כפתיח לשיעור זה, נערוך סבב בין התלמידים בו כל אחד יגיד מה הוא יודע על ההכרעה בבית שלו איזה פירות וירקות קונים בשנת השמיטה. חשיבותו של סבב זה (שאולי כדאי להקדים אותו כשאלה לשיעורי בית לקראת השיעור) היא להכניס לחלל החדר את המושגים השונים בהם נעסוק בהמשך השיעור וכדי להפגיש את החניכים באופן חי ומעשי עם הדילמות שיצופו במהלך השיעור. סביר להניח שיהיו תלמידים המגיעים מבתים בהם השאלה אינה נידונה והתשובה היא מה שיש בחנות שבאזור, אך בכ”ז לא כדאי לוותר על השאלה ואולי בעצם העמדתה יכול להיות משהו שפותח ומזכיר שיש כאן שאלה שיש להתייחס אליה.

שנת השמיטה מביאה איתה סימני שאלה גדולים שמלווים כל אחד מאיתנו, כאשר אנחנו נכנסים לסופרמרקט או הולכים לשוק ורוצים לקנות פירות וירקות. סימני השאלה ההלכתיים והטכניים הללו מציפים למעשה סימני שאלה גדולים הרבה יותר ביחס להכרעות ההלכתיות שלנו ולשיקולים שאנחנו רואים כבעלי ממשות בתוך שדה זו.

נערוך לתלמידים היכרות בסיסית עם הרקע ההיסטורי לפולמוס השמיטה שנערך בשמיטת תרמ”ו. להלן קישור לערך “היתר מכירה” בוויקיפדיה בו ניתן לקבל רקע היסטורי כללי על התקופה והפולמוס.

לאחר מכן נחלק את התלמידים לחברותות ונבקש מהם לנסות ולחשוב מה הם היו אומרים כרב ופוסק לחקלאי שהיה מגיע אליהם לקראת שנת השמיטה תרמ”ט ופורס בפניהם את הקושי לקיים את השמיטה (כמובן שחשוב להדגיש לתלמידים שהשיקולים של פוסק הם רחבים ועשירים משלהם והתרגיל נעשה רק על מנת לתרגל אותם קצת בחשיבה ובשיקולים שהם מצליחים לחשוב עליהם בעצמם).

ככלי עזר ניתן לתת לתלמידים דף ועליו קטעי מחשבות שיכולים לתת להם כיוון למחשבה:

• השמיטה היא אכן מצווה קשה, אבל יש לא מעט מצוות קשות שדורשות מאיתנו בחיים מאמץ. מצוות דורשות מאמץ וזה חלק מהיופי שבהם.
• בהקשר למצוות שמיטה התורה מבטיחה באופן מיוחד שאם אנשים ידאגו לפרנסה שלהם ובכל זאת ישמרו על השמיטה, הקב”ה יצווה על השדה ברכה מיוחדת והיא תוציא בשנה השישית המון גידולים שיספיקו לשנתיים.
• חקלאות עברית היא משהו חשוב ויקר בתהליך גאולת עם ישראל ושיבת השכינה לארץ הקודש, חייבים לחפש פתרון שיאפשר את המשך החקלאות העברית בארץ
• ב”ה זכינו אחרי אלפיים שנה שעם ישראל מתעורר לתחייה, עולה לארץ, מקים מושבות ושוב עוסק בחקלאות. במקום להתלונן ולחפש היתרים איך לא לשמור את השמיטה, החקלאים צריכים לשמוח שנפלה בידם הזכות לחזור ולקיים מצווה שלא התקיימה כבר אלפי שנים
• המחשבה שחקלאי יכול להפסיק לשנה את כל העבודה החקלאית שלו ולהמשיך להתפרנס ולחיות היא לא אפשרית.
• האמת, שמיטה היא מצווה לא ריאלית. התנ”ך מספר שהגלות מגיעה כעונש על כך שעם ישראל לא שמר את השמיטה. וששנות הגלות הם כנגד כל שנות השמיטה שלא נשמרו ועכשיו כשעם ישראל בגלות סופסוף הארץ יכולה לשבות את כל השנים שהיתה צריכה לשבות, לו עם ישראל היה מקפיד על השמיטה
• אי מציאת פתרון הלכתי תגרום לחקלאים לעבוד את האדמה באיסור שזה המצב הגרוע ביותר

נחזור למליאה, ונבקש מכל חברותא להציע בקול את כיווני המחשבה שעלו בדיון ובמחשבה שלהם על הנושא.

*במידה והכיתה בשלה והזמן בידינו, ניתן להשתמש בדיון על היתר מכירה כבסיס לדיון רחב יותר בשאלה האם שיקולים מערכתיים, ובהקשר זה שיקולים ציוניים של חשיבות החקלאות – יכולים להוות שיקול בהכרעה ההלכתית. נחדד שהבסיס הרעיוני והמוטיבציה ליצור ובהמשך לקבל את היתר המכירה הם האמונה שלנו בחשיבות החקלאות העברית והמעשה הציוני בארץ. נבחן עם התלמידים האם אדם ירא שמיים שיגיד: “נחמד, אבל בסופו של דבר אם נמצא פתרון שאולי יהרוג את החקלאות העברית אבל יאפשר לנו לשמור על השמיטה כהלכתה הוא עדיף מבחינה הלכתית” טוען בעינינו טענה לגיטימית ונכונה או לא. הדיון הזה יכול לגעת ביסודות החשובים ביותר של האבחנה של הציבור הדתי לאומי מהמגזר החרדי ואם נצליח לנהל אותו נכון הוא יכול להוות פתח לדיון האם אנחנו “דתיים רק לא בהגזמה” או “דתיים מאד” אבל עם מערכת שיקולים ענפה ועשירה יותר. נקודה זו רגישה ומורכבת בקרב הנוער כיום ודווקא בגלל זה חשוב לגעת בה בדייקנות ולנסות לבנות בתלמידים תפיסת עולם אידיאולוגית לצד השאלות הלא פשוטות שהיא מעלה (יש לציין שישנם פוסקים ציוניים-דתיים שמעדיפים פתרונות אחרים על היתר המכירה, אבל בסופו של דבר גם הם מקבלים את העובדה שלהיתר המכירה יש בסיס, ובמקומות שלא ניתן להסתדר בלעדיו – יש לסמוך עליו)

נחלק את הכיתה לארבע קבוצות וניתן לכל קבוצה לקרוא ולהבין את אחד מארבע הפתרונות המוצעים בחוברת הלימוד (עמודים 22-23 בחוברת הלימוד). נציע לתלמידים לשוטט באינטרנט במקביל לקריאת הקטע הקצר שבחוברת הלימוד על מנת להעשיר קצת יותר את ההבנה שלהם בסוג הפתרון שקיבלו ובדיונים ההלכתיים שהוא מעורר. כל קבוצה תצטרך לחשוב כיצד להציג בפני שאר הכיתה את הפתרון שקיבלו ולנסות לחשוב על היתרונות והחסרונות שבפתרון זה.

לאחר שכל אחת מהקבוצות מנתחת את אחד מהפתרונות – נבקש מנציגי הקבוצות להציע בפני שאר הכיתה את הפתרון והנחות היסוד שלו כפי שהם ניתחו אותם בקבוצה, ובמקביל נערוך על הלוח טבלה בה ננתח אנחנו בהתאמה ובתוספת למה שיעלו התלמידים בכל אחד מהפתרונות.

הצעה לניתוח בסיסי:

• אוצר בית דין: שומר על קדושת שביעית ועל הלכות שמיטה כהלכתה אבל פתרון שקשה ליישום לחקלאות העברית היום שרובה איננה שומרת מצוות, מסרבל את ההתעסקות שלנו כצרכנים בפירות הקדושים, איננו פותר את בעיית הזריעה בשביעית עצמה וקיים בו גם סיכון כלכלי לא קטן לחקלאים ו/או לבית הדין.
• מצע מנותק: פתרון שמבחינה הלכתית פשוט יותר למצוא את ההיתרים לבסיסו, אבל הוא יקר מאד לחקלאים וגם לא אפשרי בכל האזורים בארץ ובכל הגידולים.
• היתר מכירה: מאפשר פתרון לכל החקלאים אבל בפועל משתמש בהערמה הלכתית על מנת לאפשר את העבודה בשמיטה.
• יבול נוכרי: פותר את הצורך בעיסוק בקדושת שביעית ובהערמות הלכתיות אבל לא מספק פתרון לחקלאי העברי ומפרנס את הגוי.

בשלב זה חשוב לציין כי כפי שאנחנו רואים, לא ניתן לחלק את הפתרונות לפתרונות “טובים” ו”לא טובים”. לכל פתרון יש את היתרונות ואת החסרונות שלו, וההכרעה ביניהם מתבצעת רק ע”י קביעת סולם העדיפויות שלנו – מה יותר חשוב לנו: לשמור על ההלכה בטהרתה? לחזק את החקלאות היהודית? להקל על הציבור?

נסיים את השיעור בתרגיל כתיבה.

הצעה ראשונה לתרגיל : נבקש מכל תלמיד לכתוב מכתב לבעל המכלת בו משפחתו קונה בדרך כלל את הפירות והירקות. במכתב ינסה התלמיד לשכנע ולהסביר למוכר מה הפתרון ההלכתי הנכון ביותר לקניית תוצרת שביעית (אם זו הדרך הנבחרת על ידך, כדאי לפתוח או לסיים בלימוד ההכרעה ההלכתית המועדפת שבחוברת הלימודים).

לחילופין, ניתן להציע לתלמידים תרגיל כתיבה שיפנה אל הרבדים העמוקים יותר בהם ביקשנו לגעת בשיעור זה:  נבקש מכל תלמיד לכתוב מכתב אל הפתרון ההלכתי שנראה לו המדויק ביותר ולהעלות במכתב את התובנות והמחשבות שהוא מעלה ומציף בו להכרעות ההלכתיות ולחיים הדתיים שלו בכלל (לדוגמא: לכבוד אוצר בית הדין או לכבוד היתר המכירה וכו’).

בשיעור עסקנו בשאלת קניית הפירות והירקות בשנת השמיטה, שאלה שמעסיקה רבים מאיתנו. התוודענו לדעות השונות באשר לפתרון הסוגיה וניסינו לעמוד על הטענות השונות בעד ונגד כל פיתרון.  סיימנו בתרגיל כתיבה המסייע להפנים את הדעות השונות.

סוגיית השמיטה מעוררת פולמוסים רבים בדורות האחרונים, ועלולה חלילה להביא לפירוד ולשנאת חינם. לעיתים קל לנו לשפוט את האחר כ”דתי פחות” או “מוסרי פחות”, אך שיעור זה מראה כי ההבדלים ביננו אינם נובעים מרמה דתית או מוסרית שונה, אלא פשוט מסולם ערכים שונה, כאשר כל אחד בוחר איזה ערך להעמיד בראש הסולם שלו.