נפתח בתרגיל דרמתי בו מתבקשות 2 זוגות של מתנדבות להציג 2 סיטואציות. בכל הצגה מוטלת המשימה על בת אחת לעזור לחברתה בכל מחיר ובכל דרך, מבלי שהיא יודעת מראש במה.

זוג ראשון: המשתתפת שזקוקה לעזרה דוברת שפה אחרת. היא צריכה להגיע בעוד 10 דקות לטיפול שורש אצל רופא שיניים שגר ברח’ הרצל, ואמרו לה שצריך לנסוע באוטובוס, וחוץ מזה היא נורא מפחדת.

זוג שני: המשתתפת שזקוקה לעזרה אינה יכולה לדבר ומשתמשת רק בתנועות. אתמול היא נכשלה במבחן למרות שלמדה המון והיא ממש מתוסכלת.

בכל זוג המשתתפת שזקוקה לעזרה מנסה להסביר את מצבה בשפה אחרת\בתנועות ידיים, והמשתתפת השניה מנסה להעניק לה עזרה בכל דרך.

שאר הבנות צופות בהתמודדות של חברותיהן עם הפער.

בעקבות התרגיל נבקש מהמציגות לספר כיצד הן הרגישו בתפקידן.  נשאל את שאר התלמידות שצפו בהצגה:

• מה היו דרכי ההתמודדות שהן זיהו אצל כל צד?
• הם לדעתן נעשה מאמץ אמיתי להבין ולסייע?
• מה עוד היה אפשר לעשות כדי לגשר על הפער?

בהמשך לשאלות אלו, נקרא יחד את הסיפור על בבא בן בוטא:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סו עמוד ב
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
(תרגום: בן בבל שעלה לארץ ישראל נשא אשה ואמר לה: בשלי לי שני עדשים [כוונתו- שתבשל מעט עדשים] בשלה לו בדיוק שני עדשים. רתח עליה. למחר אמר לה: בשלי לי סאה של עדשים [כוונתו- כמות גדולה] בשלה לו סאה [בדיוק סאה, שזו מידה גדולה- בין 7 ל-14 ליטר, הרבה יותר מסעודת אדם אחד]. אמר לה: לכי הביאי לי שני אבטיחים [דלעות קטנות או קישואים בארמית בבלית] הלכה והביאה לו שני נרות [“בוצינא” בארמית ארצישראלית גם: נר]. אמר לה [בכעס]: לכי שברי אותם על ראש השער. בשער היה יושב בבא בן בוטא והיה דן דין. הלכה ושברה אותם על ראשו [“בבא” בארמית זהו שער, וזה גם היה שמו של החכם]. אמר לה: מה זה שעשית? אמרה לו: כך ציווני בעלי. אמר: את עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא)

נקרא את הסיפור וננסה להבינו ברמת הפשט. נשאל:

• מה הגורמים שמקשים על התקשורת בין בני הזוג בסיפור? [פערי שפה, מנטליות ותרבות שונה. ניתן להעלות את הרעיון כי גם צייתנות יתר היא זו שגרמה לחוסר ההבנה – נחישותה של האישה למלא את ההוראות במדויק ומבלי להפעיל שיקול דעת]
• מהו הפיתרון שמציג הסיפור לבעיות התקשורת? [בבא בן בוטא משבח את צייתנותה של האשה ומברך אותה על כך]
• לעומת ההבדל בשפה שמופיע בהצגות ובסיפור, ההבדלים בין בני זוג בחיים הם רבים ומגוונים, ולפעמים גם יותר מהותיים. נסו לחשוב על דוגמאות להבדלים נוספים שקיימים בין בני זוג?

כעת נחלק את המשתתפות לזוגות (או לקבוצות עד 4 תלמידות), כל קבוצה תלמד את מאמרו של הרב בלייכר, תדון בו, ולאחר מכן תמלא משימה.

הרב משה בלייכר, שכינה ביניהם, עמ’ 75-72
הפעולות הפשוטות והנורמאליות של הרצון להקשיב לבן הזוג, לעודדו וכדו’, נושאות בתוכן משמעות גדולה מאוד, שכן הן מוציאות אל הפועל את המהות האחת, את הקשר הפנימי והעמוק שבין האיש לאישה. כאשר שניהם יושבים בבית ומשוחחים, והבעל מקשיב לאשתו ושומע מה עבר עליה בבית, בעבודה או בלימודים, וכן האישה שומעת מה עבר על בעלה במשך היום – אלו אינם דיבורים רגילים בין שני אנשים. שיחה של זוג נשוי, גם אם היא קצרה, היא בעלת משמעות גדולה מאוד. שכן כאמור, ביסוד הקשר ביניהם עומדת אמת אידיאלית, כללית, אחדותית שממנה נובעת תכונת האחדות העמוקה הדוחפת אותם להתקשר זה אל זה, והיא היוצאת אל הפועל ומתבטאת בשיחות פשוטות אלו, ובהקשבה הפשוטה שבהן. לא הקשבה כדי לצאת ידי חובה, וכן לא הקשבה כדי לשפר ולתקן את מעשיו של בן הזוג, ובוודאי לא הקשבה כדי לשפוט ולערוך לו מבחנים במה הוא הצליח ובמה הוא נכשל, אלא הקשבה מתוך רצון לשמוע מה עבר על בן הזוג: לשמוע כדי להשתתף, להיות עמו.
כאן המקום להוסיף, שלכל אדם יש בדרך כלל קשיים במקום בו הוא נמצא. יש קשיים בלימוד בישיבה ויש קשיים בעבודה. אולם כאשר הבעל בא הביתה, הוא לא צריך להרגיש שהוא צריך להציג את עצמו כאדם מצליח ושלם, שכל היום לומד בלי הפרעה. או להעמיד פנים שהעסקים שהוא עושה רק פורחים ומצליחים ואין לו שום כישלונות. להיפך! כשהוא בא הבית הוא אינו עומד במבחן. הוא צריך להרגיש חופשי, לחוש שיש לו שותפה שפשוט רוצה לשמוע אותו, שותפה שמקבלת אותו בלי שום תנאי ולא משנה כלל מה עשה ומה לא עשה. במה הצליח ובמה לא. שותפה שמקבלת אותו ומעודדת אותו על כל דבר טוב שהוא עושה, קטן או גדול.
כך נכונים הדברים גם ביחסו של הבעל אל האישה. האישה אינה צריכה להרגיש היא חייבת לדאוג שהבית יהיה תמיד מסודר ונקי וכדו’, ואם לא – היא נכשלת, או שבעלה לא יעריך אותה. ההיפך הגמור. ההרגשה שצריכה להיות היא, שעצם האחדות, עצם השותפות ביניהם היא העומדת במרכז חייהם, היא החשובה ובעלת הערך והיא חזקה יותר מהכול. היא איננה עומדת למבחן והיא איננה על תנאי.
פעמים רבות בני הזוג אינם מבינים איזו עוצמה ואיזה כוח נותנים השותפות, האמון והעידוד לבן הזוג. אם מקבלים את בן הזוג כמות שהוא, רוצים לשמוע אותו שלא לשם השגת מטרה כלשהי – בכך בונים ומפתחים את תכונת האחדות העמוקה שביניהם. לעומת זאת אם רוצים להשיג מטרה כלשהי – זהו כישלון. האמת היא, שכאשר לומדים להעריך את עצם השותפות, את עצם הקשר, כאשר לומדים לעודד ולהעריך כל נקודה קטנה של טוב אצל בן הזוג, הולכים ומתפתחים כוחות אמיתיים לפעול ולעשות.

המשימה הקבוצתית:

• נסחו ע”פ דברי הרב בלייכר בצורה של “עשה” ו”לא תעשה” – כיצד ליצור דיבור בונה ומקרב?

לאחר מכן נתכנס במליאה, נאסוף ונכתוב על הלוח את הדברים שנכתבו בקבוצות.

להפנמת הלימוד נבצע תרגיל דרמטי נוסף.

נתחיל בזוג תלמידות המדמות סיטואציה של שיחה בין איש לאשה- לאור הכללים שניסחנו. הסיטואציה: אתמול בלילה הגיעו אל האשה שתי חברות טובות שלא פגשה מאז שסיימה את האולפנה. הן פטפטו וצחקו ביחד עד 1:00 בלילה והפריעו לבעל לישון. השיחה מתקיימת למחרת.

כל אחת בוחרת כמה מאפיינים לדמות שהיא מציגה ו”נכנסת לתפקיד” (אפשר לכתוב מאפיינים לבחירה על הלוח: כעסן/ית, שתקן/ית, בטחון עצמי נמוך, רגישה וכד’).

ההצגה תתקיים בצורה אינטרקטיבית, כך שכל תלמידה מהקהל שרוצה להחליף את אחת השחקניות, נעמדת לידה, והיא מפנה לה את מקומה.

ניתן לחזור על התרגיל מספר פעמים עם משתתפות שונות.

פתחנו את השיעור בתרגיל ובקריאה בסיפור על בבא בן בוטא, שעוסקים בקשיי התקשורת שבין אנשים ובני זוג. לאחר מכן למדנו בקבוצות את מאמרו של הרב בלייכר שמציע מספר עקרונות לבניית תקשורת חיובית ובריאה בין בני הזוג ולהתגברות על קשיים אפשריים בתקשורת.  את עקרונות אלו ניסינו ליישם בתרגיל הדרמה האחרון.

לסיכום, נבצע סבב בו כל תלמידה תביע במילה אחת או במשפט אחד, הנהגה מעשית או מסר הקשור לתקשורת טובה שהיא רוצה להתחזק בה או לנסות ליישם ולתרגל מהיום.