נפתח באסוציאציות ראשוניות סביב המושג “דברים שאין להם שיעור”. נשאל – מהי משמעות המושג?

[ ניתן לחשוב על כמה אפשרויות – דברים שאין להם מידה מסויימת הנדרשת, או דברים שלא ניתן לספור או לתפוס (לשער) אותם]

• נשאל – אילו דברים אתם מכירים ש”אין להם שיעור”?

אנו מכירים דברים מופשטים ורוחניים שאותם לא ניתן לכמת – למשל אהבה, נתינה, או לחילופין – עצב או פגיעה. אין לנו כלים למדוד דברים אלו. בתנ”ך מופיעים גם דברים פיזיים שלא ניתן לספור, כמו למשל הכוכבים או חול הים.  בשיעור זה נעסוק במושג זה כמושג הלכתי – במקומות בהם ההלכה בוחרת שלא לקבוע גבול מידה ושיעור, לא להגדיר כמות מינימלית או מקסימלית שבה האדם מחוייב – ולהשאיר לו את הבחירה כמה לתת או לנהוג.

(במידה ונרצה לעורר עניין ניתן לפתוח בבדיחת הקרש הידועה: -למה הפאה והביכורים משחקים בחוץ? – כי אין להם שיעור)

נפנה כעת ללימוד המשנה:

מסכת פאה, פרק א’, משנה א’
אלו דברים שאין להם שיעור:
הַפֵּאָה, והביכורים, וְהָרֵאָיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.

נחלק את הכיתה לחמש קבוצות וניתן לכל קבוצה את אחת מהמצוות שאותן המשנה הגדירה תחת הקטגוריה של “אין להם שיעור”. כל אחת מהקבוצות תצטרך באמצעים העומדים לרשותה (אפשר להביא פירוש של הרב קהתי למשנה או לתת לתלמידים להשתמש בפלאפונים החכמים שלהם לצורך מציאת הסברים) להבין מה היא המצווה שקיבלה, מה המקור שלה בפסוקי התורה, ומה פירוש הקביעה של המשנה שלמצווה הזאת “אין שיעור”.

לאחר מכן נחזור למליאה, ונבקש מנציג אחד מכל קבוצה להסביר לכיתה כולה את המצווה אותה קיבלה קבוצתו ואת משמעות הקביעה “אין להם שיעור” ביחס למצווה. לאחר שכל התלמידים מבינים את פשט המשנה, נערוך דיון ראשוני בשאלה האם ניתן למצוא מכנה משותף בין כל חמש המצוות שאוזכרו במשנה? האם יש מצוות נוספות שהיה אפשר להוסיף לרשימה?

בשלב זה נסביר את משמעות המשנה, ונפתח דיון קבוצתי.

חשוב לציין שבמצוות רבות מאוד, מעבר למה שכתוב במשנה, מנעד הפסיקה ההלכתית או אופיה יוצרים הלכה למעשה קיום מינימלי וקיום מקסימלי. כך למשל בשאלה ‘כמה כסף להשקיע בקניית אתרוג’ (= ובאיזה הידור), כך לגבי כשרויות שונות (מהדרין, ושאלות חלב נכרי, ג’לטין וכו’), וכך גם לגבי כוונה בתפילה, היקף כיסוי הראש ועוד ועוד.

נערוך עם התלמידים דיון לגבי הרווחים והמחירים שנותנת הקביעה שבמשנה לחיים הדתיים שלנו: האמירה שיש סקלה שניתן לצאת ידי חובה בה במעשה קטן אך ניתן לבחור במעשה גדול יותר – יוצרת אוויר של מרחב בו האדם יכול לבחור איך וכמה הוא מקיים את המצווה – כאשר האמירה של המערכת ההלכתית שכל אחת מהבחירות הללו, כאשר היא על הסקלה, היא בסדר. האוויר הזה יכול לעורר את הרצון והחשק בתוך העשייה המחויבת שלנו ולהבין שאנחנו יכולים ורוצים יותר מאשר “לצאת ידי חובה” והוא גם יכול להגדיר את מי שבוחר להסתפק במינימום כנמצא בכל זאת על הרצף הלגיטימי של עשיית המצווה.

ניתן להוסיף ולשאול, מה המחירים של קביעה (או חוסר קביעה) זו? האם יש מקומות בהם היינו מעדיפים שיגידו לנו בדיוק כמה צריך ונכון לתת? נתייחס לכך שחופש בחירה יכול להביא עימו חוסר וודאות או לחץ, ולעיתים נוח יותר כאשר נותנים לנו הוראות מדוייקות (ניתן להביא כדוגמא על דרך הניגוד את מצוות מחצית השקל בה נאמר “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט”).

כעת, לצורך ההמחשה, נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור שתיים מהמצוות שבמשנה (וייתכן שכדאי לכוון את התלמידים מראש לבחור את שתי המצוות בעלות המשמעות המעשית לגביהם: גמילות חסדים ותלמוד תורה) ולשרטט לעצמו שני צירים מנקודת מינימום לנקודת מקסימום. כל תלמיד יצטרך לחשוב על ארבע נקודות על פני הציר ביחס לכל אחת מהמצוות שבחר ולנסות לכמת את היישום המעשי שלהן לאור הקביעה שבמשנה שלמצוות אלו אין שיעור. תרגיל זה יעזור לתלמידים להתחיל ולהבין יותר את המשמעות של האמירה שבמשנה ואת הסקלה שהיא יוצרת לגבי אפשרות קיום המצוות בהן היא עוסקת.

בהמשך להמחשה עם הצירים נתחלק לזוגות, ונבקש מכל חברותא לבחור את אחד מהצירים שבחרו ולהחליט ביניהם על מעין משחק תפקידים (שיכול גם להיות תואם מציאות) בו כל אחד מייצג דמות שמקיימת את המצווה במיקום אחר על פני הציר שלה. נבקש מכל חברותא לנהל שיח ביניהם על העניין: תיאור של השיעור בו היא בוחרת לקיים את המצווה, הסיבות שהובילו אותה לבחור דווקא בשיעור זה, מה היא חושבת על הבחירה של הדמות השנייה וכו’.

לאחר מכן נחזור למליאה, ונבקש ממספר חברותות להציג את השיח שניהלו ביניהן בפני כל הכיתה כולה, כאשר לאחר כל הצגה של שיח תהיה לתלמידים אפשרות לשאול את מי מהדמויות שאלות על אופן ההתנהלות שלו או על האינטראקציה שנוצרה בין שתי הדמויות בעקבות ההכרעות השונות שלהן לקיים את אותה המצווה.

בשיעור עסקנו במושג “דברים שאין להם שיעור”. פתחנו באסוציאציות על דברים מופשטים ומוחשיים שלא ניתן לכמת אותם, ועברנו ללימוד עצמאי של המשנה, כדי להבין מה משמעות הביטוי בכל אחת מהמצוות. פתחנו דיון בשאלה מה בעצם המשנה הזאת גורמת, איזה מרחב היא מייצרת וכיצד היא גורמת לנו להרגיש. ניסינו לדמיין מעין ציר שבו אנו יכולים לבחור היכן להתמקם, וליצור בחברותות דו שיח בנוגע לבחירות אלו.

לסיכום ניתן לערוך הצבעה כיתתית ולשאול: מי מתחבר יותר למצוות בהן אין שיעור וניתן לבחור מה לעשות? ומי מעדיף מצוות כגון מחצית השקל בהן יודעים בדיוק כיצד צריך לנהוג ואין צורך לבחור?