נקרא את הסיפור על יוסל’ה קמצן קדוש, (אולי מוכר לפחות לחלק מהתלמידים). יש מס’ גרסאות, גרסה אחת אפשר למצוא כאן.

אם הסיפור אינו מוכר לכיתה, אפשר לעצור את הסיפור בשלב שבו הציבור עוד לא יודע שיוסל’ה הוא למעשה נדבן בסתר, ולשאול את התלמידים מה דעתם על התנהגותו של יוסל’ה. לאחר מכן נמשיך להמשך הסיפור, ונשאל: מה דעתכם על יוסל’ה כעת? מה גרם לכם לשנות את דעתכם?

אם הסיפור מוכר לכיתה אפשר לקרוא אותו ברצף (או אפילו לתת תזכורת בע”פ), ואז לשאול את הכיתה: מה חשב הציבור על יוסל’ה לפני מותו? מה חשב עליו לאחר מותו? מה היה הציבור חושב לו לא היה מגלה את מעשיו הנסתרים של יוסלה?

אם הציבור לא היה מגלה לאחר פטירתו של יוסל’ה שהוא נדבן, תדמיתו הייתה נשארת תמיד כשל איש רע וקמצן שאינו רוצה לתרום לצדקה. נשאל: מדוע לדעתכם בחר יוסלה להסתתר מאחורי תדמית שאינה מייצגת את מעשיו האמיתיים? האם לדעתכם הנראות שלנו ו”מה יחשבו עלינו” חשובה? נחזור לשאלה זו בהמשך, אולם כבר עכשיו אפשר להדהד אותה בכיתה.

כעת נמשיך ללימוד המשניות במסכת שבת (א, ז-ח)  בעזרת מס’ עזרים.

משנה ז: בית שמאי אומרים: אין מוכרין לנכרי, ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו, אלא כדי שיגיע למקום קרוב.

ובית הלל מתירין.

משנה ח: בית שמאי אומרים: אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שייעשו מבעוד יום.

ובכולן בית הלל מתירין עם השמש.

נחלק לתלמידים את המושגון המצ”ב וכן עותק של טבלה ריקה. נמלא יחד עם התלמידים את הטבלה על הלוח בהתאם למשניות ז-ח בפרק א ותוך העזרות במושגון (להלן דוגמא לטבלה מלאה). ניתן גם לערוך לימוד בחברותות של המשניות בעזרת הטבלה (אפשר להתאים את הטבלה לרמות שונות של תלמידים בכיתה, על פי מילוי חלקים שונים בטבלה) ולקיים תהליך של איסוף במליאה הכיתתית.  נשאל:

• מה עומד לדעתכם בבסיס המחלוקת של ב”ה וב”ש?
• מדוע ב”ש אוסרים את הפעולה אם הגוי לא יוכל לסיים אותה לפני שבת?

אפשר להציע כאן תשובות שונות: אפשר לדבר על שביתת כלים, ולהגיד שליהודי אסור לקחת חלק במעשה שיגרור חילול שבת, גם אם הוא עצמו אינו מחלל שבת. זהו כיוון ממשיך לשיעור הקודם, שעסק במשניות ה-ו, שגם בהן דיברנו על כך שישנם מעשים שמייצרים אווירה מסוימת – הן אם באזורנו הספציפי והן אם בעולם באופן כללי, ואנחנו לא רוצים לקחת בהם חלק (להרחבה על רעיון זה ראו מאמרו של הרב ברנדס תחת ‘הרחבות’).

כיוון נוסף שאפשר לדבר עליו, הוא השאלה האם חשוב לנו שגם אנשים שאינם מצווים בשבת ינוחו. אנחנו מצווים שבהמתנו תנוח בשבת, על אף שהיא כמובן אינה מצווה בשמירת שבת, וייתכן שזה משום שאנחנו רוצים לייצר יום מנוחה לכולם, גם למי שמצווה וגם למי שאינו – בהתאם לפסוקי התורה עצמם המצווים על מנוחה גם לגר ולבהמה.

כדאי לעודד את התלמידים להציע תשובות מגוונות ככל הניתן.

כעת נלמד את תשובתו של ר’ יום טוב ליפמן (התוס’ יו”ט) לסוגיה זו. רבי יום טוב גרשון שאול ליפמן הלוי הלר היה רב, פייטן ופרשן משנה. חי בין השנים 1579-1654, מצאצאי רש”י ורב העיר וינה, מחבר הפירוש “תוספות יום טוב” על המשניות (להרחבה על דמותו, ראו תחת ‘הרחבות’).

הרב יום טוב ליפמן הלוי הלר, תוספות יום טוב, מסכת שבת פרק א משנה ז:
בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי – והך פלוגתא לא שייכא בהני דלעיל, דליכא הכא משום שביתת כלים. ובין לבית שמאי ובין לבית הלל איצטריך. דבית שמאי אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותיה קעביד, ובית הלל לא חיישי להכי ושרו.
תרגום: [מחלוקת זו איננה קשורה למחלוקות לעיל, מפני שכאן אין מדובר על שביתת כלים. ובין לבית שמאי ובין לבית הלל הדיון נצרך: בית שמאי אוסרים פעילות עם גוי לפני שבת שתימשך לתוך השבת, משום שהרואה את הגוי יחשוב שהוא שליח של ישראל ופועל בשליחותו, ובית הלל אינם חוששים לכך והתירו].

נחלק את התוס’ יו”ט בכיתה יחד עם התרגום לעברית ונקרא יחד. למורים הרוצים לאתגר את הכיתה, אפשר לחלק את התוס’ יו”ט ללא ההסבר בעברית, עם המילון המצורף, ולהציע להם לנסות להתמודד לבד ולכתוב במילים שלהם מה אומר התוס’ יו”ט, ואח”כ לאסוף במליאה.

נחדד יחד עם התלמידים את הסוגיה (ניתן וכדאי לכתוב על הלוח):

שאלת התוס’ יו”ט: מה שורש המחלוקת של ב”ה וב”ש?
הצעה שהוא פוסל: המחלוקת היא המשך של המחלוקת במשניות ה-ו, שם חולקים ב”ה וב”ש בשאלה האם גם חפציו של אדם צריכים לשבות או לא.
מדוע הוא פוסל אותה כאן: אין כאן בעיה של שביתת כלים בכל מקרה, משום שאלו לא כליו של היהודי.
ההצעה שלו: בית שמאי אוסרים משום שחושבים שהפעולה תראה כאילו היהודי ביקש מהגוי לעשותה עבורו, וכך בעצם יראה כאילו היהודי מצווה על פעולה אסורה בשבת לטובת עצמו (דבר שהוא אסור). ב”ה לא חוששים משום מראית עין, ולכן מתירים.
נשאל את התלמידים: מה מטריד את ב”ש לפי התוס’ יו”ט? נסביר: ב”ש חוששים שזה יראה כאילו היהודי עושה פעולה אסורה. ברור להם שהוא לא עושה אותה באמת, אבל בכ”ז הם חוששים שזה יראה לאנשים אחרים כאילו אתה עושה פעולה אסורה ולכן אוסרים. אפשר לציין בהערת אגב, שלא ברור בדיוק מה סובר התוס’ יו”ט לדעת ב”ה. האם הם מסכימים שזה נראה כמו פעולה אסורה ובכ”ז לא אוסרים, או שהם פשוט לא חושבים שיהודים אחרים יחשדו שזו פעולה אסורה. לפי ההבנה השניה ב”ה עצמם גם חושבים שאם דבר יראה כמו פעולה אסורה אסור לבצע אותו משום מראית עין.
נשאל את התלמידים: מדוע לב”ש חשובה כ”כ הנראות לדעתכם? אפשר להציע כמה אופציות: אם אנשים אחרים יראו אותך עושה זאת הם יחשבו שמותר לעשות את הפעולה האסורה ויעשו אותה בעצמם, כלומר יחשבו שמותר לבקש מגוי לעשות פעולה אסורה בתוך שבת ממש (דבר שאסור). הנראות יכולה להעיד על הדמות שלך, או לפחות על איך אנשים אחרים תופסים אותך. ב”ש חושבים שראוי שתראה גם כשומר שבת, ולא רק שתהיה כזה בפועל. כאשר אדם תופס אותך בצורה מסוימת, כשומר שבת למשל, הוא מתייחס אליך בצורה מסוימת ומשוחח איתך מתוך נקודת מוצא מסוימת.

• להרחבה נוספת, ראו תשובתו של הרב פיינשטיין בסוגיה דומה תחת ‘הרחבות’.

• אתרגיל תמונות
• בתרגיל לבושים

התחלנו את השיעור בסיפור על יוסלה קמצן קדוש, אצלו היה פער גדול בין התדמית החיצונית ובין המהות הפנימית. למדנו את המשניות והתבוננו בשיטת ב”ש וב”ה בנוגע למלאכה של גוי שהתחילה ביום שישי ותמשיך לתוך שבת, כאשר יראה כאילו היהודי ביקש מהגוי לעשות את הפעולה עבורו, או כאשר יראה כאילו היהודי סייע לגוי בפעולה ולמעשה סייע בחילול שבת. ראינו את שיטת התוס’ יו”ט אשר מציע שהנראות של המעשה היא זו שגורמת לב”ש לאסור את הפעולה, כדי שלא יהיו אנשים שיחשבו שהיהודי סייע לחילול שבת. הסברנו כי הנראות חשובה מאוד, ואם לעיתים אנחנו עושים מעשה שנראה לא בסדר למרות שהוא תקין לחלוטין, עלינו לקחת בחשבון שאולי בגללנו יחשבו אנשים אחרים שהמעשה בסדר לגמרי. כמו כן, עלינו להביא בחשבון שמעשה זה עלול לגרום כלפינו יחס מסוים. סיימנו בתרגיל ההפנמה שהמחיש את התחושות העולות כאשר יש פער בין החיצוניות לפנימיות.

אם נחזור לסיפורו של יוסלה, נשים לב שבסופו של דבר אנו זוכרים אותו בתור “יוסלה קמצן קדוש”, ולא רק בתור “יוסלה הקדוש” (או – הקמצן). גם החיצוניות שלו והתדמית שנוצרה לו היא חלק מסיפורו ומדמותו, אפילו כשאנו יודעים את מהותו הפנימית. ההלכה מלמדת אותנו את החשיבות בתשומת הלב גם ל”מראית העין”, לתדמית של הדברים, יחד עם פנימיותם.