נבקש מהתלמידים להסתובב בחדר בהליכה איטית, בעקבות כל מחיאת כף הם מתבקשים בתחילה להגביר את המהירות, בהמשך יתבקשו  להאט עד להליכה בקצב רגיל.

נבקש מכל תלמיד לפנות למי שנקרה בדרכו ולומר לו שלום בקרירות, אחר-כך, נבקש לומר שלום במאור פנים.

נבקש להתיישב בזוגות.

לחלק פתק לאחד מבני כל זוג. חלקם יקבלו פתק בו יאמר למשתתף כי הוא מתבקש להגיב כאדם חם-לב הקשוב לזולתו ולחלק האחר פתק בו המשתתף  מתבקש להגיב כאדם אדיש, אגואיסט שאינו מתעניין בסביבתו.

נבקש שבן הזוג שלא קיבל פתק יספר סיפור אישי שבו היה חסר אונים ונזקק לעזרה.

חברו יגיב לדבריו  על-פי ההוראה שקיבל בפתק.

חשוב להדריך את התלמידים לצאת מהמקום האישי העכשווי שלהם ולהיכנס לדמות אותה הם מייצגים.

נאפשר עשר דקות לביצוע המשימה.

בחזרה למליאה יתאר כל אחד מהמשתתפים (הן המספר והן המגיב) מה הרגש שעלה בו מול חברו .

ננסה לראות את ההקבלה בין היחס המובע לרגש העולה. נשאל את המספרים, אם המגיב היה נזקק לעזרתכם כיצד הייתם פועלים?

נבדוק האם הנכונות לעזור בעתיד הינה תוצאה של קבלת העזרה בהווה.

נכתוב על הלוח את הפסוק ממשלי כז, יט:

“כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם”

נבקש מהתלמידים להסביר את הפסוק, לאור פעילות הפתיחה. תלמידים החפצים בכך יכולים להסביר באמצעות ציור או הדגמה.

אפשר להיעזר גם בדברי בעל ה”מצודות דוד” בפירושו לפסוק:

 “כמו דרך המים מראה את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות, כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חברו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא “

לאמור, המציאות החברתית פועלת בהשתקפות: כשם שאדם המביט במים רואה בהם את השתקפות פניו כך מופיעים הדברים  בין לב אדם אחד לרעהו. נדייק בדברי מצודת דוד: כשאדם חושב מחשבות טובות על חברו- ‘לבו טוב על חברו’- גם לב החבר ייטב עליו (או שמא הוא אף מתכוון: כשאדם חושב טוב על חברו גם לבו שלו עצמו- ייטב).

:נחלק לתלמידים דף עם שלושה מקורות

ספר ארחות צדיקים – השער החמישי

וְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחִבָה וּבְרֵעוּת עִם בְּנֵי – אָדָם. תּוֹעֶלֶת אַחַת – בָּעוֹלָם הַזֶּה; כְּשֶׁמִּתְנַהֵג בְּאַהֲבָה עִם כָּל אָדָם, יַעְזְרוּהוּ הַכֹּל; אִם יִפֹּל, יִרְבּוּ עוֹזְרָיו וְסוֹמְכָיו; וְאִם יַעֲמֹד אָדָם נֶגְדּוֹ לָרִיב עִמּוֹ, רַבִּים יַשְׁתִּיקּוּ אֶת הַמְדַבְּרִים הָרַע וּמַכְלִימִים אוֹתוֹ; וְאִם תָּבוֹא עָלָיו צָרָה, הַכֹּל מִצְטַעֲרִים עָלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ יָד; וְאִם יָבוֹא לִידֵי דֹּחַק וָעֹנִי, רַבִּים יְרַחֲמוּהוּ בִּנְתִינַת מַתְּנוֹתֵיהֶם:

ספר החינוך – מצוה רלז

שלא לעמוד על דם רעים:

שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבידה ויהיה לנו יכולת להצילו בשום צד, שנאמר [ויקרא י”ט, ט”ז] לא תעמוד על דם רעך. ואמרינן בסנהדרין [ע”ג ע”א] תניא, מנין לרואה את חבירו שטוכע בנהר או חיה גוררתו או ליסטים באים עליו שהוא חייב להצילו בנפשו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך. ולא מיבעיא אצוליה בנפשיה דמחייב, אלא   ( מיטרח ואגיר נמי אגירי חייב (לא התחייב רק להציל בנפשו אלא אם צריך תשלום, חייב גם בתשלום)

ועוד כללו זכרונם לברכה באזהרה זו שלא לכבוש עדות, כדי שלא יאבד חבירו ממונו. וכן הוא כספרא, מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתוק עליה, שנאמר לא תעמוד על דם רעך. ומנין שאם ראיתו טובע בנהר וכו’. ומנין לרודף אחר חבירו להורגו שאתה חייב להצילו בנפשו, שנאמר לא תעמוד על דם רעך וגו’:

שורש מצוה זו ידוע, כי כמו שיציל האחד את חבירו כן חבירו יציל אותו, ויתיישב העולם בכך, והאל חפץ בישובו כי לשבת יצרה. וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת סנהדרין:

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ונמנע מלהציל ויש יכולת בידו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, דקיימא לן אין לוקין עליו:

ספר החינוך – מצוה רמג

מצות אהבת ישראל:

לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר [ויקרא י”ט, י”ח] ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה [שבת ל”א ע”א] דעלך סני לחברך לא תעביד. ואמרו בספרי, אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו כשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת:

שורש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות:

ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ירושלמי חגיגה פ”ב ה”א] המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר [ישעיהו מ”ט, ג’] ישראל אשר בך אתפאר:

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשומרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת, ביטל עשה זה, מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו כמו שמפורש

התלמידים יעיינו במקורות ויכתבו את תמצית המקור בלשונם. לאחר מכן יקבלו משימה: בכל מקור למצוא סיבה ותוצאה ולכתוב אותן בטבלה של ‘סיבה-תוצאה’. אפשר לחלק לקבוצות כך שכל קבוצה תעשה את המשימה לגבי מקור אחד ולבקש שיצרו תרשים ובו הסיבה המובילה לתוצאה (או מספר תוצאות והשלכות).

סיבה ותוצאה בתמצית:

אורחות צדיקים: אם אתה תעזור—-יעזרו לך.

ספר החינוך רלז-לא תעמוד..: לא להמנע מלהציל או לעזור—- כך כולם יצילו זה את זה ויתיישב העולם.

ספר החינוך רלג, אהבת ישראל: אם אדם יאהב את חבירו ויתנהג אליו ברעות—- כך גם השני ינהג כלפיו— ירבה שלום בעולם.

אכפתיות קשורה באהבה, כאשר אכפת לנו מאדם אחר, כאבו נוגע בנו ואנו משתדלים לעזור לו במידת יכולתנו, מתעוררת אהבתו בליבנו. אהבה זו עוברת אל זולתנו ומעוררת אותו לאהבה חוזרת. ממילא האכפתיות שהופנתה כלפיו תוחזר אלינו כאשר נהיה אנו אלה שנזקקים לה.

מכאן עומק משמעות “ואהבת לרעך כמוך”, כשם שאדם אוהב את עצמו, מקבל את עצמו, שמח על מה שיש בו ומכוון עצמו להיטיב כך הוא גם אוהב את חברו. החוויה  העצמית של אדם ביחס לעצמו היא האופן שבו יחווה את חברו.

והדברים נכונים גם בכיוון ההפוך. אם אדם רואה חיסרון בחברו עליו לבדוק עצמו, במה הוא חסר באותו הדבר.

כמאמר הבעש”ט:  “כאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי – אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום שפניו מטונפין

הערך בהבנה זו הוא  שבידנו הכוח והיכולת לכוון את קשרינו עם אחרים,

קשיים ביחסי אנוש או הרגשה כבדה אינם בגדר מציאות שנכפת על אדם על-ידי גורמים מבחוץ אלא הכול בידיו. וכן כל קושי שלו מול המתרחש נובע ממנו ואין לו לכעוס על זולתו או על מה שקורה אלא לבדוק כיצד עליו לתקן עצמו שהרי שם הבעיה, מתוך כך לא תימנע הארת  פניו לזולתו  והחפץ בקרבתו.

וכאשר יכוון עצמו לרגישות לסביבה, לאכפתיות למתרחש סביבו, לרצון לפעול כדי לשנות ולעזור, ממילא ירגיש אוהב ומתוך כך אהוב והמציאות תקבל את תיקונה מתוך כך

כל תלמיד ינסה לחשוב על מקרה מסויים או התנהלות של קשר בחייו שבה הוא יכול לזהות את ההשפעה ההדדית בתוך הקשר, לטוב או למוטב- ויכתוב על כך לעצמו. אפשר לשתף אך בזהירות, בדגש על ההתרחשות ולא על הרגשות האישיים שכן זו עלולה להיות חשיפה מוגזמת בסגנון ‘ספת הפסיכולוג’).

פתחנו במשחק תפקידים שהדגים את ההשפעה שיש להתנהגות שלנו על תחושותיו של הזולת. על רקע המשחק הקליל ראינו את המשפט המפורסם מספר משלי: ‘כמים הפנים לפנים- כן לב האדם לאדם’, דנו במשמעויות שלו. לא רק ההתנהגות שלנו משפיעה אלא התחושות והמחשבות שלנו אודות השני ואולי גם הרגשתינו כלפי עצמינו. מכאן עברנו ללימוד מקורות אודות מצוות אהבת ישראל ומצוות ‘לא תעמוד על דם רעך’. סיימנו במשימות הפנמה של ניסוח ‘קול קורא להגברת האכפתיות’ וכתיבה על השפעה הדדית בקשר בחיינו.