נשאל את התלמידים-

• מה לדעתכם המעשים שאדם עושה לאחר הגילוי כי האדם היקר לליבו נפל במלחמה?

שימו לב, אין הכוונה לתיאור רגש או מחשבה, אלא לתיאור פעולה. למשל: בוכים, צועקים, או להפך, שותקים בתדהמה, קורעים קריעה בבגד, יושבים שבעה, מסתגרים בחדר, מדברים ומספרים על הנפטר, תולים תמונות זיכרון, מדליקים נרות נשמה…

נרשום את הפעולות על הלוח, ונשאל-

• מתי מתרחשות הפעולות הללו? האם לדעתכם ישנן פעולות שמאפיינות יותר מאחרות את התקופה שמיד לאחר הידיעה וכאלו שמתרחשות רק לאחר זמן? (לאחר שבוע, לאחר חודש, לאחר שנה, לאחר עשר שנים).

נסכם- ניתן לחלק את הפעולות לפעולות שנעשות מיד לאחר הגילוי, ולאחרות שהאבלים נוקטים בהן רק לאחר תקופה (למשל, בכי גדול ואז שתיקה. גם הבכי משתנה עם הזמן. יתכן כי בתחילה תהיה שתיקה והסתגרות ואז רצון להזכיר, לדבר לספר על הנופל).

*הערה חשובה- הדיון בנושא כזה הוא רגיש מטבעו, לכן מומלץ להודיע מראש למחנכת הכיתה ולברר האם יש תלמידים הרגישים לנושא זה. יש להמנע משיפוטיות וביקורתיות, ולתת לתלמידים לבטא את דעותיהם באופן חופשי אך מתחשב.

נעבור לקריאה ראשונה של השיר-

תְּחִלָּה בּוֹכִים/  אברהם חלפי

תְּחִלָּה בּוֹכִים.
אַחַר-כָּךְ הַבֶּכִי מִתְאַבֵּן.
אַחַר-כָּךְ זוֹכְרִים דָּבָר אֶחָד וְיָחִיד:
אֶת נְפִילַת הַבֵּן.

וְאֵין אוֹמְרִים דָּבָר.
אוֹ מְדַבְּרִים עַל גֶּשֶׁם וְעַל מַה-נִשְׁמָע.
וְעַל מַשֶּהוּ עוֹד. וְעוֹד עַל מַשֶּהוּ.
וְהָאֹזֶּן בֵּין כֹּה לֹא תִּשְמַע.

וְשׁוֹתְקִים.
וְקָמִים מִן הכַּסֵּא. וְיוֹשְבִים. וְקָמִים. וְשׁוּב.
וְיוֹדְעִים דָּבָר אֶחָד וְיָחִיד:
לֹא יָשׁוּב.

• מה התחושה שעולה לדעתכם מקריאת השיר?
• איזו אוירה יש בו?
• מי הדמות או הדמויות שבהן עוסק השיר?

נערוך דיון סביב השאלות הבאות- (ניתן גם להמיר אותם לדף עבודה בזוגות)

• סמנו את כל הפעלים בשיר.
• חלקו את השיר לשלבים באמצעות מספור. נסו לשער כמה זמן חולף בין כל שלב ושלב (שלושה-ארבעה שלבים).
• האם כתוב בשיר מי בוכה? (לא בדיוק, אבל מובן כי מדובר בגוף “רבים” ולא יחיד, “הם”).
• באיזה זמן הפעלים בשיר? האם בזמן  עבר, הווה או עתיד?  (כל הפעלים בזמן הווה. למה השיר נכתב דווקא בזמן הווה ובגוף רבים? אל השאלה הזו נחזור בהמשך).
• האם בשיר ישנו תיאור רגש מפורש? (לא באופן מפורש. אך ניתן לזהות בו כאב, עצב, צער. כמו כן, לאחר הקריאה הראשונה של השיר הצלחנו להצביע על תחושות מסוימות שעולות מתוכו, אך בניגוד לכך, בתוך השיר, אין שום הצבעה על רגש מסוים).
• הדגישו בטקסט השיר את ו’ החיבור. כמה פעמים היא מופיעה? באילו מקומות בתוך המשפט מופיעה ו’ החיבור בשיר (באמצע המשפט, במקום אחר)?  מדוע לדעתכם מופיעה ו’ החיבור באופן הזה בשיר?
• בשיר מופיעה מטאפורה  (מטאפורה היא השאלה, העברה, כאשר יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציור בעל משמעות מפתיעה).  נסו לאתר את המטאפורה בשיר. מה משמעות הביטוי לדעתכם? (המטאפורה: “הבכי מתאבן”).
• נסחו כותרת חדשה לשיר, במקום כותרתו המקורית.  נמקו את בחירתכם.

נושא השיר- השיר עוסק בבן שנפל ובחסרונו של הבן עבור משפחתו, ובתחושות וההתנהגויות המלוות את משפחתו האבלה. כותב השיר מתבונן מהצד על משפחה שקיבלה בשורה נוראה ומתאר את התנהגויותיה ורגשותיה בעקבות הבשורה. את ההתנהגויות הוא מחלק לשלבים: “תחילה…” אחר כך…” ו”אחר כך… “. גם כאן, כפי שהצבענו בחלק הראשון של השיעור, ההתנהגויות משתנות עם הזמן.

בבית השני, מתואר כי האובדן הגדול מביא לקושי בתקשורת, בשיחה האישית. בני המשפחה נמנעים משיחה “סתמית”. הם אינם מדברים על נושאים יום-יומיים. כך גם בבית השלישי שבו “שותקים”. נשאל-

• מדוע לדעתכם זה כך?

מתוך השורה: “ועל משהו עוד. ועוד על משהו” ניתן לראות כי אפילו נושא השיחה אינו חשוב וראוי לציון, מפני ש”האוזן בין כה וכה לא תשמע”. נשאל-

• איזו “אוזן” לדעתכם לא תשמע? (האם זה אוזנו של הבן? או של בן משפחה אחר?).

בבית השלישי, חוזרת שוב השתיקה. בני המשפחה “יושבים וקמים ויושבים…”. יתכן כי התנהגותם מעידה על בלבול ומבוכה הנובעים מתוך כאב האובדן הגדול, ומחוסר היכולת להכיל אותו. הפעולות הן פעולות סתמיות, הנעשות ללא מחשבה, ללא מטרה וכוונה, ללא משמעות.

אמצעים לשוניים וספרותיים:

• ו’ החיבור החוזרת בשיר, מבטאת התעצמות של תחושת הכאב בשיר (כמו לחזור ולומר: וגם… וגם… וגם… זוכרים, ולא מדברים, והאוזן לא תשמע, ושותקים וקמים, ויושבים, וקמים וכן הלאה).
• נשים לב גם לסימני הפיסוק בשיר. בשיר מופיעה נקודה שחוזרת לעתים קרובות אחרי מילים בודדות ובמקומות לא צפויים. ריבוי הנקודות בא לבטא את תחושת הסגירות והמחנק של ההורים השכולים שהמציאות המרה נכפתה עליהם. נוסיף לכך גם את מילות השלילה – אין ופעמיים לא, ונראה ששולטת בשיר אווירת חוסר אונים ותסכול.
• לסיום – נשים לב לחריזה בשיר. בבית הראשון החריזה מדגישה את הצלילים “בן” ובבית האחרון את הצליל “שוב”/”לא ישוב”.

להעמקה:

שיר אינו מתייחס אל אדם מסוים, אלא אל קבוצת אנשים. הוא אינו מתאר את הכאב של אדם אחד אלא את כאבם של רבים. המשורר מתאר את ההרגשה שחוות המשפחות השכולות שאיבדו בן יקר: תחושה של חוסר מנוחה, סבל וכאב מתמשכים והרגשה שהחיים מכאן ואילך הם חיים סתמיים וחסרי טעם. תחושה זו מלווה את המשפחות יום יום, ואנו, בתקופה זו,מזדהים עם כאבן על יקיריהם שלא ישובו.

ניתן לקרוא את השיר הבא שכתב גיורא פישר, לזכר בנו סמל מרום (משה) פישר ז”ל שנפל בג’נין בעת מבצע חומת מגן.

תְּפִילָה/ גיורא פישר

מִי יִתֵּן

וְאֶהְיֶה כְּבָר זָקֵן

מְבֻלְבָּל.

אִם אָז אֶשְׁאַל:

לָמָּה הוּא לאֺ בָּא לְבַקֵּר?

אַל תּאֺמְרוּ:

אֲבָל, הוּא נָפַל

לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן.

אִמְרוּ:

הוּא הָיָה פֺּה אֶתְמוֹל

וְאָמַר שֶׁיָּבוֹא גַּם מָחָר.

• במה דומה השיר לשיר הקודם? במה הוא שונה ממנו?

בשני השירים בלבול ותחושת חוסר השלמה עם הגורל האכזר. האב מסרב לקבל את גורל בנו שנפל במלחמה, למרות שזמן רב חלף מאז. אך שיר זה מסתיים בנקודת תקווה.הקרובים מעודדים את האב ומספרים לו על זכרון הבן ש”היה” ו”יהיה”. אמנם זוהי תקוות שווא,שכן ברור כי הבן “לא יבוא מחר”. אך למרות זאת, מחשבה זו מעודדת את האב.

• אכתיבת בית נוסף
• בסרטון

פתחנו את השיעור בהעלאת השערות על הפעולות שאדם עושה בשעה שהוא נמצא בשעת אבל. לאחר מכן קראנו את שירו של אברהם חלפי ‘תחילה בוכים’ הפותח צהר אל תחושת האבדון, החידלון והשתיקות של אלו שהתבשרו על נפילת בנם. דנו באמצעים האמנותיים שבשיר, והצענו העמקה באמצעות השוואה לשירו של גיורא פישר ‘תפילה’. סיימנו את השיעור בתרגיל כתיבה או צפייה בסרטון.