נסביר לתלמידים את המושג יממה. נבדיל בין היום שהוא זמן פעילות ועירות לבין הלילה שהוא זמן שינה וצבירת כוחות ליום המחר. נשאל את התלמידים מתי הם הולכים לישון. לאחר מכן נבקש מהם לחשוב על בני משפחתם ולומר מתי הם הולכים לישון. נחשוב יחד, מה הסיבה לכך שלא כל האנשים הולכים לישון באותה השעה.

במשנתנו נלמד על משמעויות הלכתיות של זמנים שונים בלילה, בהקשר לקריאת שמע.

בשלב זה נלמד רק את החלק הראשון במשנה.

למורה– כדאי להסביר לתלמידים את משמעות המילה “אשמורה”.

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה;

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

במשנה זו אנו רואים שתחילת הזמן המתאים לקריאת שמע בערבית, זהה לכל דעות התנאים. המחלוקת בין התנאים היא רק לגבי סוף הזמן המתאים לקריאת שמע בערבית.

נבקש מן התלמידים להתבונן ולחשוב:

• מדוע כל אחד מהתנאים מציע זמן אחר לסוף הזמן?
• מדוע אין זמן אחיד?

נציע לתלמידים להתמקד בדעות השונות ולתת סיבה לכל דעה.

נכתוב על הלוח את הפסוק מדברים ו,ז:

“ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך”.

נבקש מן התלמידים לבאר את הפסוק. (מפשט הפסוק קשה להבין שמדובר בהכרח על קריאת שמע).

לאחר שמיעת דעות התלמידים ופירושיהם נסביר שמדובר בציווי למצוות קריאת שמע בזמן ששוכבים ובזמן שקמים.

נשאל את התלמידים:

• מהו הזמן שקמים?
• מהו הזמן ששוכבים לישון?

התלמידים ישלימו את הטבלה:

לימוד המחצית השניה של המשנה:

נקרא את החלק השני של המשנה בדילוג –

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.

אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

וְלֹא זוֹ בִלְבַד:

אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים “עַד חֲצוֹת” – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר…

אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים “עַד חֲצוֹת”?

כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

רבן גמליאל מתרץ את דעת חכמים ‘עד חצות’ בהסבר: “כדי להרחיק את האדם מן העבירה”.

• נבקש מהתלמידים להסביר את התירוץ.

לפי הסבר זה חכמים בעצם מסכימים לדעתו של רבן גמליאל ש”בשכבך” משמעו כל זמן שאנשים שוכבים וישנים, כלומר כל הלילה. רק שהם מסייגים את זמן ‘קריאת שמע’ (כמו גם מצוות נוספות שזמנן בלילה) ‘עד חצות’ כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

על מנת להבין יותר את משמעות הדברים נתבונן עליהם באופן הבא: בלילה אנחנו עייפים ורוצים ללכת לישון, לא תמיד אנחנו זוכרים לעשות דברים אחרונים מהיום שעבר, כמו שלמדנו תפילת ערבית יכולה להישכח מאתנו. וכשכבר הולכים לישון מתעוררים בדרך כלל בבוקר, אחרי שחלף הלילה וזמן המצווה עבר. לכן פסקו חכמים שמצוות הלילה יש לעשותן עד חצות, שלא ימתין עד סוף הלילה ובינתיים יירדם ויפספס את המצווה.

• נשאל את התלמידים: אילו עוד דברים עלינו לזכור לעשות לפני שתיפול עלינו השינה?

למדנו שהגבילו חכמים את זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות הלילה, כדי להרחיק את האדם מן העברה. בגלל החשש שילך לישון בעייפותו וידחה לסוף הלילה מצוות שעליו לעשותן ויירדם עד הבוקר וישכח לקיים את המצווה.

נבקש מן התלמידים לחשוב, אילו עצות אנחנו יכולים לאמץ לעצמנו היום כדי שלא נשכח מצוות שונות.
נבקש מכל תלמיד לתת עצה במעגל הכיתתי וכך נאסוף סל עצות לכיתה כולה.

למדנו במשנה על זמן קריאת שמע בערבית.
ראינו שיש מחלוקת בין התנאים לגבי סוף זמן קריאת שמע ולמדנו את שלושת הדעות השונות ואת הטעמים להן.

סיכמנו את הדעות השונות בטבלה, וערכנו דיונים בנושא.
וסיימנו במשימת חשיבה אישית ושיתוף הכיתה בעצות מעשיות לכך שלא נשכח לעשות מצווה, איך ‘להרחיק את האדם מן העבירה’.