נפגיש את התלמידים עם כרזה של הקק”ל של איכר החורש את האדמה [אשר ייתכן והייתה לעיניו של מחבר השיר בילדותו].
נקיים התבוננות בכרזה באמצעות דף העבודה של הספרייה הלאומית. יש לציין שלמרות שהכרזה איננה פרסומת במובן המקובל של המילה, היא מנסה, בדומה לפרסומת להעביר מסר האמור להניע אנשים.
נשוב לעסוק בכרזה ובמסר העולה ממנה אחרי השמעת השיר והתבוננות במסריו העיקריים.
נשמיע לתלמידים את השיר ‘שיעור מולדת’ של עלי מוהר ונקרא יחד את המילים.
נבקש מן התלמידים להצביע על דמיון בין תמונת העולם העולה מן השיר לבין זו העולה מן הכרזה שראינו בפתיחה. נעבור על השיר, בית אחר בית, ונבקש מהם למצוא מקבילות :
בשלב א – נרשום על הלוח את התשובות של התלמידים באופן כללי, ובשלב ב – למיין אותם לקטגוריות, כמו בדוגמא להלן:
נחדד בפני התלמידים את התחושה שתפיסת העולם ה’ילדית’ לא הייתה רק נחלתם של הילדים, אלא גם של המחנכים ורבים ממייסדי הארץ: מערכת החינוך של אותם ימים, מי שטרח לתלות את התמונה על הקיר, המסרים של המורה בשיעור מולדת, ‘הפטישים המנגנים והמחרשות הרנות’ הרומזים לשיר פופולרי של אלתרמן ‘כחול ים המים‘ אשר שיאו “שִׁיר, שִׁיר, עֲלֵה נָא, בַּפַּטִּישִׁים נַגֵּן, נַגֵּנָה, בַּמַּחְרֵשׁוֹת רַנֵּנָה” והיה פופולרי מאד בזמנו. שורה זו מככבת בשיר ‘שיעור מולדת’.
שיר זה מתאר זיכרון של תמימות ילדותית בנוגע לעולם. המשורר מעלה בזיכרונו את תפיסת המציאות שלו בתור ילד הגדל בארץ ישראל בשנותיה הראשונות, תפיסה שנבנתה אצלו בעיקר מתוך שיעורי המולדת בכתה העירונית [על הקיר תמונה, והמורה אומרת], ופחות מתוך מפגש עם העולם הממשי שבחוץ. הפשטות המאפיינת את תמונת העולם הילדית נאחזת בתמונה קונקרטית התלויה על קיר בית הספר, המסמלת בו זמנית את החזון הציוני כמו גם את תמונת המציאות של הילד.
נבקש מן התלמידים לתאר במילים את תמונת עולמו של המבוגר תוך שימוש באלמנטים שהוזכרו בשיר [התמונה, החצב, היורה, המורה וכו’,שלב זה אמור להיות משעשע ומטרתו להציג את הפער בין חזון למציאות]: נעודד את התלמידים להשתמש במבנה השיר עצמו, ו’לעדכן’ אותו לתמונת העולם של המבוגר למשל: שם בבית הספר על הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה, הוא עובד קשה עכשיו, כואב לו כבר הגב, האיכר יצמיח חיטה, לטוחן ימכור אותה וכו’, היורה יבוא עכשיו הכל ודאי נרטב וכדו’.
נזמין את התלמידים להקריא את חיבוריהם.
אחרי שעמדנו על תפיסת העולם הילדותית ועל הפער בינה לבין המציאות, נשאל את התלמידים:
למרות שתמונת העולם איננה משקפת את המציאות כפי שהיא, היא משקפת בצורה בהירה את החזון כפי שהוא אמור להיות. את היעד אליו שואפים, למרות שייתכן ולעולם לא יתגשם כפי שהוא, אך הוא הכוח הדוחף לעשייה. כדי לחזק את המסר העולה מחלק זה, ניתן לבחון את היחס הנאיבי שמייחס המשורר בהווה לילדותו ‘שהייתה יפה’:
לעתים המבט לאחור, ממרחק הזמן מאפשר מבט רחב יותר. מן הסתם בתור ילד הוא גם חווה סבל והתמודדויות שונות. התיאור הכולל ‘שהייתה יפה’ נוגע רק במהות. כך גם מבטו של הילד ממרחק כלפי העתיד מאפשר להצביע על תמונה כוללת ורחבה, הנוגעת בחלום, שאינו בהכרח שגוי- אם מבינים את ההקשר הראוי שלו.
נבקש מכל תלמיד לבחור חוויה שעונה לתיאור הנ”ל, לכתוב אותה במבט חיובי ממרחק הזמן, ולאחר מכן במבט מפוכח.
כהשראה מן הכרזות של קק”ל בתקופת קום המדינה, ניצור כרזה, בסגנון נאיבי אף היא המכוונת לאופייה של מדינת ישראל כפי שאנו מתארים אותה בחזיונותינו האופטימיים ביותר. נדגיש כי בימי קום המדינה, היה החזון בעיקרו חקלאי, תוך רצון לבסס את מעמדה החקלאי/כלכלי של המדינה. נשאל את התלמידים:
נכתוב את התשובות על הלוח: קליטת עלייה, המשך יישוב חלקיה השוממים של הארץ, סיוע לנזקקים בארץ ולמדינות אחרות, מקום של רוחניות, המשך הביסוס של ישראל כמעצמה כלכלית בתחום ההייטק, ועוד.
על מנת ליצור את הכרזה נאפשר לתלמידים להשתמש בכרזות שנעשו בימי קום המדינה, תוך עדכון שלהם למציאות ימינו [לבוש, רקע חיצוני, נוסח הכרזה]. הכרזה עשויה להיות פרסומת, גלויה מיוחדת לראש השנה, בול, או הכרזה על מאורע מיוחד אותו מציינים במדינת ישראל.
ניעזר בכרזות בקישורים הבאים, מעשה ידיו של הצייר צבי ברגר:
פתחנו בכרזה של קק”ל. דרך התבוננות בשיר למדנו כי המבט הנאיבי לא היה נחלתם של הילדים בלבד, אלא שותפים היו לו רבים גם בדור המייסד של המדינה, ראינו הביטוי ‘כך זה הצטייר בילדותינו’ עשוי להיות מבט לאחור של דור שלם. ניסינו לכתוב את תמונת עולמו של המבוגר וסיימנו בהכנת כרזה המסמלת באופן ילדי ונאיבי את החזון של מדינת ישראל באופן אופטימי.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא