נתחיל בשאלה פתוחה – מתי קרה לנו שרימו אותנו? נבקש מהתלמידים לנסות ולהיזכר במקרה שכזה. מה היה המקרה וכיצד הרגשנו? נבקש מהמשתתפים לכתוב לעצמם את סיפור המקרה על דף, ולשמור אותו. לאחר מכן נבקש ממי שמוכן לשתף את הכיתה בסיפור, ותוך כדי נכתוב על הלוח מילים שעולות (כעס, בכי, חוסר צדק..)

האם היו מקרים בהם אנחנו רימינו או נהגנו שלא ביושר מול אדם אחר? זוהי נקודה רגישה ולכן לא בהכרח נבקש שיתוף קבוצתי, אלא שכל אחד ינסה עם עצמו להיזכר במקרה ובתחושות שעולות בו למולו.  חשוב לציין כי כולנו בני אדם, ולמרות שיכולה להיות הרבה בושה ואשמה סביב הנושא – כמעט כל אדם לפחות פעם אחת בחייו פגע או נהג שלא ביושר מול מישהו אחר.

נוסיף ונשאל – במידה ופונה אליכם אדם שמבקש צדקה, ויש חשש שהוא מרמה אתכם ואינו באמת זקוק, האם צריך לתת לו כסף?

נחלק את הכיתה ל- 4 קבוצות. כל קבוצה מקבלת דף סיפורים עם סיפור או שניים (כולם מופיעים בחומר לבגרות בחלק ה על הרמאים המתחזים בנושא צדקה), ועם שאלות מנחות (השאלות זהות בכל הקבוצות). כל קבוצה תלמד את הסיפור ותדון בשאלות המצורפות. לאחר מכן נחזור למליאה ונאסוף את התשובות והכיוונים השונים ע”י נציג מכל קבוצה שיציג את הסיפור/ים שהקבוצה שלו עבדה עליהם.

במהלך הזה כל קבוצה לומדת את הסיפור שלה במנותק משאר הסיפורים וללא השפעתם עליו.

לאחר שהקבוצות סיימו להציג את התובנות שלהם, נקרא את הסיפורים ברצף כפי שהם מופיעים בחומר הלימוד (מצ”ב) – 5 סיפורים מהתלמוד הירושלמי במסכת פאה ושני סיפורים מהתלמוד הבבלי מסכת כתובות.

• נשאל: האם הקריאה והפרשנות שלנו שונה כאשר אנו קוראים את הסיפורים ברצף? האם המסר מואר באור אחר?

[המסר של רוב הסיפורים הוא הכנעה וענווה. איננו יכולים לשפוט האם האדם הוא רמאי או שבאמת זקוק לצדקה, ואולי הוא אף צדיק נסתר (שנותן את הכסף לאחרים). גם לרמאים יש תפקיד בעולם שהרי הם פותרים אותנו מעונש במידה ואיננו נותנים צדקה].

בשלב הבא נקרא את הפרושים של רבי אליעזר פאפו, הפלא יועץ:

רבי אליעזר פאפו, פלא יועץ, ערך צדקה
וכשנותן לעניי עירו, צריך להבחין איזהו עני הגון וצנוע ומעלי (=ומעולה) ועני חשוב בן טובים, להם יפתח ידו ביותר. כי לפי מה שהוא אדם יגדל ערכה של צדקה. ועל כל פנים לא יפחות מליתן לכל שואל ולכל מין כמידת קונו, שנותן לחם לכל בשר ורחמיו על כל מעשיו, “ובמדה שמודד מודדין לו” (משנה ברכות ט, ה) שאין מדקדקין עמו. ומה שאמרו “הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים” (בבא בתרא ט ע”ב), אפשר דהיינו שאינם צריכים ליטול לפרנסתם ונוטלים להוציא לדבר עבירה רחמנא ליצלן, אבל למזונות אין בודקין. אלא שלעני המחזר על הפתחים אין נזקקים לו למתנה מרובה אבל נותנים לו מתנה מועטת ואסור להחזיר העני ששאל ריקם שנאמר: “אל ישיב דך נכלם” (תהילים עד, כא). כך פסק הרמב״ם ונראה שבכלל זה הוא עני שפושט מטפחת בפתח בית הכנסת שהוא כמי ששואל לכל אחד וצריך כל אחד להטיל לו פרוטה

• נשאל: מה מדגיש ר’ אליעזר פאפו (“הפלא יועץ”) בסוגיית מתן צדקה? [התייחסות ממוקדת לעניים בני עירו. חשוב להדגיש את הסייג כלפי צדקה שעלולה לשמש כעברה, שאז אסור לתת. רגישות הניתנת לעני המחזר על הפתחים]
• האם אתם מסכימים עם הקביעה כי “אסור להחזיר עני ששאל ריקם”?

כעת נחזור לנקודה ממנה התחלנו את השיעור, למקרים בהם רימו אותנו ולתחושות שעלו בעקבות כך.

נבקש להוציא את הדפים בהם כתבנו בתחילת השיעור. כעת, ננסה לדמיין סוף או הקדמה אחרת לסיפור, ולהוסיף פסקה לפניו או לאחריו. מטרת התרגיל היא לתרגל עין טובה וענווה, ולהבין כי אולי ישנה תמונה רחבה שלא היינו מודעים אליה. ייתכן שהיתה אי הבנה מול האדם הפוגע? אולי היתה לו מטרה טובה שלא ראיתי? אולי לא היה יכול לנהוג אחרת? ואולי הוא אכן נהג שלא ביושר, אך כל המעשה הזה הוא לטובה והוא בא ללמד אותי משהו חשוב? בהתאם לכיוונים אלו נכתוב לסיפור פסקה נוספת ונעשה לו “מסגור מחדש”.   נזמין את מי שרוצה לשתף בתהליך במליאה.

פתחנו את השיעור בהעלאת זכרונות של פגיעה בנו ובהצפת  התחושות הנלוות לכך. למדנו בקבוצות את הסיפורים מהגמרא העסקים ברמאים המתחזים לעניים, ולמדנו את הגישות השונות והמפתיעות לנושא.  הוספנו וקראנו את דבריו של הפלא יועץ המסכם עמדות אלו ופוסק להלכה.  לסיום חזרנו לזכרונות שעלו בתחילת השיעור, וניסינו בעקבות חכמי התלמוד למסגר אותם מחדש וללמד זכות.

לסיום חשוב להגיד כי כאשר פוגעים בנו כעס והתקוממות הם רגשות לגיטימיים, ויש מקום גם לעמידה על הצדק. יש כאן איזון עדין ודרישה מאיתנו לשמור על ענווה, להשאיר פתח לעין טובה ולתיקון, ולהסכים לראות את מה שהתמודדות זו באה ללמד ולתקן אצלינו.