היות ומעשה יהודה ותמר מהווה יחידה ספרותית מוגדרת הממוקמת באופן בולט ב”אמצע” מחזור סיפורי יוסף, ניתן לפתוח בשאלה עצמה ולשאול את התלמידים מדוע התורה בוחרת לספר את הסיפור דווקא במקום זה, הנראה לכאורה מנותק מהקשר?

מיד לאחר מכן, יש להסביר לתלמידים כי בפעילות הבאה ננסה יחד לגלות את הקשרים הנסתרים שבין הסיפורים.

נחלק את הכיתה לקבוצות.

לכל קבוצה נחלק פתק עם פסוק מתוך סיפור יוסף במצרים (עפ”י הטבלה שלהלן). על הקבוצה לקרוא בעיון את סיפור יהודה ותמר ולאתר את בו פסוק, מילה, או עניין הקשור או דומה לפסוק שקיבלו. כדי להקל על התלמידים, נדגיש את המילים העיקריות בפסוקים שחילקנו להם (לקבוצה א’ בה הזיהוי מעט קשה יותר, אפשר גם לתת רמז נוסף מפירוש רש”י):

הטבלה.

 עם תום העיון העצמי, נבקש מכל קבוצה לומר לשאר הכתה מהו הדמיון שמצאה בין הסיפורים.

להקשרים המילוליים שמצאו התלמידים (ועליהם חוזרים בפני הכתה) נוסיף רבדים נוספים: מעשה המרמה של יהודה ואחיו כלפי יעקב מול מעשה המרמה של תמר כלפי יהודה; הניתוק הן של יהודה והן של יוסף מאביהם ושאר אחיהם; הניסיון שמעמידה דמות נשית (אשת פוטיפר, תמר) בפני יוסף ויהודה.

לאחר מכן, נחזור בפני הכתה כולה על פירוש רש”י (שהובא לעיל בטבלה) ולהביא גם את פירוש החזקוני:

“וירד יהודה מאת אחיו: הלך לו שלא היה יכול לסבול צערו של אביו”.

רש”י וחזקוני מלמדים אותנו על קשר עמוק נוסף בן הסיפורים – על כך שמכירת יוסף גרמה לזעזוע ופירוד במשפחת יעקב: לדעת רש”י אחיו של יהודה האשימו אותו והרחיקו אותו מעליהם; ולדעת חזקוני רגשות האשמה של יהודה הובילו להתרחקותו. בכך, מכירת יוסף למעשה גרמה החלה את שרשרת האירועים שהובילה למעשה יהודה ותמר.

יצויין כי בשלב זה, לא חייבים להרחיב על רש”י וחזקוני, אך מומלץ להזכירם היות ואיתם מומלץ לפתוח את השיעור השני אודות מעשה יהודה ותמר.

חז”ל מלמדים אותנו, כי הקשר בין הסיפורים נעוץ בהיות שניהם חלק מתכנית אלוקית, המתרחשת במציאות על ידי פעולות אנושיות. פעולות אנושיות אלו מתבצעות מרצון על ידי בני אדם, מבלי לדעת כי בכך הם מוציאים לפועל את רצון ה’.

כך ניתן ללמוד מן המדרש הבא מבראשית רבה (וישב, פרשה פה):

“שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב”ה היה עוסק בורא אורו של משיח”.

דהיינו, האירועים הלא קלים שעוברים על משפחת יעקב מתבררים כחלק מתכנית גאולה אלוקית. הדבר ניכר בכל סיפור בפני עצמו – יוסף שנשלח למצרים והופך למשנה למלך; הולדתו של פרץ ממנו עתיד להיוולד דוד. אך, הוא ניכר גם בקשר בין הסיפורים שכן בעקבות סיפור תמר (כפי שנראה בשיעור הבא) חוזר יהודה מן הבדידות שגזר על עצמו לעמדת ההנהגה במשפחת יעקב ולמי שהמשיח יוולד ממנו.

המסר שעולה מדברי חז”ל ושיש להדגישו בפני התלמידים נוגע למידת הביטחון בה’ גם במצבים קשים או לנוכח אירועים שאנו לא מבינים את פשרם. מסר זה, אינו מתייחס רק לרמה הלאומית הקולקטיבית.

מסר זה, מתמצה במשפטו של ר’ עקיבא: “כל דעביד רחמנא לטב עביד” (למעוניינים, ניתן להביא את הסיפור התלמודי בו נזכר הביטוי, במסכת ברכות ס:)

• בעקבות הלימוד הזה מדברי חז”ל ומסיפורו של ר’ עקיבא, ובעקבות ההתבוננות בפסוקי הפרק, נבקש מהתלמידים לחשוב על מקרה שקרה בחייהם, או בחיים של מישהו שהם מכירים, או בתולדות עם ישראל (בתקופה האחרונה), בו אירוע מסויים שנעשה על ידי בני אדם (ונראה היה בשלב ראשון כאירוע קשה או עצוב) נחשף בסופו של דבר כאירוע שהוביל לדברים טובים וחיוביים.
• אחרי שהתלמידים יכתבו, נבקש מתלמידים שמוכנים לשתף את הכיתה במה שכתבו. אפשרות נוספת היא להושיב את התלמידים בזוגות, וכל אחד יספר לחברו את האירוע שציין.

תהינו על מקום הפסוקים של סיפור יהודה ותמר, דרך עיון בפרשנים ובפסוקים התייחסנו למשמעות העומדת מאחורי רצף ועל התוכנית האלוקית.