נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור ארבעה חפצים בבית. נדמיין שאנו נכנסים הביתה מטיול משפחתי עשר דקות לפני כניסת שבת כשכל הבית הפוך ולא מאורגן לשבת בכלל, ופוגשים את אותם החפצים המחכים לנו בבית. כל אחד מהחפצים שבחרנו צריך לתת לנו רשימת הוראות – מה אנחנו חייבים לעשות איתו לפני שהצפירה נשמעת ונצטרך להדליק נרות ולקבל את השבת? ניתן לתלמידים שקט של כמה דקות (אפשר ללוות את השקט במוזיקה נעימה) ולאחר מכן נבקש מכמה מהתלמידים לשתף בהוראות שקיבלו.

ניתן לכל חברותא את משניות ה’-ו’ בפרק א’ של מסכת שבת המביאות את מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין שביתת כלים. לאחר כמה דקות של עמל בלימוד אישי, נקרא יחד את המשניות ונבדוק שכולם מבינים את הנאמר בה:

משנה, מסכת שבת, פרק א’, משניות ה’-ו’
בית שמאי אומרים: אין שורין דיו, וסממנים, וכרשינים, אלא כדי שיישורו מבעוד יום,
ובית הלל – מתירין.

בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום,
ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין,
ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים: אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום,
ובית הלל מתירין.

כדי להעמיק את ההבנה שבין שתי השיטות נלמד יחד את התוספתא המקבילה שמבארת את יסוד המחלוקת בין הבתים כקשורה לשאלת שביתת כלים [לפי בית שמאי האיסור הוא על עצם קיום המלאכה, גם אם היא נעשית מעצמה. לפי בית הלל האיסור הוא על עשיית המלאכה על ידך דווקא]:

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכות כ-כא
אמרו בית שמאי לבית הלל:
אין אתם מודין שאין צולין בשר בצל וביצה בערב שבת עם חשיכה אלא כדי שיצולו? אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן!
אמרו להן בית הלל:
אי אתם מודין שטוענין קורות בית הבד, ותולין עגולי הגת ערב שבת עם חשיכה? אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן!
אלו עמדו בתשובתן, ואלו עמדו בתשובתן.
אלא שבית שמאי אומרים:
“ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך” (שמות כ, ח) – שתהא כל מלאכתך גמורה מערב שבת.
ובית הלל אומרים:
“ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות” (שמות כג, יב) – מלאכה עושה אתה כל ששה.

נחלק את הכיתה לשלוש קבוצות וניתן לכל קבוצה ללמוד את אחד מהדיונים ההלכתיים הבאים.

1. במחלוקת בית הלל ובית שמאי שבמשנה נפסקה הלכה כבית הלל, כלומר שאדם לא מצווה על שביתת כליו הדוממים. המציאות בעולם המודרני טכנולוגי הולידה שאלות חדשות שהיו צריכים הרבנים לדון ולהכריע בהם. כמה שנים לפני קום המדינה פנה בעל מפעל ברמת גן לרבני העיר וביקש מהם לדעת האם יוכל להפעיל את המכונות שבמפעל שלו ע”י מערכת אוטומטית, שכן הפסקת פעולת המערכת כל שבת, היתה עשויה לגרום להפסדים גדולים.

דיון ולימוד: נסו לחשוב מה אתם הייתם עונים לבעל המפעל? ולאחר מכן קראו את המקור הבא ונסו להבין מה היתה ההכרעה ההלכתית ומה היה החשש אליו דאגו הפוסקים.

שו”ת היכל יצחק, אורח חיים, סימן י”ט וסימן כ”ה
(י”ט) והיות שרוב בתי החרשת העובדים במכונות אבטומטים, או כולם, עובדים בשבת, וידוע ומפורסם לכל שהמה עובדים באופן אבטומטי, אבל יש כאלה שצריכים להשגיח על המכונות ואם יארע קלקול מוכרחים לתקן שלא יגרום היזק בעצם הבנין או המכונה, ואפשר שיש מהם שמכניסים החמרים בשבת’ ואם נתיר לביח”ר זה, לא יבין ההמון ההבדל בין ביח”ר זה לאחר, ובכלל אם יש בזה משום ‘ממצוא חפצך ודבר דבר’.
(כ”ה) הסכמנו פה אחד כדלקמן: מתירים שהמכונות ימשיכו גם בשבת בפעולתן האבטומטית שמלפני השבת, אך בתנאי שהבית כולו יהא סגור ומסוגר, משעה עשרים דקה לפני שקיעת החמה בעש”ק עד לשעת צאת הכוכבים במוצש”ק, בשבת, אין בו אדם ביום הקדוש, ולא ימצא בה שום אדם. למעלה בכניסה של הבנין ייתלה שלט: סגור כולו

2. במחלוקת בית הלל ובית שמאי שבמשנה נפסקה הלכה כבית הלל, כלומר שאדם לא מצווה על שביתת כליו הדוממים. המציאות בעולם המודרני טכנולוגי הולידה שאלות חדשות שהיו צריכים הרבנים לדון ולהכריע בהם. נסו לחשוב על אדם שמאד אוהב אוכל טרי ורוצה ממנו גם בשבת, ומבקש להפעיל בעזרת שעון שבת את הכיריים בשבת וכך לאפשר להם לבשל את האוכל. אדם זה שהינו שומר מצוות, מתלבט האם יש בכך איסור שבת שהרי אין אדם מצווה על שביתת הכיריים שלו.

דיון ולימוד: נסו לחשוב מה אתם הייתם עונים לאדם זה? ולאחר מכן קראו את המקור הבא ונסו להבין מה היתה ההכרעה ההלכתית ומה היה החשש אליו דאגו הפוסקים?

שו”ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד’, סימן ס’
הנה בדבר שע”י חשמל, אפשר ע”י מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בערב שבת באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, אשר אחיך נכדי היקר אהרן ברוך שליט”א שואל, הנה לענ”ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע”י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת ואין לך זלזול גדול לשבת מזה.
אבל יש טעם גדול לאסור מטעם אחר, דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיו”ט הא אסרו בכמה דברים. וכיון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא אף שלא אסרו זה ביחוד דכל ענין זילותא הוא האיסור. וגם פשוט לע”ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג”כ חיוב התורה… מובן דהדברים שעשייתן הוא זילותא לשבת הוא ג”כ עובר על מצוה זו דכבוד שבת ועוד גרוע דהרי עובר זה במעשה, שלכן אף שנימא שאינו בכלל הגזירות דחכמים, אבל גם בלא צורך הוא עובר במעשה על חיוב כבוד השבת, וזה שהוא זילותא הוא דבר שמובן לכל, שלכן מסתבר לע”ד שאסור להעמיד בע”ש ע”י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה.

3. במחלוקת בית הלל ובית שמאי שבמשנה נפסקה הלכה כבית הלל, כלומר שאדם לא מצווה על שביתת כליו הדוממים. המציאות בעולם המודרני טכנולוגי הולידה שאלות חדשות שהיו צריכים הרבנים לדון ולהכריע בהם. נסו לחשוב על אדם שרוצה להפעיל את מערכת התאורה אצלו בבית בעזרת שעון שבת. אדם זה שהינו שומר מצוות, מתלבט האם יש בכך איסור שבת שהרי אין אדם מצווה על שביתת המנורות שלו אך מצד שני אולי יש בשימוש בשעון שבת טריק שמזלזל במהות השבת.

דיון ולימוד: נסו לחשוב מה אתם הייתם עונים לאדם זה? ולאחר מכן קראו את המקור הבא ונסו להבין מה היתה ההכרעה ההלכתית ומה היה החשש אליו דאגו הפוסקים. נסו לחשוב אילו מכשירי חשמל הייתם מתירים להפעיל בעזרת שעון שבת ואילו לא.

שו”ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד’, סימן ס’
אבל עכ”פ מה שכבר נהגו להעמיד ע”י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח”כ בסוף היום, אין לאסור מאחר דלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע”ז לאמפן שהיו דאש ממש נהגו בכל המקומות לכבותם ע”י עכו”ם, והיו גם מקומות שהיו נוהגין לחזור ולהדליקם בביהמ”ד לתפלת נעילה ביו”כ, ונמשך מזה באיזה מקומות שגם בשבת לעת ערב הדליקו ע”י נכרי לאמירת המזמורים…
והרמ”א בסימן רע”ו סעי’ ב’ כתב שנהגו רבים להקל לצוות לעכו”ם להדליק לצורך סעודה… ומשמע שבמקום צורך גדול מתיר… כיון שיש רבוותא שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות, אין לאסור מה שכבר נהגו להקל בהעמדת העלעקטרי בע”ש ע”י מורה שעות שיכבה, וגם שידליק בשבת להזמן שהעמידו. וגם ממילא ליכא זילותא לשבת בזה. וליכא טעם האחרון לאסור. כיון שהיו מקומות שנהגו בזה אדרבה למצות כבוד סעודת שבת. ונשאר רק טעם הראשון שיש ג”כ לסמוך להתיר. אבל הבו דלא להוסיף עלה להתיר גם לבישול ומלאכות אחרות ויש לאסור.

*לאחר שכל קבוצה דנה ולומדת במקרה אותו קיבלה, נבקש מנציגי הקבוצות לשתף את הכיתה במקרה שקיבלו ובדיונים ההלכתיים שהוא מעלה (כדאי לצלם לכל התלמידים דף עם המקרים והמקורות ולבחון את ההבדלים: במקרה של המפעל החשש הוא מחילול שבת של תיקון המכונות ומכך שיש אנשים שיטעו לחשוב שניתן להפעיל מכונה גם ללא מערכת אוטומטית, במקרה של הבישול החשש הוא לאווירת השבת ובמקרה של התאורה הפוסקים מתירים בגלל שאין את החששות הללו ובגלל שהיה מקובל להשתמש בגוי לצורך מלאכה זו ועל כן לא סביר שאנשים יטעו לחשוב שמותר להדליק אור ללא שעון שבת).

נבקש מכל תלמיד לבחור את אחד החפצים אליהם התייחס בחלק הראשון של השיעור ולכתוב אליו מכתב. במכתב נסביר לו את המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי באשר למעמדו בשבת וננסה להסביר לו את ההיגיון שנמצא מאחורי כל שיטה. לאחר כמה דקות של כתיבה, כל תלמיד יתן את המכתב שכתב לחברותא שלו והחברותא תצטרך לענות בשם החפץ ולנסות לשכנע אותנו כמו מי החפץ מעדיף שתיפסק ההלכה ולמה. נבקש מחלק מהחברותות לשתף את הכיתה בקול רם במה שכתבו.

הסוגיה נוגעת בשאלת היחס שלנו לחפצינו. התורה מצווה על שביתת האדם והבהמה, ובשנת השמיטה יש מעין שביתה של הצומח. האם יש עניין דומה גם מול חפצינו הדוממים? האם אנו מתייחסים לחפצינו רק כאובייקטים או שניתן להתייחס אליהם גם כסובייקט?  התרגיל הנ”ל מעודד התייחסות שכזו.

בפתיחה חשבנו על כמה מהחפצים שלנו וניסינו לדמיין דו שיח איתם לקראת שבת. למדנו יחד את המשניות והתוספתא והעמקנו במחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לשביתת כלים, על עקרונותיה ומשמעויותיה השונות. הרחבנו לגבי פסיקת ההלכה בחיים המודרניים ועמדנו על גבולות ההיתרים של בית הלל. לסיום חזרנו לחפצים שאיתם פתחנו וניסינו לדובב אותם ולשמוע את דעתם בסוגיה זו.

לסיכום כדאי לנצל את המהלך שביקשנו לעשות בשיעור זה, בשביל להציף את השאלה שניצבת בפני הפוסקים בדורנו: בצורך להתאים את הפסיקה ההלכתית שנוצרה ביסודה לפני שנים רבות למרחב החיים שלנו. שביתת כלים היא דוגמא מצוינת לזה שכן ניתן לראות בה את ההכרה בכך שההלכה איננה רק מערכת כללים פורמאלית (שאזי היה צריך להתיר שימוש בשעון שבת להפעלת כמעט כל כלי שהוא), אלא ההלכה היא מערכת כללים שמבקשת ליצור אורח חיים ומנגינה לחיינו.