נכין מראש כרטיסיות עם סיטואציות.
נבקש ממתנדבים להגיע לקדמת הכיתה ולתאר מה לובש האדם בכרטיסיה, ושאר הכיתה צריכה לנחש מה כתוב בכרטיסיה. נשאל את התלמידים: מדוע האיש/ה התלבשו בצורה כזו? מה גרם להם להחליט דווקא על לבוש כזה? מדוע חשוב להם כל-כך להתלבש דווקא בצורה כזו, הרי בסופו של דבר הם נשארים אותו אדם עם או בלי הבגדים הללו?
נניח פרטי לבוש שונים על הרצפה וכרטיסיה עם טקסט אחד קצר (כמה משפטים). נבקש מהתלמידים לבחור פריט לבוש אחד ולהקריא את הטקסט. באופן טבעי, פרטי הלבוש ישפיעו על דרך קריאת הטקסט (כומתה משדרת משהו אחר מנעלי עקב). נשאל את התלמידים שקראו – מה גרם לכם לקרוא כך? נשאל את התלמידים שהקשיבו, מה דעתכם היה קורה לו היו לבושים באופן שונה, האם הקריאה היתה משתנה?
נקרא את הסיפור:
כדאי לתת רקע על התקופה: בתקופת מלחמת העולם הראשונה יהודים רבים גויסו לצבאות השונים. בחלק מן הצבאות התייחסו לחיילים יהודים אחרת מלשאר החיילים, והיו מסכנים את חייהם או מטילים עליהם משימות קשות במיוחד בכוונה. כיוון שכך, יהודים רבים ניסו לחמוק מן השירות בצבא, וזהו גם הרקע לסיפור שלנו.אפשר להזכיר בהקשר זה את המושג “קנטוניסטים” [1]– חיילי הגיוס בכפיה ברוסיה של הצאר ניקולאי. במקרה זה מדובר היה בילדים, אשר נתפסו על-ידי הצבא כבר בקטנותם, ובמקרה של ילדים יהודיים, היתה גם כוונה לנצרם. חשוב להזכיר כי הסיפור שלנו מתרחש אמנם בסוריה שתחת שלטון טורקיה (ולא ברוסיה), אך המצב שם היה דומה.
חשוב להדגיש כי זה שונה מאוד מן הצבא של ימינו, שמאפשר חופש דת לכל חייל (תוך התחשבות בחיילים האחרים) ואינו מנסה לכפות על החיילים אמונות לא-להם, ובנוסף אינו מפלה לרעה יהודים. כיום, גם בצבאות שאינם של מדינת ישראל, לא נהוגה מדיניות כזו כפי שהיתה נהוגה אז.
נוודא שהתלמידים מבינים את הסיפור מילולית.
נשאל את התלמידים:
נפנה אל התלמידים שאלות ונעורר דיון:
נדגיש: גם תהליך שמתחיל בצורה מאוד חיצונית עשוי עם הזמן להפוך לחלק מאיתנו. הרצון שלנו להדמות חיצונית לדבר מסוים גורם לנו לפעמים לשנות גם את הפנימיות שלנו עבור הדבר הזה. גם אם החיצוניות שלנו “משקרת” בהתחלה, עם הזמן היא הופכת להיות משהו שאנחנו מפנימים כחלק מהזהות שלנו. הסביבה רואה אותנו ככה וזה מייצר לנו עמידה מסוימת ותווית מסוימת, שבסוף הופכת להיות גם פנימית ולא רק חיצונית. נסביר כי כאן הדבר מופיע גם באופן מיוחד: התורה היא משהו טהור וישר, והנער לא מוכן להפוך את התורה שהיא כזו למשהו שמשקרים באמצעותו.
נכין בכיתה מסכות פנים (דרושים צבעים, דבק, קישוטים למיניהם. את המסכות אפשר לקנות או להכין מסכות מנייר). נבקש מכל תלמיד לעצב לעצמו מסכה שמשקפת משהו שהוא היה רוצה להיות, נרכיב את המסכות כדי להבין שהחיצוניות שלנו משפיעה על הפנימיות ועל הרצונות שלנו.
אפשר לעשות בכיתה מעין תערוכה שבה עוברים בין המסכות השונות, או שכל תלמיד יציג את המסכה שלו בפני הכיתה והכיתה תהיה צריכה לנחש מה רצה אותו ילד להיות.
נבקש מראש מכל תלמיד להביא פריט לבוש שלו שמזוהה איתו במיוחד (כולם יודעים לזהות שזו חולצה שלו, כיפה שלו וכדומה). נניח את הפריטים במרכז החדר, ונבקש מן התלמידים להסתובב בחדר בלווית מוזיקה. נשחק מעין כסאות מוזיקליים: כאשר אנחנו עוצרים את המוזיקה על כל תלמיד לתפוס פריט לבוש אחד, לזהות למי הוא שייך, ולתת תכונה מאפיינת של אותו תלמיד. כך למעשה אנחנו מסבירים איך פריט לבוש שהוא סממן חיצוני מייצג תחתיו תכונה, ואם נאמץ את פריט הלבוש נוכל לאמץ גם תכונה של התלמיד שהפריט שייך לו.
פתחנו במשחקי סיטואציות ותפקידים שהמחישו את הקשר בין הלבוש של האדם למה שהוא בוחר לייצג וההשפעה של הבחירה על האישיות, בחזרה. קראנו את הסיפור על חכם אורפלי השינוי ודנו באופן בו החיצוניות שלנו חודר לפנימיות. המחשה נוספת לכך ראינו בעיון בפסוקי סדר העבודה. סיימנו בתרגילים של בחינת הקשר בין החיצוניות שאנו בוחרים לתכונות והרצונות שלנו.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא