על מנת להזכיר לתלמידים את הנקודה בה אנחנו אוחזים, נאסוף מעט מהחוויות שלהם בתהליך ה”מיפוי” אותו התבקשו לערוך בבית.

כזכור, בשיעור שעבר בקשנו מהתלמידים לסקור את סביבתם ולשייך אנשים שהם מכירים היטב ל”בית רבן גמליאל” לעומת “בית ר’ אלעזר” .

• מה גיליתם?
• האם יש יותר “רבן גמליאלים” סביבכם, או יותר “ר’ אלעזרים”?
• מה מגדיר כל מחנה?
• האם יש הרבה כאלה ששייכים לשני המחנות?
• האם בתום המיפוי הזה, אתם יודעים להעיד אפילו על עצמכם לאיזה מחנה אתם משתייכים יותר?

נסכם: בשיעור שעבר עזבנו את הגיבורים בעין הסערה. רבן גמליאל הורד מתפקידו, דלתות בית המדרש נפתחו לכל מי שחפץ, ומתגלעת מחלוקת קשה נוספת בין רבן גמליאל ור’ יהושע  לגבי כניסתו של יהודה העמוני לקהל ה’.

• מה לדעתכם יקרה עכשיו?
• איך ייפתרו הדברים?

רבן גמליאל כבר לא בעל אותה סמכות כמקודם, ולא יכול לכפות את דעתו על ר’ יהושע. נאסוף הצעות שונות ונזמין את התלמידים לקרוא את ההמשך בחברותות.

נקרא את החלק האחרון של הסיפור. בקריאה בחברותות, כדאי לתרגל עם התלמידים שימוש במילון ארמי עברי. נשתדל להביא מספר עותקים רב ככל שניתן, או נשלח אותם לחיפוש במילון הארמי עברי המקוון של סנונית, או אחרים.. נסביר לתלמידים שאם נותרות מילים שלא הצליחו לבאר, נבקש שירשמו אותם בצד הסיפור ונחזור אליהן יחד בפורום הכיתתי.

מערכה שלישית של הסיפור: הפיוס הגדול.

אר”ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר’ יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א”ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א”ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת”ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא שלח להו ר’ יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה אמר להו ר”ע לרבנן טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר”ג ולצערו לרבנן א”ר יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא א”ל מזה בן מזה יזה ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה א”ל ר”ע רבי יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר”ג תלתא שבתי וראב”ע חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ראב”ע היתה ואותו תלמיד ר’ שמעון בן יוחאי הוה:

אחרי ביאור המילים בחברותות, נתכנס יחד להעמקה ופיענוח משמעות הדברים.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְכָךְ, אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ לְרַ’ יְהוֹשֻׁעַ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ רָאָה כָּתְלֵי הַבַּיִת שֶׁהֵם מְפֻחָמִים,

אָמַר לוֹ: מִכָּתְלֵי בֵּיתְךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁפֶּחָמִי אַתָּה.

אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאַתָּה קְבַרְנֵיטָהּ! שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָם שֶׁל תַּלְמִידֵי

חֲכָמִים, בְּמָה הֵם מִתְפַּרְנְסִים וּבְמָה  הֵם נִזּוֹנִים!

• מה טענתו של ר’ יהושע?
• מה כואב לו כאן, ולמה זה מתקשר בדמותו הכללית של רבן גמליאל?

נחלק לתלמידים דפים  ופחמים לציור (רצוי טבעיים, שנוחים יותר לשטיפה). נבקש מהם לצייר איך נראו, לדעתם, קירות ביתו של ר’ יהושע. הם מוזמנים להשחיר את הדף כאוות נפשם, ולחוש את אופי החומר הזה ותכונותיו. בתום המלאכה  נבקש מהם להתבונן בידיהם, ובידיים של כל מי שסביבם.

נסכם: פחם הוא חומר מכתים מאד. האבקה שלו מפוזרת לכל עבר, וכדי לא להבחין בעובדה שמישהו הוא פחמי, צריך שיקרו אחד משני דברים: או רצון גדול מצד הפחמי, להסתיר את העובדה הזו ולהקפיד לנקות היטב את הגוף והבגדים לפני היציאה אל החוץ. או חוסר רצון או יכולת להבחין בכך  מצד המתבונן, שעסוק בדברים אחרים, או ליבו לא פתוח לעסוק באחר.

• מה לדעתכם קרה בסיפור שלנו?
• איך ייתכן שר’ יהושע הוא פחמי וראש בית המדרש שלא לא הבחין בזה מעולם?
• נסו לחשוב על מופעיהם של שחור ולבן בסיפור שלנו היכן עוד פגשנו צבע כגורם משמעותי בסיפור?

נענה יחד: שיערו של ר’ אלעזר הלבין כדי שיתאים לדרישות התפקיד החיצוניות, פנים ביתו של ר’ יהושע שחור ומלוכלך, כי נוסף על תפקידו כתלמיד חכם הוא נאלץ לפרנס את משפחתו ב”עבודות שחורות” אבל הדבר לא ניכר או ידוע לפי חוץ. וכו’. נשמור את הדפים המושחרים לשימוש נוסף עתידי.

נמשיך בקריאת הסיפור:

אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לִי !

לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ.

– עֲשֵׁה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא! (רבי שמעון בן גמליאל)

נִתְפַּיֵּס.

• מדוע לא מוחל ר’ יהושע לרבן גמליאל בתחילה?
• מה בעייתי בעיניכם בדבריו : “נעניתי לך, מחל לי!” ?
• ומה גורם לו להתרצות בסופו של דבר?
• האם לדעתכם זכות אבות זו סיבה טובה למחול לאדם?

נעצור לתרגיל נוסף: נבקש מהתלמידים לחשוב על ההתרחשות.

• כיצד מרגיש כעת רבן גמליאל?
• אלו מלים עולות על דעתכם כשאתם חושבים עליו?
• נסו להיזכר בתחושה שמלווה את ההבנה שמישהו נפגע בגלל משהו שעשינו. האם אתם מצליחים לשחזר את ההרגשה הזאת?
• חישבו על מילה או משפט שהייתם אומרים, לו הייתם בעצמכם רבן גמליאל העומד בפני ר’ יהושע. מה הייתם אומרים?

נבקש מהתלמידים לקחת שנית את הדפים המושחרים שלהם, אך הפעם, באמצעות מחק לכתוב על הקיר את המלה או הביטוי שבחרו להוסיף לדברי רבן גמליאל. נבקש מהם למחוק את המילה מתוך השחור באופן מלא וברור. כעת נתבונן יחד על הדפים, נאסוף את המלים השונות שהציעו התלמידים ונעיר את תשומת הלב לעובדה החזקה, שהלבן שמחקו נראה בהיר בהרבה עכשיו משהיה כשהדף היה לבן.

• נחשוב יחד מדוע וכיצד זה קורה?

כשהוא עומד ביחס לשחור, הבוהק של הלבן זוהר כמעט. כשאדם מגיע לדרגה הגבוהה של חרטה (נשתמש כאן בעוד מילים מתוך הדברים שכתבו התלמידים) ובקשת מחילה, הלובן והנקיון שהוא מגיע אליהם בולט וניכר מאד, אל מול השחור שקדם לו.

להיות תמיד צדיק וישר זאת מעלה גבוה, כמובן, אבל היכולת לשנות ממנהגיך, להגיע להכרה שאתה טועה ואתה צריך להשתנות, זה תהליך קשה מאין כמוהו ,ולכן הלבן מאיר ממש, כשהתהליך הזה נעשה באופן שלם.

אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לַחֲכָמִים?

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ כּוֹבֵס: אֲנִי אֵלֵךְ!

שָׁלַח לָהֶם רַ’ יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: 

מִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים – יִלְבַּשׁ מַדִּים; וּמִי שֶׁלֹּא לָבַשׁ מַדִּים – יֹאמַר לְמִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים: “פְּשֹׁט מַדֶּיךָ וַאֲנִי אֶלְבָּשֵׁם“?

אָמַר לָהֶם רַ’ עֲקִיבָא לַחֲכָמִים: הָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲבָדָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וִיצַעֲרוּ אֶת הַחֲכָמִים.

• מה מתרחש?
• מה פשר החידה הזאת, לדעתכם?
• מדוע ר’ יהושע לא מדבר באופן ישיר, מראש,
• ומה מבין בטעות ר’ עקיבא?
• ושאלת עומק: מדוע נבחר דימוי המדים דווקא, והכובס כשליח?

נאסוף את תשובותיהם ונעיר את תשומת הלב לחשיבותם הרבה של הסמלים בסיפור. כל פרט הוא בעל משמעות, ונבחר בקפידה רבה, ואז רק נשהה את המבט עליו, נגלה את משמעותו העמוקה ביחס להקשר.

אָמַר רַ’ יְהוֹשֻׁעַ: מוּטָב שֶׁאֶעֱמֹד וְאֵלֵךְ אֲנִי אֶצְלָם.

בָּא רַ’ יְהוֹשֻׁעַ וְטָפַח עַל הַדֶּלֶת וְאָמַר לָהֶם: 

מַזֶּה בֶּן מַזֶּה – יַזֶּה; שֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶּן מַזֶּה – יֹאמַר לְמַזֶּה בֶּן מַזֶּה: “מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מִקְלָה“?

אָמַר לוֹ רַ’ עֲקִיבָא: רַ’ יְהוֹשֻׁעַ! נִתְפַּיַּסְתָּ? כְּלוּם עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדֶךָ – לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ.

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הֶעֱבִירוּ אֶת רַ’ אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,

וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל דּוֹרֵשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְרַ’ אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שַׁבָּת אַחַת.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מַר: “שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה? – שַׁבָּת שֶׁל רַ’ אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה“.

• מה דעתכם על הבחירה להשיב את רבן גמליאל לתפקידו?
• מה משמעותה של החידה השניה?
• מדוע נבחר דווקא דימוי הכהן כאן, לדעתכם?

בסיפור זכות אבות ושושלת משחקים תפקיד משמעותי מאד: ר’ עקיבא לא נבחר כי אין לו זכות אבות, ר’ יהושע מוחל לרבן גמליאל בזכות אביו, וגם כאן, דימוי הכהונה מסמל את העובדה שרבן גמליאל שייך לשושלת ראשי הסנהדרין, ונכון הוא משול כ”כהן”.

• מדוע זה כל כך משמעותי, לדעתכם?
• מה אתם חושבים שהתרחש בבית המדרש בשובו? האם הוא השיב את שומר הפתח?
• מה הייתם מקוים לגלות שהתרחש בפועל? מה שינה רבן גמליאל באורחותיו?

סיימנו את המפגש עם הסיפור הארוך ומלא התהפוכות שלנו. רבן גמליאל פוטר, ביקש מחילה, ושב לתפקידו במבנה אחר, ברוטציה עם ר’ אלעזר בן עזריה.

נבקש מהחברותות להוציא את הקופסאות שהביאו מהבית. נסדר את הכתה כך שניתן יהיה לעבוד על רצפת החדר, ובמרכז הכתה נניח חומרים שונים ומשונים (ניירות צבעוניים , פלסטינה, דבק, עיתונים, מדבקות, מספריים, צבעים, ועוד).

נבקש מכל חברותא לבנות דגם של בית המדרש החדש, כפי שהוא מתקיים בעיני רוחם כעת, אחרי שרבן גמליאל עבר את התהליך המשמעותי שהיינו עדים לו  ולאור העובדה ששני הכוחות פועלים כעת יחד בראש בית המדרש: ר’ אלעזר ורבן גמליאל משמשים כראשיו במקביל, ושניהם קובעים את רוחו יחד.

• מה מחולל החיבור ביניהם?
• מה קרה שם, באופן פיזי או סמלי, או גם וגם, בעקבות כל ההתרחשויות שפגשנו?
• איך באים לידי ביטוי גם תכונותיו של רבן גמליאל וגם אלו של ר’ אלעזר במבנה עצמו?
• האם זה יכול לייצר משהו חדש?

אחרי שייעזרו בדמיון כטוב בעיניהם, ויעמלו על הכנת הדגמים, נערוך סיור כתתי בין הדגמים המוכנים, וננסה לזהות ולפענח אלמנטים וסמלים בתוך כל דגם בעזרת “האדריכלים” שלו. אגב הסיור, נזכיר ונחזור על הנקודות המרכזיות שלמדנו, ובכל דגם מצא נקודה לשבח את יצירותיהם : הרעיון, עומק החשיבה, הביצוע המעשי וכו’.

לסיום, נחלק לתלמידים את השיר “כתלי ביתי” של אברהם שלונסקי:

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, –
יֵשׁ חֶסֶד הַצְמִיחָה, הַמַקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה,
כִּי הַמַקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם,
רַק הַמַחְרִישׁ הֲמֻלוֹתָיו לְשֶׁמַע הַדְמָמָה
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, –
הֵם עֲצִימַת-עֵינָיו שֶׁל הָרוֹאֶה דָבָר עַד תֹם;
כִּי הָרוֹאֶה הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה מְאוּמָה,
רַק הַצוֹפֶה אֶל הָאֶחָד-וְאֵין-בִּלְתוֹ
זוֹכֶה לִרְאוֹת כָּל הַדְבָרִים כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, –
הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת לוֹמַר בְּאֵין מַכְלִים;
כִּי הַדוֹבֵר בַּשַׁעַר אֵינוֹ דוֹבֵר לְאִישׁ,
וְהַסָחִים טַנְדוּ סָחִים אַךְ זֶה לָזֶה,
רַק הַמֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ מֵסִיחַ עִם כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם. –

נקרא אותו יחד בכתה, ולשלוח אותם עם שאלה פתוחה למחשבה:

• לאור האמור בשיר, ולאור הדרכים השונות לפתיחת או סגירת דלתות שפגשנו בלימוד הממושך שלנו, מה אתם חושבים על כתלי “הבית” שלכם? כמה פתוחים הם, וכמה פתוחים הייתם רוצים שיהיו…?

פתחנו בחיבור לשיעור הקודם ובחידוד הנקודה שרבן גמליאל ירד מסמכותו. העמקנו בסוף הסיפור וגילינו שר’ יהושוע היה פחמי. ראינו מה גורם לר’ יהושוע לשנות את דעתו ולסלוח ולמדנו על מהות המחילה. סיימנו בבניית דגם של בית מדש חדש בו רבן גמליאל חוזר להיות ה’ראש’ רק הפעם, ממקום אחר וחדש.