ר’ דוד לוריא, פירוש לפרקי דרבי אליעזר
…האריכו לספר ענין החרישה, נתכוונו לרמוז שמענין החרישה שלו בטרשים האיר בלבבו ניצוץ מבעיר אהבת התורה… ואף אנו נאמר כן ברבי אליעזר רבו, שבוודאי לפי ערך גדולתו אחר כך אין ספק שהיתה גם מקודם מחשבתו הטהורה טמונה בלבבו, אלא שלא היה סיפוק בידו להוציא לאור רצונו הטוב עד שהיה בן כ”ח שנה, ולכן חשש כן פן לא תצלח עוד בידו ללמוד תורה, אך ממלאכתו הלזו שהיה חורש והזמין לו ה’ לחרוש בטרשין במקום אבנים קשים שכל היום יחרוש החורשה ברוב עמל לפתח ולשדד אדמתו בהן לתת מקום לזורע לזרוע והולידה והצמיחה לחם לאוכל, והנה שרשי הצמחים בוקעים בעומק בקושי ההרים ואבנים… ומזה נתעורר גם כן ר’ אליעזר לדון שדברי תורה הקשים כברזל יבקעו סגור לב האבן בקרבו לזרוע ולהצמיח בו צמח צדיק כי טוב לתורה ולתעודה והסכים ללמוד תורה.
עיון בסיפור על תחילת לימודו של ר' אליעזר בן הורקנוס. ניתן ללמוד ברצף עם השיעור "תחילתו של ר' עקיבא"
לב השיעור: מיהו רבי אליעזר בן הורקנוס?
פתיחה: חברותא וחרישה - אסוציאציות
נראה למשתתפות שתי תמונות: אחת של אדם חורש שדה והשניה של חברותא. נבקש מהן לשתף באסוציאציות לתמונות, נאסוף אותן על הלוח (החיבור בין החברותא לחרישה ישמש אותנו בסיום השיעור בלימוד דברי הרד”ל).
מפגש: קריאת הסיפור
השיעור יעסוק בדמותו ובסיפורו של ר’ אליעזר בן הורקנוס, הקרוי גם ר’ אליעזר הגדול. ניתן בשלב זה לתת סקירה תמציתית על דמותו.
[תנא בדור השני, תקופת חורבן בית שני ולאחריו. הוא ר’ אליעזר סתם, תלמידו החשוב של רבן יוחנן בן זכאי. אשתו היא אמא שלום המוזכרת בכמה סיפורים בתלמוד. ר’ אליעזר היה תקיף מאוד באופיו, והיה עומד על דעתו ולא היה מעביר על מידותיו, לא התפשר גם בהיותו בדעת מיעוט.
לאחר החורבן היה חשש להתפוררות העם ולהתפצלות הפזורה ליחידות בעלות מנהגים שונים. כנגד מגמה זו עמלו הסנהדרין להביא לידי הכרעה בכל המחלוקות, ולקבוע הלכה ומנהג אחיד לכל תפוצות ישראל. נגד שאיפה זו עמד ר’ אליעזר, שבשמרו על המסורת שקיבל מרבותינו לא נכנע לדעת הרוב. במחלוקת אחת בעניין טומאה וטהרה (תנור של עכנאי) לא רצה לוותר על דעתו גם אחרי שעמדו למניין ורבו עליו חבריו. כל חבריו, ובראשם הנשיא, רבן גמליאל גיסו, ראו בעמדתו זו של ר’ אליעזר סכנה לאחדות האומה, ולא הייתה לפניהם דרך אחרת אלא לנדותו.
מתלמידיו יש להזכיר, מלבד ר’ עקיבא שהיה תלמידו המובהק, את ר’ אלעאי אביו של ר’ יהודה ששנה משנת רבי אליעזר ומסרה לר’ יהודה בנו, והודות לו נכנסה משנת ר’ אליעזר למשנה. בדורות מאוחרים יחסו לר’ אליעזר חיבור אגדי בשם פרקי דרבי אליעזר].
נמשיך ונקרא את הסיפור מתוך פרקי דרבי אליעזר. תחילה נקרא אותו ברצף ובמליאה, ולאחר מכן ננתח אותו לחלקיו.
נעבור על הסיפור ונסביר אותו ברמת הפשט. להלן פירוש מילים קשות:
תְּחִלָּתוֹ – ראשית דרכו (כתלמיד חכם). הַמַּעֲנָה – אדמת מישור. בִּטְרָשִׁים – אדמה סלעית וקשה לעיבוד. מְבַקֵּשׁ – רוצה. אִי אַתָּה טוֹעֵם – לא תאכל דבר. לְטוֹבָתִי – למעני. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת – מצהרי יום שישי עד חצות הלילה במוצאי שבת. אֶבֶן שְׁדֵמָה – רגב עפר בשדה. וּמְדַבְּקָן – לומד אותן על פה ומטמיע אותן בתודעתו. רֵיחַ פִּיו – ריח רע (בשל הרעב ואכילת העפר). חַיֶּיךָ – לשון שבועה. אַכְסַנְיָא – בעל(ת) המקום שבו הוא מתגורר. שֶׁתְּבַקְּרוּ – תבדקו. מְחַזְּרִים – מסתובבים. אַכְסְנַי – אורח שהוא תלמיד חכם. כְּנֵבֶל יַיִן – נאד יין. אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא אֵצֶל רַבִּי הָיָה סוֹעֵד – הנחנו שהוא אוכל בביתו של רבן יוחנן. מֻשְׁלָךְ – מוזנח. לֵךְ וְהַדֵּר אוֹתוֹ מִנְּכָסֶיךָ – נדור נדר שלא יזכה לקבל דבר מרכושך. בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדֵּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ – שלושת עשירי ירושלים ערב החורבן (גיטין נו ע”א). וּמְרַתֵּת – רועד (מאימת הכבוד שעשו לו). דָּחַק – הפציר ולחץ. וְקַרְנוֹתָיו – של אור. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ – מעוצמת האור. שֶׁיָּצָא זֶה מֵחֲלָצֵיכֶם- מצאצאיכם הוא.
נבקש ממתנדבת לגשת ללוח ולכתוב את מבנה הסיפור על חלקיו השונים (פתיחה, נקודת מפנה, קונפליקט, התרה). ניתן לבקש הצעות ממתנדבות נוספות.
[המבנה: פתיחה – ר’ אליעזר בשדות אביו, נקודת המפנה- רבי אליעזר בורח לירושלים, קונפליקט- הורקנוס מגיע לירושלים לנדות את בנו, התרה- כינוס החכמים]
התבוננות: ניתוח מעמיק של הסיפור
כעת נעבור שלב שלב בסיפור, ננסה להבינו לעומק, ונעלה שאלות לדיון קבוצתי.
א. התמקדות בהתחלה: מאיזו משפחה הגיע רבי אליעזר? מה מאפיין אותה? [משפחה של עובדי אדמה. חומרית, מעשית, אווירה קשוחה. אב תובעני. שוני בין רבי אליעזר לאחיו]
ב. מוטיב הבכי- ממה נובע הבכי? [צמאון פנימי למשמעות, תחושת חוסר ותסכול מהחיים כפי שהם, תחושת דרך ללא מוצא, בדידות בכך שאיש מהסובבים אותו לא מבין אותו באמת]. כיצד מגיב הורקנוס לבכי? [הצעות מעשיות לפתרון. מעצים את תחושת חוסר המובנות, הבדידות, השוני שלו ממשפחתו].
ג. איך יש לרבי אליעזר געגוע וכיסופים ללמוד תורה אם הוא לא למד מעולם? [תחושת ריקנות פנימית, חיפוש משמעות לחיים, הנשמה קוראת לאדם לחפש תוכן פנימי לחייו].
ד. פיסקה שניה- נקודת המפנה בבריחה לירושלים- מה מחולל אותה? [הפיכת הרצון הכללי להחלטה מעשית- “אמר אלך ואלמד תורה אצל ריב”ז”, הקשיחות של אביו דוחקת אותו אל הקצה. השיא- שבירת רגל הפרה- היתה יכולה לגרום לשבירה פנימית שלו ולייאוש, אך דווקא מתפרשת אצלו כסמל אופטימי]. מה משמעות האמירה “לטובתי נשברה רגל פרתי?
ה. כל הנושא של אי האכילה- למה לא לקח איתו צידה לדרך? למה בירושלים הוא לא אוכל שמונה ימים? [אולי ניסיון להתכחש לצד החומרי של החיים, למרוד בו ולהתמסר לחיי רוח בלבד- עד שמוצא מאוחר יותר איזון].
ו. המשל של הבור מול המעין (באבות ב,ח רבי אליעזר מכונה “בור סוד שאינו מאבד טיפה מול המעין המתגבר..) – הרגע בו ר’ אליעזר מגלה שהוא יכול לחדש ולדרוש דברים מעצמו, ולא רק למסור את דברי ריב”ז.
ז. המפגש עם אביו- מה קורה שם? האם הורקנוס עובר שינוי? [מצד אחד- עדיין מה שמשפיע עליו הוא הכסף הכבוד והמעמד. מצד שני יש כאן גם שינוי מסויים, ולעיתים אדם אחד עובר שינוי שמשפיע על שאר משפחתו].
הפנמה: החרישה בחיינו
לסיום הלימוד נתמקד בסצינת הפתיחה כאשר ר”א חורש בטרשים. נקרא את דברי ר’ דוד לוריא המפרש את משמעות החרישה:
ר’ דוד לוריא, פירוש לפרקי דרבי אליעזר
…האריכו לספר ענין החרישה, נתכוונו לרמוז שמענין החרישה שלו בטרשים האיר בלבבו ניצוץ מבעיר אהבת התורה… ואף אנו נאמר כן ברבי אליעזר רבו, שבוודאי לפי ערך גדולתו אחר כך אין ספק שהיתה גם מקודם מחשבתו הטהורה טמונה בלבבו, אלא שלא היה סיפוק בידו להוציא לאור רצונו הטוב עד שהיה בן כ”ח שנה, ולכן חשש כן פן לא תצלח עוד בידו ללמוד תורה, אך ממלאכתו הלזו שהיה חורש והזמין לו ה’ לחרוש בטרשין במקום אבנים קשים שכל היום יחרוש החורשה ברוב עמל לפתח ולשדד אדמתו בהן לתת מקום לזורע לזרוע והולידה והצמיחה לחם לאוכל, והנה שרשי הצמחים בוקעים בעומק בקושי ההרים ואבנים… ומזה נתעורר גם כן ר’ אליעזר לדון שדברי תורה הקשים כברזל יבקעו סגור לב האבן בקרבו לזרוע ולהצמיח בו צמח צדיק כי טוב לתורה ולתעודה והסכים ללמוד תורה.
כעת נזמין את המשתתפות להתבוננות פנימית. נבקש מכל אחת לחשוב על החלומות שלה בחיים (בפן הלימודי, מקצועי, משפחתי…). ניתן גם לשתף בסבב במידה ומתאים. כעת נשאל:
כמה מתוך חלומות אלו יכולים להתממש בשנה הקרובה?
כמה מהחלומות זקוקים לשנים ארוכות של בנייה והבשלה עד שיתגשמו?
מה התחושה מול אותם חלומות ארוכי טווח? האם ישנה תחושה של תקיעות או תסכול?
במידה ועולות תחושות שכאלה, ננסה לשהות שם. תחושת התסכול, כמו הבכי של ר’ אליעזר, היא שער שמאפשר לנו לראות היכן נמצאים הרצונות העמוקים ביותר שלנו: היכן שאנו פוגשים תסכול קשה, סימן שנמצא שם רצון פנימי ועמוק מאוד שלנו.
אנו חיים בעולם מהיר, בציפייה כל הזמן להתפתח ולהגשים את עצמינו ואת חלומותינו. אך עם זאת אנו חיים בעולם בו גיל ההתבגרות מתארך ומתארך, ותהליכים רבים יגיעו להבשלתם רק בגילאי העשרים והשלושים בחיינו. סיפורו של ר’ אליעזר, ומלאכת החרישה, מלמדים אותנו את חשיבות העמל, העבודה האיטית והתהליכית, והחלומות המתגשמים לאט.
אסיף: אין מאוחר בתורה
פתחנו את השיעור באסוציאציות סביב החרישה והלימוד בחברותא. קראנו את הסיפור מפרקי דרבי אליעזר, העמקנו בו וניסינו להבין את התהליך שעובר ר”א, את יחסיו עם משפחתו, ואת נקודות השינוי בחייו. לסיום העמקנו במוטיב החרישה וניסינו להתבונן במקומות בחיינו שדורשים חרישה איטית ותהליכית.
מסיפורו של רבי אליעזר (וכן מסיפורו של ר’ עקיבא, שניתן ללמוד במערך הבא) אנו לומדים את חשיבותה של הענווה והסבלנות, הבכי והגעגועים, העבודה הקשה והאיטית, ובעיקר – שאף פעם לא מאוחר להתחיל ללמוד, להתחיל לצמוח.
ניתן להמשיך ברצף לשיעור “תחילתו של ר’ עקיבא”. מומלץ לבקש מהמשתתפות להביא לשיעור זה מהבית אבן כלשהי – פשוטה או מיוחדת.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא