נכתוב על הלוח את המילה “תעודה”. נשאל את התלמידים האם הם בעבר עצרו לבחון את המלה הזאת, מה המקור שלה, המשמעות המילולית שלה וכו’.

נשאל:

• אילו מלים היא מזכירה לנו?

נרשום את התשובות העולות מדברי התלמידים על הלוח (תיעוד, ועדות ועוד)

נשאל:

• מה התעודה מתעדת לדעתם?
• על מה היא מעידה?
• האם אתם מרגישים שלמים עם אופן התיעוד והעדות הזה?
• מדוע?

נשוחח מעט על הפער המובנה בן הצורך לבן הכלי. ישנו צורך רגשי ופרקטי בסיכום, הערכה ודווח על מצבנו הלימודי, החברתי ועוד. יחד עם זאת,  התעודה הינה כלי צר בכדי לספק מענה רחב מספיק.

נשאל:

• האם לדעתכם יש דרכים אחרות להעריך אדם?
• האם הייתם רוצים להתנסות יחד בפעולות הערכה אחרות? בתעודות מסדר אחר?

נזמין את התלמידים למפגש בו נערוך “הערכה משלימה”  זה לזה, ולעצמנו, לקראת קבלת התעודות הפורמליות .

כדי להיכנס לאווירת ההערכה, בדגש על עין טובה, נפנה להתנסות קבוצתית מהירה וקלילה.

נחלק אקראית לתלמידים פתקים מקופלים משני סוגים:

1. שם של ילד מהכתה.
2. הגדרה מילולית כלשהי, מהמחסן להלן:

• “מעולה מאד!”
• “מותק++
• “כמעט מושלם מאד”
• “מהמם”
• “בלתי יאמן”
• “עובר בגדול”
• “טוב מאד בטירוף”
• “מספיק להיות כזה מדהים”

נבקש מהתלמידים, בסבב, לציין את שם החבר שאת שמו קבלו בפתק הראשון, ולהציע באיזה “מקצוע” אותו תלמיד קיבל ציון כזה. חשוב להסביר שהתחום אותו אנחנו מעריכים היום הוא לחלוטין לא זה הלימודי, אלא האיכויות הטובות האחרות הרבות שיש בנו, ושאנחנו מזהים בחברים שלנו.

נסכם את הסבב ונשאל:

• איך הייתה החוויה לקבל הערכה כזאת מחבר?
• האם השינוי שערכנו בהגדרות המקובלות (“טוב מאד, “בלתי מספיק”, “עובר”) שינה משהו בחוויה?
• האם הייתם מעוניינים ששיטת ההערכה הזו תכנס למבנה התעודות המקובל?

נעיר את תשומת הלב לעין הטובה שהובילה את הסבב כולו.

• האם שמתם לב שכל ה”ציונים” שקבלתם הם ציונים טובים?
• מה חוללה העובדה הזאת בסבב שערכנו לדעתכם?
• האם זיהיתם איזו אווירה שנוצרה במהלך התרגול בכתה?

ייחדנו מבט לזיהוי נקודה טובה אצל חבר לכתה, ולמבט הזה יש כח וערך גדול עבור כל אחד מאיתנו.

לעיתים, אנחנו נוטים לקבל בחשדנות עין טובה ולהתייחס יותר לביקורת שלילית שמופנית כלפינו. יחד עם זאת,  עין טובה היא מפתח חשוב ומשמעותי ביחסים בינינו ובתפיסה העצמית הפנימית שלנו.

ר’ נחמן בתורה רפ”ב בליקוטי מוהר”ן כותב:

“שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַֹמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב”

נשאל:

• מה עולה מהדברים של ר’ נחמן? איזו קריאה יוצאת מהם?
• מה המקור דורש מאיתנו?

להעמקת הדיון, נתמקד במושגים “כף זכות” ו”נקודה טובה”.

לראות טוב באדם אחר זאת משימה שלפעמים קלה יותר ולפעמים קלה פחות, אך לרוב, הקושי האמיתי מתגלה כשאנחנו באים ומבקשים להפעיל “עין טובה” גם כלפי עצמנו. אנחנו כותבי התעודות הקשוחים ביותר לעצמנו. רבים מוצאים את עצמם נוטים להתמקד באשר טעון שיפור בתוכם,  ומתעלמים מהנקודות הטובות הרבות שיש בהם. ר’ נחמן קורא לנו בדבריו להתבונן בעצמנו באותה מידה של חסד וחיפוש הטוב שאנחנו מבקשים להפעיל על הזולת. ושלולא העין הטובה הזאת, הפנימית, לא נוכל להחיל את המבט הזה באמת גם על האחר.

נבקש מהתלמידים להוציא את התמונות המודפסות של פניהם שהביאו עמם.

בהשראת המדור “ענייני פנים” של מוסף הארץ, ננחה את התלמידים להתבונן בתמונתם, ולכתוב לגבי כל חלק בפנים (מצח, אף ,עיניים, אזניים, לחיים, פה , סנטר וכן הלאה)  משהו חיובי אחד.

הדגש צריך להיות על המשמעות הסמלית של כל חלק, ולא על המראה שלו. כדי לאפשר התמקדות בסמל ולא בצורה הפיזית, נבקש מהתלמידים להקדים ולשאול את עצמם על כל איבר:

• מה תפקידיו?
• במה הוא עוזר לי?
• האם יש לו משמעות סמלית, נוסף על זו הגופנית? (למשל, על אדם סבלן אומרים שהוא ארך אפיים, אדם נדיב רחב לב).

נדגיש, שניתן גם להזכיר צדדים הטעונים שיפור בעצמנו, העולים על דעתנו במהלך התרגיל. אבל, המבט בכללותו צריך להיות אוהד ומפרגן, לצאת מנקודת ההנחה שאנחנו רוצים להתבונן דווקא בטוב שבנו.
נציין שהתרגיל הוא אישי לחלוטין, ולא נציג אותו בפורום הכללי בתום המלאכה, ולפיכך תלמיד יכול לכתוב את מחשבותיו ללא חשש שייתפס ביהירות או להיות חשוף לכל ביקורת אחרת.

לא נערוך סיכום ועיבוד של החוויה במליאת הכתה. אלא, נחלק מעטפות ונבקש מהתלמידים לקפל ולהכניס אליה את התמונה, עליה יכתבו:
“ל__________ (את שמם) לפתוח רק בתאריך _______________ (אותו יום, בשנה הבאה) “
נשלח את התלמידים עם ברכה לשנת גדילה, העמקה והתפתחות בכל אותם דברים מופלאים שראו בעצמם ושראו בהם חברים.
מתוך אמונה שבכל שנה, כשיקראו את הדברים הנפלאים האלה, יוכלו להוסיף עליהם עוד ועוד.