נפתח בשירו המקסים של שלמה טנאי, ‘להשאיר’:

להשאיר / שלמה טנאי

לֹא לוֹמַר אֶת הַכֹּל
גַּם הָעֵץ אוֹמֵר רַק גֶּזַע וְעָלִים
וּמַשְאִיר שָׁרָשִים בָּאֲפֵלָה

לֹא לַעֲבֹר כָּל הַגְבוּלוֹת
גַּם אֱלֹהִים מְסַפֵּר רַק שֶמֶש,
יָרֵחַ וְכּוֹכָבִים
וּמַשאִיר יְקוּמִים
מֵעֵבֶר לְמַכְאוֹבֵי-הַדַּעַת.

לֹא לִפְרֹשׂ אֶת הָאָדָם עַד תֹּם

נדון בשיר:

•  מה אומר השיר, מה הוא מעורר בכן? כיצד הוא מתקשר לנושא שלנו, לצניעות?

א.נבקש  לכתוב את המילה ‘ראש’ ואז לכתוב שלוש תכונות המתקשרות למילה זו. נחזור על אותה משימה למילים: עין, אוזן, פה, לב, יד, רגל (על-פי סדנא של ורד ליפשיץ).

ב.נחלק את המדרש החסר ונבקש להשלים אותו בעזרת המילים שנכתבו קודם. נערוך סבב בו כל אחת תקריא מה שכתבה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה יח

רבי יהושע דסכנין בשם ר’ לוי אמר

ויבן כתיב-

התבונן מאין לבראתה

אמר:

לא אברא אותה מן הראש שלא תהא _________________,

לא מן העין שלא תהא ________________,

ולא מן האוזן שלא תהא __________________,

ולא מן הפה שלא תהא _____________________,

ולא מן הלב שלא תהא _____________________,

ולא מן היד שלא תהא _____________________,

ולא מן הרגל שלא תהא ______________________,

אלא __________________________

כעת נלמד את המדרש השלם. למה האישה נבראה מהצלע? יש כאן איזו תפילה “תהא צנועה, תהא צנועה…” נשים לב לכך שבמדרש אין התייחסות לבגדים. הוא אומר על צניעות משהו הרבה יותר רחב.

המדרש אומר שהצניעות נקבעה והוטבעה באשה עוד בעצם ברייתה. היא נבראה מהצלע “שהוא צנוע באדם, אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה.”

העיסוק הוא על ציר של גילוי וכיסוי, פנים וחוץ.

נקשר את הדברים לשיר שראינו בהתחלה: האם יש לי את התחושה, והאם אני משדרת, שיש בי מעבר למה שנראה ונגלה, שיש בי עוד, שלא פירשתי את עצמי עד תום?? הצניעות היא כומסת סוד. היא נותנת את התחושה של ה”מעבר”.

בראשית רבה (וילנא) פרשה יח ד”ה ב רבי יהושע

רבי יהושע דסכנין בשם ר’ לוי אמר

ויבן כתיב-

התבונן מאין לבראתה

אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה,

לא מן העין שלא תהא סקרנית,

ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית,

ולא מן הפה שלא תהא דברנית,

ולא מן הלב שלא תהא קנתנית,

ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית,

ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית,

אלא ממקום שהוא צנוע באדם

אפילו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכוסה,

ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה

היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה.

צייתנית= מצוטטת

קנתנית= קנאית

פרסנית= יצאנית, הולכת למקומות לא רצויים

• אכתיבה
• ביצירה: אני חומה

פתחנו בשירו של שלמה טנאי-  ‘להשאיר’ ודנו בחפצו של האדם שלא להתגלות לזולתו עד תום ובשמחה על הסוד שיש גם בבריאה. מכאן עברנו לתרגיל חשיבה על אברים שונים בגוף והשלמה של מילים לתבנית המדרש. לאחר מכן למדנו את המדרש השלם, ערכנו דיון על צניעות והקשר שלה למהות הנשית. סיימנו במשימת כתיבה המעודדת בחינה של רמת הצניעות שכל אחת מבקשת  בהתנהלות האישית שלה.