ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

שמואל ב’ פרק ה’: דוד מלך ישראל

  • רבקה ליבוביץ'
רבקה ליבוביץ'
תצוגת כיתה מלאה
שמואל ב’ פרק ה’: דוד מלך ישראל
לב השיעור
פתיחה
מפגש
קריאה עם שאלה מנחה
התבוננות
עבודה עם מקורות
הפנמה
אסיף
פסוקים
שמואל ב פרק ה
(א) וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
(ב) גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ה הייתה [הָיִ֛יתָ] מוציא [הַמּוֹצִ֥יא] והמבי [וְהַמֵּבִ֖יא] אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
(ג) וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
(ד) בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃
(ה) בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
(ו) וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃
(ז) וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃
(ח) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔ים שנאו [שְׂנֻאֵ֖י] נֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃
(ט) וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃
(י) וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃ (פ)
(יא) וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃
(יב) וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
(יג) וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃
(יד) וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃
(טו) וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃
(טז) וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃ (פ)
(יז) וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃
(יח) וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
(יט) וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃
(כ) וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃
(כא) וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃ (פ)
(כב) וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃
(כג) וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃
(כד) וִ֠יהִי בשמעך [כְּֽשָׁמְעֲךָ֞] אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃
(כה) וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃ (פ)
דף מקורות
מקורות פרשניים
1. פסוקים א-ה: המלכת דוד על כל ישראל
‘ויבואו כל שבטי ישראל’, ‘כל זקני ישראל’
רד”ק לפסוק ג: לפני ה’- כבר פירשתי כי כל מקום שיתקבצו שם כל ישראל או רובם שם שכינה שורה.
2. פסוקים ו-טז: הבחירה בירושלים כבירה וכיבושה.
ירושלים הייתה מובלעת יבוסית ולא נכבשה עד כה על-ידי יהודה ולא על-ידי בנימין למרות שנחלותיהם גובלים בה (יהושע טו, סג. שופטים א, כא)
מלבי”ם: וילך המלך ואנשיו- אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה’, שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים.
רמב”ם, מורה נבוכים ג, מה: אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו, ונאמר ‘[במקום] אשר יבחר ה” וגו? ויש בכך לדעתי שלוש חכמות:
האחת כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם. 
והשנית שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה ויהרסוהו ככל יכלתם.
והשלישית והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותוויהיה שם מן המחלוקת והקטטה כמו שאירע בדרישת הכהונה ולפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות.
  • מה הקשר בין מלכות מאוחדת לבין ירושלים?  ענו על פי המקורות ולפי דעתכם.
העיוורים והפיסחים. רבו הפירושים מי הם אותם עורים ופסחים. בהקשר שלנו נביא את תרגום יונתן:
“לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים” (פסוק ו) תרגום יונתן: “לא תיעול הלכא אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא…”
החוטאים והרשעים הם מוציאים עצמם מהכלל, ופוגעים באחדות וממילא ביכולת לכבוש את העיר.
לכן בהמשך אין להם מקום בבית דוד: “עור ופסח לא יבוא אל הבית” (פס’ ח)
“וידע דוד כי הכינו ה’ למלך על ישראל וכי נישא ממלכתו בעבור עמו ישראל” (פסוק יב)
 [הצירוף ‘מלך על ישראל’ באופנים שונים מופיע חמש פעמים בפרק]
3. פסוקים יז-כה: מלחמות פלישתים בדוד.
פלשתים שומעים כי משחו את דוד למלך על ישראל.  “ויעלו כל פלישתים”
לב השיעור: היכן מתגלה רצונו של דוד באחדות?
פתיחה: 'קיר גרפיטי'

“קיר גרפיטי”- על קיר גדול תלויים גליונות נייר ובמרכזם המשפט: ‘אחדות היא…’

(אפשר להוסיף לגיליונות איור של סוגי אנשים שונים). לחלופין ניתן להפוך את הלוח לכזה ‘קיר’.

כל תלמיד מקבל טוש וכותב את עמדתו\תחושותיו\ הגדרתו למילה אחדות.

נתייחס לדברים שנכתבו.

השיעור נלמד על המלכת דוד על כל ישראל, ועל שני אירועים מרכזיים שקרו בעקבותיה. נחפש את האחדות ואת תפקידה ומשמעותה בתוך אירועי הפרק.

מפגש: קריאה עם שאלה מנחה

נציג לתלמידים את חלוקת פרק הלימוד- פרק ה’. נבקש מהם לעבור על הפרק ולמצוא:

  • מהי נקודת האחדות בכל חלק של הפרק?

זוהי השאלה המנחה שלנו- נבקש שינסו ללחשוב ולאתר, גם אם לא יצליחו בכל החלקים. בהמשך ננסה לענות על השאלה בעזרת מקורות נוספים.

החלוקה:

פסוקים א-ה: המלכת דוד על כל שיראל

פסוקים ו-טז: הבחירה בירושלים כבירה וכיבושה.

פסוקים יז-כה: מלחמות פלישתים בדוד.

 

 

התבוננות: עבודה עם מקורות

נחלק לתלמידים את המקורות הבאים ונבקש כעת שוב, בעזרתם, לענות על השאלה:מהי נקודת האחדות בכל חלק של הפרק?

1. פסוקים א-ה: המלכת דוד על כל ישראל

‘ויבואו כל שבטי ישראל’, ‘כל זקני ישראל’

רד”ק לפסוק ג: לפני ה’- כבר פירשתי כי כל מקום שיתקבצו שם כל ישראל או רובם שם שכינה שורה.

2. פסוקים ו-טז: הבחירה בירושלים כבירה וכיבושה.

ירושלים הייתה מובלעת יבוסית ולא נכבשה עד כה על-ידי יהודה ולא על-ידי בנימין למרות שנחלותיהם גובלים בה (יהושע טו, סג. שופטים א, כא)

מלבי”ם: וילך המלך ואנשיו- אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה’, שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים.

רמב”ם, מורה נבוכים ג, מה: אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו, ונאמר ‘[במקום] אשר יבחר ה” וגו? ויש בכך לדעתי שלוש חכמות:
האחת כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם. 
והשנית שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה ויהרסוהו ככל יכלתם.
והשלישית והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותוויהיה שם מן המחלוקת והקטטה כמו שאירע בדרישת הכהונה ולפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות.

  • מה הקשר בין מלכות מאוחדת לבין ירושלים?  ענו על פי המקורות ולפי דעתכם.

העיוורים והפיסחים. רבו הפירושים מי הם אותם עורים ופסחים. בהקשר שלנו נביא את תרגום יונתן:

“לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים” (פסוק ו) תרגום יונתן: “לא תיעול הלכא אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא…”

החוטאים והרשעים הם מוציאים עצמם מהכלל, ופוגעים באחדות וממילא ביכולת לכבוש את העיר.

לכן בהמשך אין להם מקום בבית דוד: “עור ופסח לא יבוא אל הבית” (פס’ ח)

“וידע דוד כי הכינו ה’ למלך על ישראל וכי נישא ממלכתו בעבור עמו ישראל” (פסוק יב)

 [הצירוף ‘מלך על ישראל’ באופנים שונים מופיע חמש פעמים בפרק]

3. פסוקים יז-כה: מלחמות פלישתים בדוד.

פלשתים שומעים כי משחו את דוד למלך על ישראל.  “ויעלו כל פלישתים”

סיכום: ראינו לאורך הפרק שהמלכת דוד מלווה במעשים שמשמעותם היא רצונו של דוד באחדות עם ישראל, בייחוד עם כניסתו לתפקיד המלך של הממלכה המאוחדת.

הפנמה: חשיבה על אחדות

דיון:

  • מתי מתגלה האחדות בדרך כלל? [לרוב ברגעי משבר ופחות ביום-יום]
  • מדוע האחדות לא מתגלה יותר ביום-יום, אם זו אכן נקודת האמת שלנו?

לאחר הדיון הקצר בכיתה, ננסה לסכם ולומר שבד”כ אנחנו רואים את המפריד, את המחלוקת, ועסוקים ביום יום בהשגת ההישגים הפרטיים של כל אחד ואחד. אנחנו שוכחים או מתרחקים מנקודת החיבור הפנימית שלנו, ועיתות המשבר יכולות ללמד אותנו על המאחד המשותף לנו, שנמצא שם תמיד.

משימה כיתתית בעקבות הכתיבה: נבקש מהתלמידים המעוניינים לשתף בהצעותיהם להגברת האחדות.

נרשום אותן על הלוח ונבחר יחד יוזמה כיתתית לפעולה למען האחדות, שניתן להוציאה לפועל.

את הבחירות ניתן לעשות באופן הבא: כל תלמיד ניגש ללוח ומסמן עיגול קטן ליד שתי הצעות שנראות בעיניו. ההצעה שזכתה למירב העיגולים- תיבחר.

בעקבות בחירת המשימה נבקש מקבוצת תלמידים להוביל את דרך ההוצאה לפועל של הצעה זו באופן כיתתי.

משימת כתיבה: איך אוכל להגביר את האחדות ביום-יום? כל תלמיד כותב שלוש הצעות.

אפשר לדון עם התלמידים מהו מישור הפעולה שיבחרו- במרחב הכיתתי, הבית ספרי, הלאומי? האם הצעות במרחב הכיתתי ‘נחשבות’ לפעולה למען האחדות?

אסיף: אחדות- בימי דוד ובימינו

התחלנו בהצפה של מחשבות על אחדות באמצעות ‘קיר הגרפיטי’. לאחר מכן סקרנו את הפרק כאשר שאלה מנחה מלווה אותנו. בהמשך העמקנו במקורות ונוכחנו כי לאורך הפרק ניתן לראות שמעשיו של דוד חותרים ליצירת אחדות בעם. סיימנו במשימות הפנמה על הגברת האחדות בימינו.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!