נתלה על הלוח שלוש תמונות: אב ובן, מלך ועבד, איש ואשה. התמונות מייצגות את הקשר בינינו לבין הקב”ה שמדומה במקורות לכמה סוגי קשר אנושי:

קשר בין אב ובנו

קשר בין מלך ועבדו

קשר בין אהוב ואהובה

• מה מאפיין כל סוג של קשר? (נכתוב מתחת לכל תמונה את דברי התלמידים.)

בפיוט שנלמד נפגוש את סוגי הקשר הללו ונבדוק מה משמעותם בהקשר שלו.

זיהוי הז’אנר:

בטרם נתחיל לקרוא, נשאל את התלמידים-

• התבוננו בשיר שלפניכם, ונסו לזהות על פי קישוטים חיצונים בלבד לאיזה ז’אנר הוא שייך?

הז’אנר הוא פיוט- על פי קישוטים חיצוניים: אקרוסטיכון (לבחירה לכתוב את שם ה’ נתייחס בהמשך), חריזה קבועה, בכל טור חלוקה לדלת וסוגר. בפיוט 4 מחרוזות, בכל אחת 3 טורים.

רקע על המחבר:

כעת נספר בקצרה על מחבר הפיוט: רבי אלעזר אזיכרי חי בצפת במאה ה-16. היה תלמיד-חכם מובהק, איש קבלה וחכמת הנסתר. בפעילותו הציבורית הוא השתדל לעורר את המוני ישראל לתשובה ולדביקות בה’. הוא הקים בצפת ‘חברה קדושה’, ששמה היה ‘סוכת שלום’. חבורה זו ביקשה להחזיר את העם בתשובה. לשם קידום מטרה זו כתב את ספרו הידוע – ‘ספר חרדים’. בספר זה ממוינות המצוות לפי האברים המקיימים אותן. הוא מביע בספר זה אהבה עמוקה לארץ ישראל ולעם ישראל. הדובר בפיוט- אדם המייצג את עם ישראל. הנמען- הקב”ה.

קריאת הפיוט:

ניתן משימה לתלמידים תוך כדי קריאה- סמנו את מילות הבקשה של הדובר, ודרכן נסו להבין מהי החוויה המרכזית של הדובר בפיוט ומה יוצר את הפנייה שלו לקב”ה?

יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן                                            מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ

יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל                                               יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ

כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ                                               מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם                                            נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ

אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ                                         בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ

אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא                                             וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם

וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ                                                  וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ

כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף                                            לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ

אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי                                               חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם

הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב                                              עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ

תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ                                                 נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ

מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד                                           וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם

דיון:

• מה החוויה המרכזית?
• מה משותף לכל הבקשות של הדובר?
• מה המצב שמוביל אותו לבקשות אלה לדעתכם?

נסכם יחד מתוך דברי התלמידים את החוויה המרכזית: הדובר מבטא בשם כנסת ישראל געגועים, כיסופים ואהבת ה’. [*לפני הפיוט “ידיד נפש” כתב ר’ אליעזר המחבר: “בקשה על הייחוד וחשק האהבה”.. ]  מתוך רצון והשתוקקות לקרבתו, הדובר מבקש את נוכחותו הגלויה של הקב”ה דרך החיבור לרצונו, גילוי אהבתו וזירוז הגאולה.

ניתן לשער שבקשותיו של הדובר נובעות ממצב של חולשה , ריחוק מסויים והסתר פנים: ‘משוך עבדך’ (זקוק לעזרה), ‘רפא נא לה..’, ‘חוסה נא..’, ‘פרוש..סוכת שלומך’ ‘תאיר ארץ’. לא בכדי בחר המשורר לכתוב באקרוסטיכון את שם ה’ המבטא את מידת הרחמים אליה פונה ‘חוסה נא’, ‘וחנני’

מצב זה מוביל לבקשה החוזרת ונשנית להתגלות וקרבת אלוקים: ‘בהראות לה נעם זיוך’, ‘לראות בתפארת עוזך’, ‘הגלה נא’.

כינויים:

בפיוט זה פונה הדובר אל הקב”ה פעמים רבות (סה”כ 10), ומכנה אותו בכינויים שונים המבטאים את יחסו כלפיו. גם את עצמו מכנה הדובר בכינויים שונים המבטאים את העמדה הנפשית שחש כלפי ה’.

משימה: סמנו את הכינויים בשני צבעים שונים (לדובר ולנמען).

לפי הכינויים ניתן לראות ייצוג של שלושת סוגי הקשר בהם פתחנו. שייכו את הכינויים שסימנתם לכל סוג. (אפשר כמובן לחלוק על השיוך ולדון בו. אך לא כדאי להתעכב על כך)

אב ובן: “אב הרחמן”, “בן אוהבך”

מלך ועבד: “משוך עבדך” “ירוץ עבדך” “שפחת עולם”

איש ואישה: “ידיד נפש” “אהוב” “מחמד ליבי”

הפניות המרובות מבטאות את עוצמת ההתרגשות של הדובר ומובילות לבקשות רבות מה’.

• מדוע לדעתכם משתמש הדובר בשלושת סוגי הקשר כדי להביע את בקשותיו ורגשותיו?

[ניתן להשמיע את הלחן הקלאסי של הפיוט ולתת לתלמידים לבצע את המשימה תוך כדי שמיעה. אם בוחרים באפשרות זו כדאי להוסיף משימה לשים לב ללחן, לאווירה שלו, ולהתאמתו למילים. (לחנים וביצועים נוספים- באתר פיוט)]

משימת כתיבה: (אפשר לבית)

חישבו על אירוע או תקופה מהחיים הפרטיים או הלאומיים, בה נפגשת עם חווית ריחוק, הסתר פנים של הקב”ה. חברו תפילה קצרה לקב”ה המתייחסת לאירוע זה. בחר סוג קשר אחד מתוך השלושה ובטאו אותו בתפילה זו.  (בשיתוף- לכתוב\להסביר – מדוע בחרת לייצג דווקא את סוג הקשר הזה?)

שיבוצים:

השיבוצים המופיעים בפיוט מדגישים ולרוב אף מוסיפים ומרחיבים את החוויה של הדובר ואת בקשותיו. ניתן לחלק לכל זוג מחרוזת אחת לעבודה, בהתאם לאופי הכיתה נראה האם לעשות עבודה עצמית\נכותב חלק מראש\נסייע בהבנת המקור בהקשרו וכדומה. (ביאור מפורט ניתן למצוא במאמרים על הפיוט באתר דעת.)

נבקש מהתלמידים-

1. להסביר את משמעות המחרוזת בלשונם.
2. להתחקות אחר המשמעות של שני שיבוצים המופיעים במחרוזת שלו ואחר תרומתם לחוויה המרכזית של הדובר ע”פ מקורות שייתן המורה. (ראה הצעה לדף עבודה בנספח. כל זוג מקבל חצי דף עם השיבוצים של המחרוזת עליה עובד)

דוגמה: “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּך“(שיר השירים א, ד)

משמעות הפסוק: הרעיה פונה לדוד בקריאה שילך לפניה ויחד ירוצו לביתו מתוך השתוקקות להגיע. היא מביעה שמחה על הדבקות והריצה אחרי הדוד. הרעיה זוכרת, מהללת את הקרבה והאהבה של הדוד כלפיה, שטובה משמחת משתה יין.

תרומתו לחוויה המרכזית בפיוט: הידיעה שהשיבוץ ‘משוך עבדך’ ‘ירוץ עבדך’ לקוח משיר השירים, מוסיף את המשמעות של הקשר בין הדוד והרעיה. (אף שגם בפיוט וגם בפסוק מופיעים הכינויים מלך-עבד. ) קשר אהבה זה מתייחד בעיקר בחיפוש קרבה הדדי, ובהשתוקקות גדולה של שני הצדדים להתאחדות. בקשות הדובר לקרבה וגאולה הן בבחינת ‘לאהוב מה שהאהוב אוהב’ (אדמור הזקן) ומקבלות חיזוק מההכרה כי גם מצד הקב’ה קיים הרצון הזה.

איסוף במליאה: זוגות נבחרים יציגו במליאה בין שניים לארבעה שיבוצים ומשמעותם. את משמעות שאר השיבוצים ניתן לצלם מדפים של תלמידים ולחלק לכולם.

סיכום הפיוט: ניתן לראות התפתחות הדרגתית לאורך ארבעת הבתים: לאחר הפתיחה של דברי התעוררות למשורר עצמו להידבק בה’ המכונה “יְדִיד נֶפֶשׁ” (מחרוזת 1), מבקש המשורר מה’ להראות לו את “נועַם זִיוֶךָ”, והדבר יגרום לרפואת נפשו של המשורר, אשר חולה באהבתו את ה’ (מחרוזת 2) לאחר בקשה לרחמי ה’ וכיסופים “לִרְאות בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ“, דהיינו תיקון העולם (מחרוזת 3), מצפה המשורר להתגלות ה’ עם שמחת הגאולה, והפיוט חותם בשילוב פסוקים על בניין ירושלים ושיבת עם ישראל לארצו (מחרוזת 4). [ד’ר גזונטהייט]

• אביטוי בצילום לבקשה
• בשאלת חשיבה:

פתחנו את השיעור בהתבוננות בתמונות המדמות מערכות יחסים שונות המתקיימות בין האדם לקב”ה. משם יצאנו ללימוד הפיוט ‘ידיד נפש’. תחילה זיהינו את הז’אנר באמצעות התבוננות חיצונית על השיר, שנית למדנו רקע על הפייטן רבי אלעזר אזיכרי, ולבסוף דנו בחוויה המרכזית בפיוט המתארת חיפוש אחר קרבת אלוקים. לאחר מכן עמקנו בפיוט באמצעות זיהוי הכינויים והשיבוצים שבפיוט ועמידה על משמעותם. סיימנו בתרגיל ביטוי בצילום של אחת מהבקשות בפיוט ו/או בשאלה על הזמנים בהם הפיוט מושר.