובין הברית שנכרתה עם נח המבטיחה את קץ המבול והמשכיות האנושות לבין ברית השבת שנכרתה עם בני ישראל בהר סיני המבטיחה את המשכיותו של העם היהודי. לפי הקבלה זו ישראל היא היונה המבקשת מנוח לכף רגלה בתוך הגלות הארוכה והמתמשכת, והיא זוכה לחוויה זו אחת לשבעה ימים. במבט עמוק יותר ישראל ממשיכים את משימת יונתו של נח, לתור אחר מנוחה בתוך המבול והבלבול של העולם הזה.
נקרא יחד את שיר השבת: “יום שבתון“, ניתן גם להאזין לביצועו:
נענה יחד:סיפור אחריתו של המבול, וסיפור מתן תורה עם דגש על מצוות השבת שבה. נצייר טבלהעל הלוח בעזרת תשובות התלמידים: בצד אחד המבול ובצד השני מתן תורה:
שניהם רומזים לעניין המנוחה והשביתה לאחר תקופה של חוסר ביטחון. ייתכן להקביל את קץ המבול, לקץ העבדות במצרים אשר שיאה במתן תורה. נכתוב את המשפטים בטבלה.
נתמקד בבית הראשון ונקרא אותו שוב:
ישנו קשר חזק בין ריח וזיכרון, והשבת מזכירה ריח טוב שאינו משתכח. ‘ריח הניחוח’ רומז לפרשייה חשובה בפרשת נח: ונפתח ב’מרוץ’ מהיר מי יכול למצוא היכן מופיע ‘ריח הניחוח’ באותה פרשה. נקרא יחד מבראשית פרק ח’:
הביטוי ‘ריח הניחוח’ הוא ביטוי להתקבלות הקרבן של נח בסוף המבול ולהבטחה של הקב”ה בעקבותיה שהאנושות והטבע יוסיפו להתקיים, ‘ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ’. נשבץ את ‘כריח הניחוח’ בשורה הראשונה של הטבלה.
יום שבתון אין לשכוח, כיון שהוא עצמו מזכיר את ‘ריח הניחוח’ העולה מקרבנו של נח המבטיח את המשך קיומו של העולם. באותו האופן שבת מזכירה את הברית בין הקב”ה לישראל המבטיחה את המשך קיומם. בכדי למצוא מקבילות בצורה בין ברית נח לברית השבת נבקש מהם לעיין בבראשית ט ח-יז: המושגים ‘ברית עולם’, ‘אות’, לעומת ‘לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם’.
נצביע גם על אנלוגיה הפוכה: אצל נח חלק מן הברית נוגעת לכוחות הטבע אשר ‘יומם ולילה לא ישבותו’- כיון שהברית היא בעיקר מול כוחות הטבע שלא יתקללו בעבור האדם, ואצל ישראל הברית היא מול האדם שיזכה לשביתה. אצל נח האדם הוא פאסיבי, ואינו שותף פעיל בברית- אות הקשת ניתנת ע”י הקב”ה לאדם ללא מאמץ או שותפות מצדו. ישראל לעומת זאת מחויבים גם כן לשותפות מעשית בברית.
כתוב אמנם שנׁח שולח אותה במחזוריות של שבעה ימים, אך לא נרמז כלל שהיא מוצאת מנוח לכף רגלה דווקא בשבת. נפנה את התלמידים לספר דברים פרק כח, ושוב נפתח במירוץ למצוא מישהו או משהו שיש בו דמיון לתיאור של היונה המחפשת מנוחה לכף רגלה:
נסכם: ישראל דומים ליונה של נח שלשניהם אין אחיזה בקרקע, אין מקום לנוח, יש בהם תכונה רוחנית של מעוף, יש להם שליחות כלפי כל דיירי התיבה, כאשר יזכו למנוחה תהיה בכך בשורה שהעולם הגיע לתיקונו. ביום השבת ישראל מתכנסים ומתחזקים סביב מושג הברית והשליחות שיש להם בעולם, והדבר מהווה הקלה מסוימת מן הצרות הסובבות אותם. יגיעי הכחמהם ישראל.
נעבור לבתים הבאים: ב, ג, ד, העוסקים בברית שנכרתה בסיני.
השבת מזכירה את הזמן בו העולם כולו יגיע למצב של מנוחה ושלווה. ישראל הם אלה האחראים כבר בהווה לציין את התקווה עתידית של האנושות. זהו גם הדמיון לקץ המבול. נזכיר כי לדעת חז”ל, לכל הדעות, התורה ניתנה ביום השבת.
בית ה’: הווה:
בית זה חותם את השיר בהבטחה לדור של נח, ומלכד את כל חלקיו לחטיבה אחת. מדבר על זמן ההווה בו ישראל מפוזרים בין האומות ‘כצאן אשר אין להם רועה’, ולמעשה אינם מוצאים מנוח לכף רגלם במבול השוטף של הגלות. הוא מפנה בקשה לה’ והופך את השיר כולו לתפילה, הבקשה לזכור את נח היא הבקשה גם לזכור את ישראל שומרי ברית השבת. נראה כי הבקשה בסוף השיר זו בקשה מהקב”ה ולא רק מישראל, כשם שרק הוא הזוכר את ריח הניחוח שבא אחר המבול.
הערה למיטיבי צלילה [במי נח] – “כאשר נשבעת על מי נח”- אם בהתחלה קיימת הקבלה בין שני הבריתות של נח וישראל ‘זכרו כריח הניחוח’, בבית האחרון נראה כי המשורר מתכוון לומר כי הברית לנח היא אותה ברית המכוונת לישראל. קיומו של העולם תלוי בקיומה של היונה, היא ישראל, ולכן ההבטחה לבל יעבור בישראל מקרה רעה, היא עצמה השבועה ש’נשבעת על מי נח’. הקבלה זו מקורה בישעיהו נד, שם מחבר הקב”ה בין השבועה על הימנעות מהבאת המבול בשנית לבין ההבטחה לחמול על ישראל:
בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה”ל בין ההבטחה של הקב”ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב”ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים.
נציג בפני התלמידים שבע תמונות של יונים .
נבקש מכל תלמיד לבחור תמונה המשקפת את מנוחת השבת כפי שהוא חווה אותה: נבקש מן התלמידים להעלות על הכתב חוויה זו, ולאחר מכן נבקש ממספר תלמידים להקריא את שכתבו.
לחלופין, ניתן להציע לתלמידים שיכתבו משהו ל’יונת השבת’ שלהם וישתפו.
בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה”ל בין ההבטחה של הקב”ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב”ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים.
אף שהמסר של השיר הוא נשגב, פעמים רבות אין אנו פוגשים את העצמה הטמונה בשבת. במקרים רבים אין אנו מצליחים להיפרד מן הדאגות והטרדות המלוות אותנו במהלך השבוע הן מוסיפות להעסיק אותנו גם במהלך השבת עצמה. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שכל אדם שומר את השבת באופן פרטי בביתו ואינו נחשף לשבת ככוח המניע את החברה כולה בתוכה הוא חי. במצב כזה, לא תמיד קל להרגיש חלק מן השליחות של ‘היונה’ שמטרתה להביא שלווה ורוגע עבור העולם כולו.
נפגיש את התלמידים עם ‘פרויקט השבת העולמית‘: שבת שהתקיימה, בשלב ראשון בקהילה היהודית בדרום אפריקה, ורוב משתתפיה יהודים שאינם שומרים מצוות. המשתתפים מתארים את העצמה החווייתית והחברתית המצויה בשבת כשזו מקיפה את החברה כולה, ואיך היא מאפשרת לאנשים לצאת מה’מבול’ האישי בו הם מצויים במהלך השבוע.
נכתוב על הלוח שאלות לזמן הצפיה ונבקש מהתלמידים לענות עליהן במהלך הצפיה:
פתחנו בדיבור עלבתים ששרים בהם שירי שבת. למדנו את השיר יום שבתון ואת העושר הלשוני בו משתמש ריה’ל מתקופת ימי הביניים. למדנו על שתי בריתות מהותיות בהסטוריה של עמ”י ועל הקשר ביניהן, חידדנו מיהו נוח ומיהי היונה ואיך ניתן להגיע ל”מנוח”. לאחר ניתוח השיר והעמקה בכל בתיו ושלביו, סיימנו בניסיון לראות מה כוחה של שבת ואיך נוכל לראות בה גם כח חברתי כללי ולא רק עניין פרטי.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא