ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפתח את השיעור בתרגיל מחשבה ונספר:
נרשום על הלוח את המלים החשובות שיאמרו במהלך הדיון.
אם הדברים לא יתעוררו מאליהם נשאל:
משימה להעמקה: נבקש מהתלמידים לכתוב יחד, בזוגות, את סיפור חייה של דינה, בגוף ראשון. ניעזר בשאלות מכוונות:
נסו לפרט את התחושות והמחשבות שעוברות בה באופן נרחב ומפורט.
נקרא את הסיפור כפי שהוא מובא בספר האגדה: (אבות דר’ נתן, נוסח א, ו; שם, נוסח ב, יב)
נבאר מילים קשות, ונבקש מתלמידים מתנדבים להסביר מה הבינו ממהלך הסיפור. נחדד נקודות שלא התבהרו עד תום מתוך הסבריהם.
נקרא שנית את הסיפור בזוגות, והפעם נבקש מהתלמידים להתעכב בתשומת לב ובזהירות על נקודות מפתח בסיפור המלמדות אותנו על אופיו וסגולותיו המיוחדות של ר’ עקיבא. נבקש מהם לזהות שלוש תכונות בולטות אצלו. בתום הלימוד בחברותות, נאסוף את תשובותיהם ונחדד מתוכן את הנקודות הבאות :
נתעכב על ה”לשון נופל על לשון” בפתיחת הסיפור: “בן ארבעים שנה ולא שנה כלום” ..
זה כמובן תיאור קיצוני וקשה, הרי היתה לו משפחה כפי שראינו בהמשך, ובודאי שכל אדם עושה דברים משמעותיים בחייו גם אם אינו תלמיד חכם. אבל אולי כוונת הדברים היא שלעומת האור הגדול שבקע ממנו מיום שהתחיל ללמוד, חייו הקודמים החווירו ונדמו פתאום חסרי חשיבות.
נתעכב גם על מראה שרואה ר’ עקיבא, המביא אותו לידי ההחלטה ללמוד.
המראה שהתגלה לעיניו הוא מראה רגיל ביותר. פלג מים ואבנים בקרקעיתו. אין כאן שום יציאה מגדר הרגיל, ולכן, אנחנו יכולים ללמוד משהו נהדר ומפליא על ר’ עקיבא, שמראה פשוט כל כך יש בכחו לעורר אותו כך, ולגרום לו לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה.יכולת זו, טמונה בה מידת הענווה. העובדה כי הסיפור מקפיד לציין שהוא והבן שלו התחילו יחד, ומתאר כיצד איש בן ארבעים יושב בכתה עם ילדים ומתחיל ממש מא’, פשוטו כמשמעו, יש בה עדות לגדולת רוח ולמוכנות עצומה להקטין את עצמו לטובת הלימוד, והתורה.
ממש כמו דינה, שעם הסיפור שלה פתחנו את השיעור, ר’ עקיבא מבין שחייו מחייבים כניסה לשערי הלימוד, ומוכן לעשות לשם כך הרבה מאד. הוא לא נכנע לצפיה הכללית שחייו ימשיכו באותו כיוון עד סופם. הוא מתבונן בטבע ומתוך רגש תקווה לשינוי שמתעורר בו, הוא מעז לשנות. האומץ הגדול הזה יכול לעורר אותנו לחשוב על החיים שלנו, ועל מידת התעוזה שיש אצלנו להסכים לעשות שינוי.
נחלק לתלמידים גושי חימר יבשים ושיפודי עץ. נבקש מהם לחשוב על מילה/ מושג/ תחום שהיו רוצים לאמץ לחייהם והוא כעת נעדר מהם ממש, או באופן ניכר. (זה יכול להיות משהו קונקרטי כמו ג’ודו, ריקוד, ציור, שתמיד חלמו להתחיל ללמוד והם חוששים שמאוחר מדי כעת. או יכולת כמו סבלנות, העמקה, סקרנות, חריצות, או מושג גבוה ומופשט יותר כמו תשובה, חיבור, חברות, לב פתוח, ענווה, אומץ, ועוד ועוד).
נבקש מהם לחרוט את המלה על גבי גוש החימר החצי מוקשה שקבלו, ונזמין אותם להיעזר במעט מים לטובת העניין, אם הם זקוקים לכך.
נשים לב למאמץ שהם משקיעים בחריטה הזאת.
כעת נחלק להם את גוש החימר הלח, שלא התייבש.
נבקש מהם ללוש אותו היטב, ולהעביר את החומר שינוי צורה משמעותי. הצורה יכולה להיות גם מופשטת מאד, או אולי קשורה למילה שחרטו על גבי הגוש הקודם, אבל העיקר הוא שתהליך העיבוד ישנה את הגוש שקבלו באופן מורגש ביותר.
בתום העבודה נבקש מהתלמידים המעוניינים להרחיב מעט על חוויית העבודה שלהם, ועל ההבדל בין העבודה עם הגוש הקשה ובין הפיסול בחומר הרך.
נגיב לדבריהם, ונתמקד בנקודה משמעותית אחת: אין ספק ששינוי הוא דבר קשה מאד לעיתים. כלפי חוץ הוא נדמה כמו חריטה על חומר קשה. אנחנו נדרשים לגייס כוחות שונים, פנימיים וחיצוניים כדי לחולל אותו, ולכן הוא גם נדיר יחסית. אבל ר’ עקיבא מלמד אותנו שכדי שנכיר בכך שהלב שלנו הוא בעצם רך, ומסוגל לשינוי מן הקצה אל הקצה, אנחנו צריכים להעז ולנסות.. תהליך העיבוד מרכך את החימר, המים מרככים את החימר, ומה גוש חומר חסר חיים יכול להשתנות כך- לב אדם, על אחת כמה וכמה.
לסיום, נשלח את התלמידים לאסוף “סיפורי שינוי” מסביבתם הקרובה לקראת השבוע הבא. נבקש מהם לחפש סיפורים כאלה במקומות שונים (בספרים שהם אוהבים בהם בגיבור עובר שינוי מהותי, סרט שראו ומעוניינים לספר עליו בו קורה תהליך דומה, או לקיים ולכתוב על שיחה עם אבא/אמא/סבא/סבתא וכו’ לגבי אדם במשפחתם שחולל שינוי משמעותי בחייו).
נבקש מהם לכתוב בקצרה במחברת שלהם על אותה דמות שבחרו, ולכלול בכתיבה שלהם תיאור של מצבם הקודם, לפני השינוי, הדברים שהביאו אותם לשנות, (רגשות, נסיבות חיים) ואת התהליך שעברו במהלך השינוי שחוללו בחייהם.
בשבוע הבא נאסוף את סיפורי התלמידים, ונבקש להאיר באמצעותם עוד על האפשרות והייתכנות של ההשתנות. נסכם את הדברים ונאמר שענוותנותו ואומץ ליבו של ר’ עקיבא מפעמות עדיין בתוך כולנו, ושיש בכוחנו ללכת בעקבותיו, ולהשתנות.
פתחנו את השיעור בשאלה על תלמידה חדשה בת 46. למדנו על ר’ עקיבא שהתחיל את דרכו בגיל מבוגר, על אף הקושי והשינוי שעשה, התמיד והצליח. ניסינו לחשוב דרך החימר על דברים שגם אנחנו היינו רוצים לאמץ ולהשתנות בהם וסיימנו עם משימה הביתה, לחקור על אנשים שעשו שינוי בחייהם.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא