נחלק את הכיתה לחברותות וניתן לכל חברותא לקרוא את הפסוקים מהתורה המצווים על מצוות הקהל. כל אחת מהחברותות תצטרך לנסח את השאלות שעולות בה למקרא הפסוקים. חשוב לכוון את התלמידים שהשאלות לא יגעו רק ברבדים הפשוטים של: מי מתי ומה אלא גם לרבדים היותר עמוקים שהמצווה עשויה להעלות. לאחר כמה דקות של למידה בחברותות נחזור למליאה, נבקש מהתלמידים לשתף בשאלות שעלו בלימוד שלהם ונכתוב אותן על הלוח.

דברים, פרק ל”א, פסוקים י-י”ג
וַיְצַו משֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה’ אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ

נלמד יחד את ההלכות של מצוות הקהל כפי שהן מופיעות במשנה לתורה לרמב”ם, הלכות חגיגה, פרק ג’ וננסה לראות לאילו מהשאלות שנשאלו בחברותות נמצא תשובה בדברי הרמב”ם:

(א) מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו’ הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו’:
(ב) כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל אבל הטמא פטור ממצות הקהל שנאמר בבוא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין שהרי הנשים חייבות:
(ג) אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו’ ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:
(ד) כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך כדי להדרו ברוב בני אדם והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ומוסיף שבע ברכות ואלו הן רצה ה’ אלהינו בעמך ישראל וכו’ מודים אנחנו לך וכו’ אתה בחרתנו מכל העמים וכו’ עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה הרי שלש ברכות כמטבען רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה בא”י השוכן בציון חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל ששית מתפלל על הכהנים שירצה האל עבודתם וחותם בה בא”י מקדש הכהנים שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה’ את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא”י שומע תפלה:
(ה) הקריאה והברכות בלשון הקדש שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה אע”פ שיש שם לועזות:
(ו) וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:
(ז) יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת.

נעבור יחד על דברי הרמב”ם ונסביר את הדברים ברמת הפשט. לאחר מכן נסמן על הלוח את השאלות שיש בדברי הרמב”ם תשובה אליהן, ונבקש מהתלמידים לחשוב ולהציע תשובות לשאלות שלא קיבלו התייחסות מפורשת בדברי הרמב”ם.

לאחר שדנו בפרטי ההלכות ואולי גם בתמונה הכללית שיוצאת מהם, נערוך סבב בין התלמידים בו כל אחד יגיד במילים שלו מה המטרה והתפקיד שהוא רואה למצוות הקהל בתוך החיים הדתיים שלנו כיחידים וכאומה. חשוב להשתדל שכל תלמיד יהיה שותף לסבב הזה וגם אם “התשובה הנכונה” לדעתו כבר נאמרה – הוא יחפש את האופן בו הוא מנסח את הדברים בלשון ובשפה המתאימה לו. התעקשות זו (שיכולה להיות גם דרך כתיבת משפט על ידי כל תלמיד ולא על ידי סבב של דיבור) תזמין באופן אקטיבי יותר את התלמיד לחשוב על המשמעות של מצוות ההקהל.

לאחר שהתלמידים מנסחים את טעמה של המצווה כפי שהם מוצאים לנכון, נאסוף אנחנו את הדברים ונחפש טעמים שונים (שכמובן גם נושקים וקשורים זה לזה). אנחנו מציעים לארגן את הטעמים דרך הסידור הבא:

• מה עולה מהפסוקים? “לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה’ אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (דברים, ל”א, פסוק י”ב)
• מה עולה מתוך דברי הרמב”ם? “להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני” (רמב”ם, הלכות חגיגה, פ”ג הלכה ו’)
• מה עולה מהתאריך המיוחד בו מתקיימת המצווה?

“לאחר שנה שלמה שבה היה ניתוק מהחומר, שנה של התעלות ורוחניות, שנה של בנייה מוסרית, ערכית וחברתית, שנה של חיזוק עצום באמונה, עלינו לעצור, לחשוב ולראות כיצד תשפיע שנה זו על שש השנים הבאות, כיצד נדאג ששנות העבודה הרגילות יהיו מתוך קדושה וטהרה, מתוך מוסר וערכים, שנים שבהם הקב”ה הוא מרכז הכל כפי שהיה בשנת השמיטה” (הרב י”צ רימון, מתוך חוברת הלימוד: עמוד 28)

נבקש מכל תלמיד לבחור את אחד מהניסוחים שפגשנו בטקסטים לטעמה של מצוות הקהל ובהתאם לעשות את תרגיל ההפנמה המוצע (כפי שניתן לראות חלק מהתלמידים תובעניים יותר וחלקם תובעניים פחות – כדאי לנתב את התלמידים הציניים או המתקשים יותר בהפנמה לתרגיל הפשוט יותר). נבקש מהתלמידים לדמיין את טקס ההקהל מתרחש במדינת ישראל כיום ובהתאם לכך, ולאור בחירת הטעם שדיבר אליהם, לבצע את התרגיל הבא:

• שמיעה ושמירת המצוות: כתיבת נאום ע”י האדם המנהל את הטקס בו יש קריאה והזמנה לשמור את המצוות ולירא מאת ה’.
• שחזור מעמד הר סיני: לנסות ולדמיין את המעמד בו שותפים יהודים שונים החיים במדינת ישראל ולכתוב דו שיח בין שני אנשים שנכחו בטקס וחוזרים הביתה ומחליפים ביניהם את הרישומים שהותיר עליהם המעמד.
• כניסה לשנת מעשה לאחר השמיטה: כתיבת תפילה לקב”ה שנצליח לקחת את ההרגלים ואת המידות והכוונות ששנת השמיטה נטעה בתוכנו כיחידים וכחברה לקראת ששת השנים הבאות.

בסוף התרגיל, נבקש מתלמידים המוכנים לשתף במה שכתבו להקריא את התרגיל שלהם בפני כל הכיתה.

בשיעור העמקנו במשמעותה של מצוות הקהל, תחילה בלימוד בחברותות של פסוקי התורה ולאחר מכן בלימוד משותף של דברי הרמב”ם במשנה תורה. המשכנו ועמדנו על משמעויותיה השונות של המצווה כפי שעולות מהתורה, מהרמב”ם, ומדבריו של הר’ י”צ רימון. סיימנו בניסיון לדמיין את מצוות ההקהל אילו יכלה להתרחש היום.

ניתן לסיכום להתייחס לשאלת הרלוונטיות של לימוד זה לחיינו כיום, ולשאול את התלמידים האם הלימוד היה משמעותי בשבילם? כדאי להזכיר שוב את המשמעות שמוצא במצווה הרי”צ רימון, ולהפנות את תשומת הלב לעובדה שהרמב”ם כותב הלכות אלו כאלף שנים לאחר החורבן – ומרשים לראות  את רמת הפירוט שלו ואת החשיבות שהוא מייחס למצווה גם ממרחק כה רב.