נחלק לכל תלמיד דף עם פרצופים שונים והוא יתבקש לסמן איך הוא מרגיש היום ? (המקום הריק מיועד לאותם תלמידים שירצו לצייר פרצוף אחר)

בהנחה שחלק מהתלמידים לא יסמנו שהם שמחים נעלה את השאלה-

• למה אנחנו לא שמחים?

ואת התלמידים שסימנו שהם שמחים נשאל-

• מה גרם להם לתאר את עצמם כשמחים? מה הסוד שלכם?
• איך אפשר ללמוד בשמחה? לעבוד את ה’ בשמחה? לחיות בשמחה?

כדי לענות על שאלות אלו נפתח בלימוד משותף. נקרא את המקורות הבאים , נבהיר נקודות חשובות ונבקש מהתלמידים לדלות מתוך המקורות דרכים פרקטיות לאימוץ מידת השמחה, נברר איתם אלו מהנקודות שיעלו בהמשך דורשות ממני עבודה?

ארחות צדיקים, מידת השמחה

כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור, הוא שמח לעולם והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חפשי מדאגת העולם. גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא. ועתה הבט וראה, כי השמחה כוללת הכל. כי כל האדם הדואג על העולם הזה, אין לו מנוחה, ותמיד הוא מחשב להרוויח ממון, ולא יסתפק במה שחלק לו האל. לכן השמח בחלקו הוא עשיר אף אם הוא עני (עיין אבות פ”ד מ”א), כי ישמח באלוהים שהוא חלקו ונחלתו. וכן כתיב: “חלקי ה’ אמרתי” (תהילים קיט, נז). וכן הוא אומר: “ישמח לב מבקשי ה'” (שם קה, ג). ומידה הזאת בנפשות הצדיקים, שהם בנעם שלם בעניין עבודתם ובשמחה גדולה בפרישותם, כמו שנאמר: “שמחו בה’ וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב” (שם לב, יא); וכן הוא אומר: “אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה” (שם צז, יא). לכן ישים כל האדם שמחתו על התורה, ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך עליון אשר בני מעלה ישתחוו לו, וכן אמר דוד: “שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב” (שם קיט, קסב). וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. אברהם ודוד כל היום כולו היו עוסקים בתורה, ומפארים ומשבחים בשירות ותשבחות להקדוש-ברוך-הוא להרים קול בשמחה (עיין שבת לא; ב”ר נו, כ). ואז מצליח בכל דרכיו, וטוב טעמיו, ושולח רוח-הקודש בקרבו, ולבו שמח, ומתמלא אהבת הקדוש-ברוך-הוא, ונפשו קשורה בגיל, ומגלה לו רזים וחידושים של מעלה, לפי שהיה ירא השם ברוך הוא וישר, ונכנס הטעם בקרבו. וזהו שאמר שלמה: “נפשי יצאה בדברו” (שיר-השירים ה, ו); “ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים” (משלי כג, טז). וכן אמר דוד: “ברכי נפשי” (תהילים קג, א) – לפי שהנפש ממעלה העולה למעלה, וכשהיא יודעת עניין סודה היא תאהב את בוראה ותסגל מצוותיו.  וכאשר תגיע הנפש אל המחתה והמעלה אשר היא דומה לו, אז תייחדהו במצפוניה ותשעשע בחדריה, ובכל עת ובכל רגע חושקת אהבתו וזוכרת אותו בלילה על יצועו, אז השם ברוך הוא שולח בה חשק השמחה, והלב יבער וידלק מרוב חשק האהבה, כעניין שנאמר: “שוש אשיש בה’, תגל נפשי באלהי” (ישעיה סא, י). ואשרי הנפש הזוכה לאותה שמחה. ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל, ב), וכל הנביאים לא היו מתנבאים בכל על שירצו, אלא מכונים דעתם ויושבים שמחים וטובי-לב ומתנבאים, שאין הנבואה שורה מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה (מידה”ג ויגש מה, כז), לפיכך בני הנביאים מביאים לפניהם נבל ותף וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב: “והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה’

מקורה הבלתי נלאה של השמחה הוא הבטחון בה’, אדם שבוטח בה’ ישמח במה שנתן לו ה’ ויראה בזה את הכי טוב. לכן, כדאי לאדם לשים שמחתו על התורה ולקיים מצוותיה, שמתוך קיום מצוות יגיע לשמחה.

אבות ד,א 

בן זומא אומר, איזה הוא חכם–הלמד מכל אדם, שנאמר “מכל מלמדיי, השכלתי” (תהילים קיט,צט).  איזה הוא גיבור–הכובש את יצרו, שנאמר “טוב ארך אפיים, מגיבור” (משלי טז,לב).  איזה הוא עשיר–השמח בחלקו, שנאמר “יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך” (תהילים קכח,ב):  “אשריך”, בעולם הזה; “וטוב לך”, לעולם הבא.  איזה הוא מכובד–המכבד את הברייות, שנאמר “כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו” (שמואל א ב:ל)

המשנה מתארת את החכם הגיבור העשיר והמכובד. העשיר שמתואר כשמח בחלקו-הוא זה שנהנה מיגיע כפיו.

רמב”ם הלכות יום טוב פרק טו הלכה יח

כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט”ז) “לגר ליתום ולאלמנה” עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט’) “זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם”, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב’) “וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם”.

לשמחה הפנימית יש גם ביטויים חיצוניים, שלפעמים עוזרים לאדם להגיע אל השמחה ולהרחיבה. בחג יש מצווה על מתנות לילדים ולנשים ועל סיוע גם לאלה שאין להם.

גמרא מכות כד

“שוב פעם אחת היו עולים לירושלים  כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים. התחילו הן בוכים והוא משחק. אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב ‘והזר הקרב יומת’, ועכשיו שועלים הלכו בו? ולא נבכה? אמר להן לכך אני משחק, דכתיב ‘ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן ברכיה’. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? וכו’ וכו’ אלא עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה [לפורענות] הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה [לנחמה]. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון זה אמרו לו: ‘עקיבא, ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו”

הגמרא מתארת את ר’ עקיבא השמח בזכות היכולת שלו לראות טוב (=נבואות נחמה) , להיות אופטימי ולהסתכל על חצי הכוס המלאה ,גם אם כרגע הכל נראה שחור…(=שועל יוצא מבית קודש הקודשים)

• אמשחק- פשוט להיות שמח
• בקטע קריאה- פוליאנה

פתחנו בסימון פרצופים סביב השאלה- איך אני מרגיש היום? משם המשכנו לדיון על השמחה- מדוע אנו לא שמחים? או כיצד אנו שמחים? ואיך אפשר לחיות בשמחה? לאחר מכן למדנו מקורות שונים העוסקים במידת השמחה. סיימנו בתרגיל- “פשוט להיות שמח”- בחיפוש אחר נקודה של טוב ושמחה גם במצבים לא פשוטים ו/או בהקראת קטע מתוך הספר פוליאנה.