נתחיל את השיעור בשאלה – מה זה בית? נערוך סבב אסוציאציות ונסדר אותן בשמש על הלוח.
ניתן לבצע תרגיל נוסף, ולכתוב בגוגל – “לבנות בית בישראל”. התוצאות יכללו רשימה ארוכה ארוכה של אדריכלים, חומרי בניין וכו’ וכו’, ואולי איזה קישור אחד למאמר תורני.

תוצאות אלו ממחישות עניין עמוק. בשפה האנגלית יש הבדל בין המילה “house” (המתייחסת לבית פיזי) למילה “home” (המתייחסת לבית שלי, ולתחושת ביתיות). יש תחושה שכיום בשיח הציבורי המילה “בית” נוטה יותר ויותר למובן של house. לכן הכי נכון לפתוח את לימודי “אישות ומשפחה” בשאלה מה זה בכלל בית?

נתחיל בשאלה נוספת – ניקח כדוגמא את אחד מאוייבי ישראל (למשל, נסראללה) המעוניין לפורר ולהחריב את מדינת ישראל. לו היינו שמים את עצמינו בנעליו – מהי הנקודה הכי רגישה שבה היינו רוצים לפגוע?   [ייתכן שהתשובות יתייחסו לפגיעה העוצמה הפיזית של ישראל – בכור בדימונה או בקריה. לאחר כמה תשובות כאלו ננסה לכוון לכיוונים יותר מופשטים – איזה ערך מחזיק אותנו יחד ופגיעה בו תביא לחורבננו?]

לאורך כל הדורות הבינו מנהיגנו, וגם אויבנו, כי הנקודה שממנה נובעת עוצמתו של העם היהודי היא הבית.

נקרא את הפסוקים מספר במדבר המתארים את דברי בלעם על עמ”י:

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ד’, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם.  יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.  (במדבר כ”ד, ה’-ז’)

כשבלעם רוצה לקלל את ישראל הוא מכוון לשם – לבית, למשפחה, לבסיס. בחסדי ד’ הקללה הופכת לברכה, אבל הוא רצה לקלל ולכן דברים אלו מראים לנו את המקום שאליו ניסה לכוון.

• נשאל – למה? למה דוקא בבית ניסה בלעם לפגוע, ולמה משם נובעת עוצמתו של עמ”י?

התא המשפחתי הוא הדבר הבסיסי ביותר בעם היהודי, ואם יצליחו לפורר אותו – כל השאר כבר יתפורר מעצמו. ואכן, לא סתם נסמכה פרשת בלק לחטא של בני ישראל עם בנות מואב בבעל פעור – המדרש מספר כי בלק נותן “טיפ” למואב כיצד להתגבר על ישראל על ידי בניית שווקים והושבת זונות – שיביאו לפירור הבתים, ומשם הדרך קלה לתבוסת ישראל.

בלעם היה הראשון, אבל לא היחיד, שהבין שקדושת הבית היהודי זה מה שמייחד את עם ישראל. לאורך הדורות תמיד המלחמה הייתה על הבית, ותמיד אויבנו ניסו לפגוע שם (היוונים למשל גזרו על הנידה ועל “נבעלת לטפסר תחילה”). יש כאן מלחמה אידיאולוגית על התפיסה של מה זה משפחה יהודית.

להעמקת ההבנה של המושג בית, נלמד יחד קטעים שונים. בהתאם לאופי הכיתה ניתן גם להתחלק לזוגות או לחברותות וללמוד את הקקטעים יחד, או לחלק לכל קבוצה קטע אחר.

המשפחה בישראל, הרבנית יהודית קוק, מתוך “מחשבת יהודית”
הבית הוא תא היסוד של החברה, וכשם שברקמת גוף האדם תלויה הבריאות הכללית בשלמות תאי היסוד, כך בחברה. המשפחה היא נדבך בבניין העם, ולכך נתכוונו חז”ל באמרם שהמשמח חתן וכלה “כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים (ברכות ו’). כלומר, שבבניין הבתים הפרטיים יבנה העם ויגאל.

• למה מדמה הרבנית קוק את הבית?
• מהי מטרתו של הבית לפי קטע זה?

[הבית הוא כמו תא בסיס המרכיב את החברה. ניתן להתייחס לכך שבקריאה ראשונית בקטע זה עלולים לחשוב כי הבית הוא רק אמצעי לבניית החברה. נשאל, מה דעתכם על מחשבה זו?  הקטע הבא ינסה לענות על כך].

להבנת עומק משמעות הבית, הראי”ה קוק מתבונן במילה עצמה, שבארמית נקראת “ביתא”:

עין-איה שבת ב ח יח
ביתא – בא ואיתיב בה. ההתיחדות הביתית אע”פ שהיא בשטחיותה מפרדת את האדם מן הכללות ומיחדת אותו לעצמו, היא היא היסוד להתאגדות המשפחתית, שממנה תוצאות היותר חזקות לההתאחדות הכללית. על כן מהבית קול קורא אל האיגוד היותר שלם, בא ואיתיב בה, ישב והתישב עמי בבית… המותיב צריך להיות היחידי, הנותן רוח של חיי טוהר מוסר צדק ותום בכל בני המשפחה הביתית, שיהיו כולם מוכנים לבנות על ידם בנין יותר רחב יותר כללי, בנין בית ישראל ובית ד’ לאדם הנברא בצלמו בכל פלוגותיו.

• מהי משמעות המילה בית לפי הראי”ה קוק?
• מהן שתי התנועות הסותרות לכאורה שקשורות בבניית בית?

המבנה של הבית קורא למי שנמצא בחוץ ואומר לו “בוא, תכנס לתוכי, שב בי”. לכאורה נראה שבית מפריד את האדם מהעולם הגדול, מצמצם אותו, מקטין אותו (רק איש אחד, אחריות משפחתית הקודמת לאחריות הכללית). בטח כשנכנסים לכל הנושא של החזקת בית מבחינה כלכלית – ילדים משכנתא וכו’ וכו’, דברים שמקשים על האדם לצאת מעצמו וממשפחתו למען מטרות גדולות יותר. אך הכניסה הביתה היא הפרדה וצמצום – כלפי חוץ בלבד. בעומק, הבית הוא הבסיס עליו נבנה בניין רחב יותר, כללי יותר – “משכנותיך ישראל” – והאומה כולה נבנית מהבתים הפרטיים שנבנים בה.  למעשה, לא ניתן לבנות את הבניין הכללי ללא האבנים שמרכיבים אותו – ואם אדם לא יהיה מחובר באופן עמוק לעצמו ולמשפחתו, הוא לא יוכל להשתתף בבניית בניין גדול יותר.

עוד על הגודל שבבית הישראלי, בעין אי”ה:

עין אי”ה שבת ב’ על דף לב ע”א
“ראשית קראתי אתכם, על עמקי ראשית הזהרתי אתכם”. השלמת הבית בארחות צדק היא ההתחלה להצלחת החברה בכללה, וחיי המשפחה בהיותם מתרוממים למצב טוב, תוסד מזה ברבות הימים הצלחת האומה. ע”כ הקדושה הביתית היא ראשית להצלחה הכללית שבכללות האומה.

• כיצד המילה “צדק” קשורה לבית לדעתכם?
• מהו התנאי לכך שחיי המשפחה יביאו להצלחת האומה?  [רק “בהיותם מתרוממים למצב טוב”]

בית – ראשית הצדק. הבית הוא כלל ישראל הקטן ביותר, מציאות ראשונית, תמציתית, גרעינית של צדק. הבית הוא המגרש הראשוני שבו ניתן לקיים עקרונות של צדק, חסד וערבות הדדית – שממנו ישפיעו ויבנו את החברה.

חשוב להתייחס לכך שתיאורים אלו אינם פשוטים כלל. זה מאד מרשים שהבית שלי הוא “ראשית להצלחה הכללית שבכללות האומה”, אבל בבית יש כלים בכיור, ילדים צורחים, בקושי מספיקים לנשום. גם את העקרונות של צדק וערבות הדדית בכלל לא פשוט ליישם בבית, וכולנו מכירים מריבות בין אחים (והתנ”ך מראה כיצד גם במשפחותיהם של האבות הקדושים היו אתגרים עצומים של שנאת אחים).

דווקא בגלל הקשיים האלו, הבית הוא המגרש או המעבדה שבו אנו יכולים לעבוד ולתקן ולבנות מציאות טובה יותר – ואם נצליח לעשות זאת בבית שלנו, נצליח גם לעשות זאת בחברה הכללית. אנחנו שואפים לתקן את העולם, אבל אפילו אריק אינשטיין יודע שלתקן את העולם מתחיל ב”אני ואתה” – זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים שהקימו בשבילי את המשפחה שלי, או במקרה שלנו אברהם ושרה (שלא היו כ”כ צעירים אבל לא חשוב). התחלת תיקון הכלל הוא בתיקון הכלל הקטן – המשפחה. אבאל’ה, אמאל’ה, ילדל’ה וכלים בכיוריל’ה.

עוד על הקרנת הטוב המשפחתי על החברה כללית:

עין אי”ה שבת א’ רלא
הכח הראשי הפועל בחיי הכלל לקבע להם צורתם הנאותה והמתאימה אל יסודות החיים הראויים להתכונן לאורך ימים ולהתעלות ביתר מעלה מדור לדור, היא קדושת המשפחה כבודה ושלומה, והשאיפה הפרטית העמוקה לראות חיים טובים כשרים שלוים ומלאים תם ויושר בחוג משפחתו. כשהיסוד הזה פורח יפה, הוא הולך ומתערה, ומתענף אח”כ לחיי עם שלם בתור משפחה אחת קדושה וטהורה, נאורה ומלאה עז של צדק.

הקמת בית זהו ציווי, אבל למה בכלל צריך לצוות על דבר כזה? הרי באופן פשוט אדם רוצה לאהוב ולהיות נאהב, להביא ילדים, לחיות בכבוד עם בת זוגו. המציאות הפשוטה היא איש ואישה במסגרת משפחתית. גם באופן “טכני” ביולוגי פשוט אנחנו רואים שכדי שהעולם ימשיך צריך אבאל’ה ואמאל’ה. אבל אנחנו חיים היום בשטף גדול שמבלבל אותנו ואנחנו כבר בכלל לא בטוחים, ויש כ”כ הרבה דיונים על התא המשפחתי – משפחה כזאת וכזאת וכל מיני דברים (וגם אליהם צריך להתייחס), אבל באופן פשוט – בית, אבא, אמא, ילדים.

התורה לא רוצה לשבור את האדם, לצמצם אותו ולדחוף אותו לתוך הקובייה הזאת שנקראת בית/ זוגיות/הורות וכו’. התורה רואה את האדם כמו שהוא עם הקשיים, היצרים, הרצונות, והשאיפות שלו. בניין בית הוא הביטוי הכי אמיתי של הצורך שלי. נכון, יש בכך הרבה ויתור, וזאת עבודה קשה – זה לא כמו בסרט שראיתן שנגמר אחרי 90 דקות וכנראה שהכוכבים שלו הם בכלל גרושים שלש פעמים (במקרה הטוב). הבית הישראלי הוא גם מאד מציאותי ולכן התורה וההלכה מתעסקים גם בפרטים הכי הכי קטנים וטכניים ואולי “לא נעימים” – כי התורה היא תורת חיים, לא פלקט ששמים על הקיר.

לסיום נקרא את המקור האחרון (במידה והתחלקנו לקבוצות, ניתן כאן לחזור למליאה ולקרוא יחד):

מסכת יומא, דף נד ע”א
בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה

ברור לנו שאם הקב”ה שם כזה תפקיד ענק בבית הישראלי הוא צריך גם לתת כוחות כדי שנהיה מסוגלים לעמוד במשימה הזאת, ובאמת ד’ טבע בנו את הרצון הטבעי והפשוט להתחבר, להיות בקשר – “לא טוב היות האדם לבדו”. האדם מטבעו שואף להתחבר לבן זוג. האדם לא שואף להתחבר לבן הזוג שלו רק כדי לשבת ולשתות איתו קולה ולדבר על סריגה. הקב”ה טבע בנו יצר המשכיות שבא לידי ביטוי ביצר המין. כגודל התפקיד – גודל היצר, וכגודל היצר – גודל הכוחות שבאים איתו.

הגמרא מביאה תיאור מפתיע ומהפכני. כמו שבתחילת השיעור שאלנו מהו הערך שעומד בליבו של עם ישראל ומעניק לו את עצמתו, כך הגמרא שואלת – מהו הדבר שנמצא בקודש הקודשים, במקום הכי פנימי וועמוק של עמ”י ושל העולם?  והתשובה היא – החיבור המיני בין זכר ונקבה.

כמובן שאמירה זו נראית “לא צנועה”, וחשוב לתת ביטוי לקולות כאלה בכיתה. אך חשוב להדגיש כי ביהדות יצר המין לא רק שאינו דבר רע או שגוי (בניגוד לנצרות, שבה יצר המין הוא השטן ולכן אנשי הקודש שלהם מתנזרים מיחסי אישות והקמת בית כדי שלא “ילכלכו את עצמם” בו) – הוא דבר מבורך, שבזכותו העולם ממשיך. היצר הוא כמו אטום – ניתן להפיק ממנו כוחות אדירים, והוא יכול להפוך גם לפצצה שמחריבה את העולם.   המחוייבות שלנו לצניעות היא לא בגלל שהיצר הוא דבר רע ומכוער שצריך להמעיט ולהעלים (כמו שאומרת הנצרות), אלא דווקא בגלל קדושתו. בגלל שאנו מכירים בקדושתם ובעצמתם של היצר והמיניות, אנו מחוייבים להיזהר בעיסוק עימם ולעשות זאת בצינעה ובעדינות, תוך שמירה על הכבוד והאינטימיות שלהם, ושמירתם בתוך המרחב הזוגי והמשפחתי – שהוא היחיד שיכול להכיל ולקדש את העצמות הללו.

במהלך השיעורים הבאים ננסה להבין איך לבנות בית: בהיבטים הטכניים, ההלכתיים, בהיבטים הרוחניים והפיזיים. נתחיל מהיסודות – איך ניגשים לבניין בית, איך בונים, מהתכנון אצל האדריכל ועד חנוכת הבית ועד בכלל.  נתייחס גם לכל נושא האישות, בע”ה בצניעות ובעדינות.

עסקנו בשיעור בנושאים רבים גדולים ומשמעותיים. כדי לחבר את הדברים למציאות שלנו, נחשוב על הבית שלנו בהווה – על המשפחה שבה אנו חיים ובה אנו גדלים. נשלח את המשתתפים לתרגיל כתיבה עם השאלות הבאות:

• מהם נקודות החוזק של הבית שלי?
• כיצד הבית מעניק לי כח לצאת החוצה ולפעול בעולם?
• אילו ערכים או חוזקות מהבית שלי הייתי רוצה לקחת איתי ולהנכיח יותר בחיים שבחוץ?
• מהם האתגרים או הקשיים בבית שלי?
• מה אני יכול לעשות כדי לחזק את הצדק, החסד והערבות ההדדית בבית?

ניתן לסיים בהנחייה לכתיבת תפילה אישית – או על הבית שלי היום , או על הבית העתידי שלי.

פתחנו את השיעור בשאלת עצמתו של עמ”י, וראינו כיצד אויבנו בעבר ייחסו אותה לעצמתו של התא המשפחתי. העמקנו ולמדנו מקורות שונים על משמעות הבית, המשפחה, הזוגיות והיצר. לסיום ניסינו להפנים ולהתבונן בבית שלנו, באתגרים ובעצמה שיש בו, ולהתפלל עליו ועל ביתינו העתידי.

נגענו בשאלות גדולות ומטלטלות, ובעז”ה נעסוק בהן באופן מעמיק בשיעורים הבאים.

• הערה למורה: ייתכן ובכיתה ישנם תלמידים שבאים מבתים קשים, או עם הורים גרושים, ודברים אלו עלולים להיות מטלטלים. חשוב להתייחס ולתת לכך מקום.  פעמים רבות נקודת החולשה שלנו היא גם נקודת העצמה הגדולה ביותר (כמו שאנחנו רואים בסיפורי בראשית, ששנאת האחים מלמדת אותנו על גודל התיקון וייעודו של עמ”י), ודווקא מי שמכיר את  הקשיים והכאבים שבחיי משפחה יכול להעריך ולקבל את העצמות כדי ליצור מציאות טובה יותר.