בחברה המודרנית והמתוקשרת כל כך, המדיה, הפרסום וההחצנה תופסים מקום מרכזי מאד. במובנים רבים החברה שלנו משרטטת משוואה הקובעת: "לא פירסמת – לא היית". תודעת החיים הזו, מאתגרת ומקשה מאד על מקומה של התורה בחיים שלנו ועל ההוראה של חז"ל אלינו להיות בעלי ענווה שלומדים תורה כי יש בה טעם ותכלית לעצמנו ולא על מנת לזכות דרכה לכבוד ויקר. בשיעור זה נבקש דרך המשניות להתבונן לעומק בתופעה שבתוכה אנחנו חיים ולנסות להתמודד איתה מעט.

נפזר בארבע פינות החדר שלטים ועל כל אחד מהם כתוב כלי טכנולוגי של העולם שלנו: פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם, שיחת טלפון. נבקש מכל תלמיד לעבור בכל אחת מהפינות ולכתוב לעצמו על דף או על דף מרכזי שנניח בכל אחת מפינות החדר – אירוע מסוים שהוא היה שותף בו לאחרונה ובחר לתעד אותו או לפרסם אותו בכל אחד מהכלים שהצבנו בפינות החדר.

נעבור בקצרה עם התלמידים על התשובות שנתנו לשאלות, ונפתח לדיון את העובדה שאנחנו חיים בדור ובעולם שבו כל מעשה שאנחנו עושים, ישר מקבל תיעוד ופרסומת בכלי הטכנולוגיה שמקיפים אותנו ונגישים לנו כל כך.

ננסה לחשוב יחד על הסיבות שגורמות לנו לנהוג באופן כזה ועל המחירים שיש לתופעה הזו: המוחצנות, החושפנות של העולם הפנימי, השטחיות, חוסר המתאם בין רצון ליכולת ועוד

ניתן להשתמש ברקע בשיר “יום יפה” של להקת התקווה 6

נלמד יחד עם התלמידים את שתי המשניות שעוסקות בשימוש בתורה ככלי לקבל כבוד ונבחן את הפער הגדול שיש בין העולם התרבותי שהם מציירות לבין העולם שלנו כפי שפגשנו אותו בתרגיל הפתיחה לשיעור זה.

משנה, מסכת אבות, פרק ו’, משנה ד’

אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד.

יותר מלמודך עשה.

ואל תתאווה לשולחנם של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם,וכתרך גדול מכתרם.

ונאמן הוא בעל מלאכתך  שישלם לך שכר פעולתך.

משנה, מסכת אבות, פרק ד’, משנה ה’

רבי ישמעאל בנו אומר:

הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד.

והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

רבי צדוק אומר:

אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם.

וכך היה הלל אומר:ודישתמש בתגא, חלף.

הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם

כדאי לשים לב ולדייק את ההבדל שיש בין שתי המשניות עצמן: בעוד המשנה בפרק ו’ מסיטה את מושג הכבוד למרחבי העולם הבא, המשנה בפרק ד’ מתנכרת אליו באופן מוחלט.

הדיון בכיתה יכול ללכת לכמה כיוונים וכדאי בכל כיתה לראות לאן נכון לנתב אותו: על הזרות שיש לפעמים לתורה ולשפה שלה לעולם שלנו, על הגעגוע לעולם שמתנהל אחרת, על הקושי להתנייד בין שני מרחבי החיים הללו ועוד..

 

נחלק את הכיתה לזוגות וניתן לכל זוג את שתי המשניות שלמדנו שעוסקות ומתייחסות לשאלת השימוש בתורה כמקפצה לקבלת כבוד ופרסום אישי. נבקש מכל חברותא לתרגם את המשנה בשני נוסחים על פני התרגילים הבאים:

תרגיל ראשון:

• לתרגם את ההוראות שבמשנה לעולם המודרני שלנו שמוצף בטכנולוגיה וכל מיני כלים נוספים המאתגרים את הנקודה הפנימית ביחס לתורה

תרגיל שני: 

• לנסח את “משנה מחודשת”, כאשר הדגש איננו על השאלה: מה אסור לעשות, אלא דווקא מה מותר וכדאי לעשות. לשון אחר: המשניות הללו מנוסחות בצורה שלילית של  כללי התנהגות שאינם מתאימים ללומד תורה באמת, נבקש מהתלמידים לנסח הנחיות (כמשניות חדשות), אך הפעם עם העשייה החיובית שהיא תמונת הראי של ההימנעות אותה תיארה המשנה.

לאחר שכל זוג עובד כמה דקות, נבקש מחלק מהחברותות להקריא בקול את הניסוחים שכתבו ונבחן את התרגומים השונים שיעלו מתוך הניסוחים בכיתה ואת המשמעויות שלהם על החיים המעשיים שלנו.

 

• אתרגיל כתיבה
• ביצירה מהפכת

בשיעור זה נחשפו התלמידים למשניות העוסקות בלימוד התורה למטרות שליליות, וקישרו את המשניות לעולמנו תאב הפרסום.

המיומניויות שנרכשו בשיעור:

• חשיבה בקורתית ע”י היצירה המהפכת
• יכולות תרגום מעברית תנאית לעברית מודרנית
• עבודה בחברותא