ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נבקש מהתלמידים לחשוב על הבוקר שהיה להם, ולנסות להיזכר בחמישה צבעים שונים, שהבחינו בהם (בסדר כרונולוגי) מהרגע שפתחו את העיניים. נבקש שכל תלמיד יערוך רשימה משל עצמו.
נמקד את הדיון ונאמר כי כשאנחנו ממהרים, או מורגלים מאד במשהו, או סתם לא מקדישים תשומת לב מודעת למה שמקיף אותנו, אנחנו אולי מודעים אליו באופן רדום מאד, אבל צריך לפעמים להכריח את הדעת באופן אחר להבחין, להתבונן, לתת את הדעת לפרטים שסביבנו.
נזמין את התלמידים לצאת ל”טיול” כזה יחד, בעזרת שיר מופלא של רחל המשוררת, שתיארה במעט מאד מילים התבוננות חדשה כזאת בטבע.
נחלק לתלמידים צבעים שונים, ושלושה דפים ריקים לכל אחד. נבקש מהם לצייר בכל פעם בצבע אחד בלבד, על פי הנושאים הבאים: ציור שמח, ציור עצוב, וציור כועס.
בתום המשימה נתבונן בעבודות, ונעיר את תשומת ליבם לכך שבאופן אינטואיטיבי, הצבעים סביבנו נושאים מטען רגשי ואנושי משל עצמם, ואנחנו מזהים מיד בין צבעים ובין תחושות. ניעזר בשאלות הבאות:
נזמין אותם כעת לצאת למסע בעקבות הצבעים הסובבים אותנו, ולראות כיצד הם משתקפים, ומה הם מבטאים בעינינו, ובעיניי המשוררת רחל.
נקרא יחד את השיר: “צבעים”. תוך כדי הקריאה, נבקש מהתלמידים לאתר את הפעלים בשיר (הישג מס’ 5):
נמלא יחד את הטבלה:
| שם הצבע | שם הפועל |
| משחירה | |
| מוריק | |
| מווריד | |
| צהוב (לא מופיע בשיר) | |
| אפור (לא מופיע בשיר) |
נעיר את תשומת לב התלמידים לכך שבשונה מאנגלית, בעברית אין זמן של הווה נמשך, יש רק ‘הווה’. שימו לב באיזה אופן יצרה המשוררת כעין “הווה נמשך” בשיר.
נסכם את הדברים ונאמר כי הכותבת בשיר מזמינה אותנו להצטרף למסע ההתבוננות שלה. הנקיטה בלשון הדמויית הווה- מתמשך שכאן מעניקה לשיר תחושת שהות והתעמקות של ממש. כאילו הדברים מתרחשים ללא קץ, כל הזמן, בבועת זמן נפרדת.
.נתחקה אחר אחר ההיגיון הפנימי שבסידור האובייקטים בשיר. ננחה את התלמידים להתחלק לזוגות ולקרוא שוב את השיר בשקט
נכתוב על הלוח מספר משימות:
נאסוף את תשובות התלמידים ונאמר כי בשיר יש בחירה די מובהקת להיצמד להתבוננות סוקרת מאד : בין אם על רצף כרונולוגי חקלאי (אדמה= זריעה, מים= השקיה, דשא= נביטה, רקפת= פריחה) ובין אם כהתמשכות המבט, מלמטה למעלה: אדמה, מים , דשא, פרח) וכו’. ההתבוננות הזאת מזכירה במשהו מבט של מצלמה, העוקבת בצילום סוקר את הסביבה: בלי תיאורים של תחושות, תובנות, או ביטוי עצמי של הכותבת.
הסקירה היא לכאורה מאד מרוחקת, וצוללת פנימה, אל תוך מה שמחוץ לנפשה של הכותבת, לפחות למראית עין. דרך עיצוב זו נקראת “הרחקה”, אך נדמה שיש שורה אחת בשיר שההרחקה הזאת נסדקת. נבקש מהתלמידים לנסות לזהות מקום בשיר בו יש זליגה של דיבור אנושי לתוך התיאור המרוחק של ההתבוננות.
נזמין את התלמידים, להתחקות במחברותיהם אחרי סדר הופעת האובייקטים בשיר בעזרת ציור השיר לפי הסדר המובלע בו. תחילה האדמה, אח”כ המים, וכן הלאה. הליווי בעזרת ציור יעמיק את תשומת ליבם לבחירות שעשתה הכותבת, ויעזור להם להבחין ביסוד המארגן הקיים בשיר הקצר שלפנינו.
אחרי שנשמע את תשובות התלמידים (ובעזרתנו, אם יש צורך) נתעכב יחד על השורה:
(כאן ישנה הזדמנות להרחיב מעט על האנשה, אם כי חשוב יותר להתעכב על ההשלכה הנעשית כאן על ידי הכותבת, על הרקפת. אם יש כיתות שעודף המידע יבלבל אותן, עדיף לוותר על ההרחבה על ההאנשה, ולהרחיב על כך בהזדמנות אחרת)
כעת נתעכב יחד על שימושיה של ההשלכה כמנגנון נפשי מוכר ורווח, וכאמצעי עיצוב רב חשיבות כמו בשיר שלנו , כשהכותבת חושפת דרכה מעט מתחושותיה ומהווייתה, (בעוד שברובו, כפי שראינו, השיר מורחק ותבניתי מאד.) (עוד על ההשלכה כמנגנון פסיכולוגי, בחומר עזר למורה) (הישג מס’ 6).
בשל חריגותו של הניסוח “רקפת צנועה מבקשת” אשר אין לו עוד מופעים מקבילים בשיר המרוחק שלפנינו, ניתן לחוש שיש כאן כביכול “פליטת קולמוס” של הכותבת, המסגירה משהו מהוויתה, ע”י ההשלכה שהיא עושה בינה ובין הרקפת. לרגע אחד היא מזהה תכונה אנושית מוכרת בתוך ההתבוננות המתמשכת בצבעים ובצורות הסובבות אותה, ומתעכבת עליו בתיאורה. ניתן לפתוח את השאלה לדיון:
נצא יחד עם התלמידים לחצר בית הספר. ננחה אותם לשוטט, ולמצוא שם עלה אחד שמושך את תשומת לבם. נבקש מהם להקדיש לפחות חמש דקות לישיבה דמומה מולו, ובכל פעם שעולה בדעתם עוד מילה המתארת את העלה הם מתבוננים, לרשום אותה במחברת שלהם.
בתום חמש דקות, נגיד לתלמידים שלרשותם חמש דקות נוספות, לחשוב על עוד דברים חדשים שהם רואים בעלה שלהם, שטרם ציינו.
בתום המשימה, אחרי שכולם התבוננו ממושכות בעלה שמצאו, נבקש מתלמידים שונים לקרוא את רשימת המלים שערכו.
וכעת לשאלה שעשויה להישמע מעט משונה:
נאסוף תשובות מהתלמידים, וננסה לשרטט תובנות עדינות שעולות מתהליך ההתבוננות שעברו. מה התחדש להם, האם אהבו את התרגיל, האם היה להם קשה, במה זה שונה מהמפגש הרגיל שלנו עם החוץ, מדוע? וכו’ וכו’
נתעכב על כך שהשיר “צבעים” הוא שיר קצר ותמציתי ביותר. נזמין את התלמידים, מתוך הדברים שזיהינו בו בשיעור, ומתוך תרגיל ההתבוננות שהתנסינו בו היום, לצאת שוב החוצה היום אחר הצהרים, ולאתר שלושה צבעים לפחות שלא הוזכרו בשירה של רחל, ועוד צבע אחד, או אובייקט אחד שהם מרגישים איתו איזושהי מידה של הזדהות (מצד מב הרוח, הדמיון החיצוני, הסמלים שמוטענים בו, הדברים שהוא מזכיר להם אסוציאטיבית, וכו’ וכו’) .
נציע להוסיף לשיר שורות משלהם, ובכך להשלים אותו מתוך ההתבוננות שלהם במציאות, או לחילופין, לכתוב שיר חדש, המתאר את הצבעים שהבחינו בהם בתהליך ההתבוננות. בשיעור הבא נקרא יחד את השירים שכתבו, ונתעכב על נקודת הדמיון שמצא כל אחד בינו ובין המראה שבחר להתמקד בו. (הישג מס ‘3)
פתחנו במחשבה על צבעים שאנו פוגשים בחיים. דרך השיר למדנו על המהות של כל צבע וכיצד הוא “מחיה” מציאת דוממת ונותן לה תפאורה ומשמעות. סיימנו בהתבוננות ב”עלה” במטרה להיות קשובים לשדר שהצבע מקרין.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא