רקע: רבן גמליאל דיבנה שימש כנשיא הסנהדרין ביבנה אחרי החורבן, (סוף המאה לראשונה- תחילת המאה השנייה לסה”נ) הוא היה נינו של הלל ונכדו של רבן גמליאל הזקן. כפי שלמדנו ביחידות הקודמות, רבן יוחנן בן זכאי ביקש מאספסיינוס, ערב החורבן, שייתן לו את יבנה וחכמיה ואת שושלת רבן גמליאל (ראו בשיעור על ריב”ז). ואכן אחר החורבן רבן גמליאל הפך למנהיג שהכריע כי הלכה תנהג כבית הלל ותיקן הנהגות רבות שמטרתן הייתה לאחד את העם תחת הלכה אחת.

משחק- “רבן גמליאל אמר” 

נשחק את המשחק “הרצל אמר”, אלא שבמקום “הרצל” נאמר “רבן גמליאל אמר”. למי שאיננו זוכר את הכללים:  כאשר נאמר: “רבן גמליאל אמר להרים ידיים”- כולם צריכים לעשות כך. “רבן גמליאל אמר לעמוד ולמחוא כפיים”- עושים כך. אך אם נאמר “להפסיק למחוא”- לא מפסיקים כיוון שלא אמרנו “רבן גמליאל אמר”. התלמידים שמתבלבלים- מתיישבים ופורשים מן המשחק. ממשיכים לשחק עד שנותר תלמיד אחד שמקפיד לשמוע בדיוק להוראות שרבן גמליאל אומר.

נזכיר לתלמידים:

נחזור וניזכר בשיעור שלמדנו על רבן יוחנן בן זכאי,

• מה ארע בירושלים? (נשרפה, בית המקדש נחרב).
• לאן נמלטו החכמים ורבן יוחנן בן זכאי? (ליבנה)

נמשיך ונשאל:

• איך לדעתכם העם הרגיש לאחר החורבן?

נאסוף את התשובות ונסכם לתלמידים:

העם שנשאר בארץ ישראל היה מבולבל מאוד, לא היה מנהיג, כבר מזמן אין מלך. אין כוהן גדול ואפילו הסנהדרין שהייתה בירושלים כבר איננה. מי ינהיג? בעקבות מי נצעד??

רבן יוחנן בן זכאי מינה את רבן גמליאל להיות ראש הסנהדרין שהוקמה ביבנה. רבן גמליאל מונה לנשיא כיוון שהיה הנין של הלל, גם אביו וגם סבו היו נשיאים והוא היה החכם הגדול באותם ימים קשים.

נקריא לתלמידים את הסיפור הבא:

היה זה בסוף חודש אלול, וכפי שאתם בוודאי יודעים אחרי אלול מגיע חודש תשרי. ואיזה חג מציינים בראש חודש תשרי? כמובן, את ראש השנה. באותם ימים לא היה יומן שנה, ואף אחד לא ידע מתי יהיה ראש חודש תשרי, ומתי יהיה ראש השנה.

אז איך החליטו מתי יהיה ראש חודש? אז ככה, האנשים בארץ הביטו בירח, ראו אותו עגול ומלא באמצע החודש ועקבו אחריו מדי ערב, ראו איך הוא הופך לבננה עבה ואחר כך הולך וקטן עד שהוא נראה כמו בננה דקיקה ואז נעלם. בלילות האלו אנשים הביטו בדריכות לשמים, הציצו מהמרפסות ורצו לזכות ולראות את הירח נולד מחדש.

מי שראה את הירח במולדו היה רץ ואץ אל חכמי הסנהדרין ומעיד שהוא בטוח בטוח שראה במו עיניו את הירח נולד מחדש.  החכמים ובראשם רבן גמליאל ישבו ביבנה וחיכו לעדים שיבואו ויעידו כי הם ראו את מולד הירח, החכמים חקרו ובדקו, שאלו, ושוב חקרו את העדים.  עד שהגיעו למסקנה שהעדים הם עדים ישרים ואז בשמחה רבה הכריזו החכמים שהיום הוא ראש חודש.

זמן קצר אחרי חורבן בית המקדש, הגיעו שני עדים אל רבן גמליאל שהיה נשיא הסנהדרין, והעידו שהם ראו את הירח במולדו ולכן יש להכריז כי הגיע ראש חודש. רבן גמליאל חקר את העדים ולבסוף הכריז- היום ראש חודש תשרי, אנחנו חוגגים היום ומחר את ראש השנה ובעוד עשרה ימים יהיה יום כיפור, ובעוד חמישה עשר ימים, בט”ו בתשרי, נשב כולנו בסוכה, כולם שמחו, ויצאו להתכונן בזריזות לחג.

למחרת בלילה, כולם חגגו את ראש השנה בבתיהם. כולם חוץ מרבי יהושוע וחברו שהביטו בשמים ולא ראו את הירח, אפילו לא ירח דק כמו בננה. “לא ייתכן שהיום ראש חודש תשרי” הם אמרו זה לזה “העדים וודאי שיקרו, לא ייתכן שהם ראו את הירח אתמול והיום הוא עדיין איננו מופיע, ראש השנה עדיין לא הגיע, צריך לחכות עוד לילה או שניים, אנחנו נחגוג את ראש השנה במועד הנכון, אנחנו נחגוג את ראש השנה כשיגיע ראש חודש תשרי האמיתי- מחר או מחרתיים” הם אמרו זה לזה.

רבן גמליאל הכיר את שני החכמים, וידע כי רבי יהושוע הוא תנא חשוב ויש לו תלמידים רבים. “אם רבי יהושוע  יחגוג את ראש השנה בעוד יומיים, אז הוא יציין את יום כיפור- יומיים אחרי כולם ואת סוכות הוא גם כן ידחה.  בשום פנים ואופן לא אפשר לפצל את העם, לא ייתכן שכל חכם וכל  קבוצה תערוך לעצמה יומן שנה משל עצמה” כך חשב רבן גמליאל.

מה עשה רבן גמליאל? הוא קרא לרבי יהושוע ואמר לו: “אני גוזר עליך שתבוא אלי עם מקלך ועם כספך בכיסיך ביום שעל פי חשבונך חל בו יום כיפור”. רבן גמליאל רצה שרבי יהושוע יבדוק מהו יום כיפור על פי חשבונו, וביום הזה הוא יבוא במקל ועם כסף, ובכך יחלל את יום כיפור על פי חשבונו ובעצם יבטל את יום הכיפורים שלו, ויציין את יום כיפור עם כולם במועד שרבן גמליאל, ראש הסנהדרין קבע”.

(מעובד מתוך משנה ראש השנה פרק ב,ח-ט )

נשאל את התלמידים:

• מדוע רבן גמליאל רצה שרבי יהושוע יבוא עם מקל וארנק ביום שבו חל יום כיפור על פי חשבונו?
• רבי יהושוע בטוח שהעדים היו עדי שקר, הוא ראה במו עיניו שהירח לא הופיע בראש החודש, האם לדעתכם הוא יחלל את יום כיפור שחל על פי חשבונו?
• כיצד הייתם נוהגים במקום רבי יהושוע?
• מה לדעתכם חשב והרגיש רבי יהושוע?

נחלק את התלמידים לזוגות. בכל זוג תלמיד אחד ייצג את רבן גמליאל ותלמיד שני את רבי יהושע.

התלמידים ינהלו בניהם דו שיח בו רבן גמליאל מנסה לשכנע את רבי יהושוע לבוא אליו במקל ובסנדל עם צרור כסף, כלומר לחלל את יום כיפור, על פי חשבונו של רבי יהושוע.

לסיכום נערוך הצבעה:

• מי מקבוצת יהושוע החליט להישמע לרבו ומי לא?

התלמידים יסבירו מדוע, תוך נימוק העמדה.

נקרא את סוף המקרה הישר מן המשנה:

כדאי לקרוא את המשנה לאט לאט, ולאחר כל משפט, להסביר את המשנה במילים שלנו. כדאי להקפיד לא להכניס לתוך המשנה פרשנות אישית שלנו, כדי שהתלמידים יוכלו לתת לה את הפרשנות שלהם.

 “(רבי יהושוע) נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה, אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי: רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת דברי”.

משנה ראש השנה פרק ב,ח-ט

נשאל את התלמידים:

• מה היה קורה אילו רבי יהושוע ותלמידיו היו מציינים את החגים בתאריכים אחרים מאלו שקבע  רבן גמליאל?
• מדוע רבן גמליאל נשק את רבי יהושוע על ראשו?

נאסוף את התשובות מהתלמידים ונסכם:

אם רבי יהושע ותלמידיו היו מציינים את החגים במועד אחר היו נוצרות קבוצות שונות בעם, כל זרם היה חוגג את החגים במועדים שונים. רבן גמליאל נשק את רבי יהושוע על ראשו כי הוא שמח על כך שרבי יהושוע מחל על דעתו למען אחדות העם.

נשאל את התלמידים:

• מתי אנחנו כילדים נדרשים להישמע לבעל סמכות?
• האם תוכלו להעלות דוגמה למקרה בו נשמעתם להורים בניגוד לרצונכם ולהבנתכם?
• איך הרגשתם?
• האם היה לכם קשה לוותר על הרצון שלכם ולהישמע להורים?

השיעור פגשנו את רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין בדור שאחרי חורבן בית המקדש. רבן גמליאל דרש ציות מתלמידי חכמים אחרים, הוא נהג כך כדי ליצור אחדות בעם, כדי שכולנו נחגוג את החגים ביחד, נחיה על פי אותה ההלכה ונהיה עם אחד. טעמנו מהקושי ומהרווח שבקבלת סמכות.