נפתח בסרטון קצר מהמחזה ‘כנר על הגג’ עם השיר: מסורת.

• מדוע המסורת שומרת על שיווי המשקל של עיירה זו?
• מה החסרונות שמסורת יכולה להביא איתה?
• מה היתרונות של מסורת?

בשיעור זה נדון במסורת היהודית דרך הסוגיה.

נסביר קצת רקע על הסוגיה:

המשנה

המשנה הראשונה בפרק “מקום שנהגו” עוסקת ביחס למנהג המקום. בפתיחת המשנה הנושא הוא עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות. המשנה תולה את הדין במנהג המקום: “מקום שנהגו לעשות מלאכה… עושין, מקום שנהגו שלא לעשות- אין עושין”. לאחר מכן המשנה עוברת לדון באדם  שמגיע ממקום אחד לאחר בערב פסח, והיא פוסקת שדינו לקיים את חומרות המקום שיצא משם, ואת חומרות המקום שבא לשם.

סוגיית הגמרא

בסוגיית הגמ’ מובאים סיפורים, שבהם מובאות כמה דעות לגבי היחס למנהגים שאינם לפי ההלכה (מחמירים ממנה):

א.      ר’ יוחנן שאומר לבני ביישן לשמור על מנהג אבותיהם אפילו שהוא מחמיר מהחיוב ההלכתי הבסיסי.

ב.       רב יוסף, שאומר לנהוג בפני בני חוזאי בשונה ממנהגם (כנראה כדי ללמדם שמנהגם טעות).

ג.        אביי, שמקשה על רב יוסף.

ד.       רב חסדא- שמעמיד את העניין של שמירת המנהג דווקא בכותים.

ה.      בני רבן גמליאל שנהגו שלא כמנהג המקום (שהיה חמור מההלכה), אבל בצניעות.

מסקנת הסוגיה נראית כדברי רב חסדא, שבעיקרון מותר לנהוג בשונה ממנהג מקום חמור, אלא אם כן זה עלול לגרור את אנשי המקום לאיסורים אחרים (אם הם כותים או דומים לכותים).

ירושלמי

בירושלמי מופיעה דעה נוספת: ר”א בשם ר’ אבון, שתולה את היתר ההוראה בשונה מהמנהג בשאלה האם המנהג נעשה מתוך טעות (-מותר להורות כנגדו), או שהוא נעשה מתוך מודעות לכך שהוא החמרה (-אסור להורות כנגדו).

ראשונים

בשאלת חיובם של בנים במנהג אבותיהם יש כיוונים שונים. לפי השולחן ערוך, מנהג רבים חלה על בניהם אפילו אם לא הסכימו עליו באופן רשמי וכללי. לפי הראב”ד, אם האבות החמירו על עצמם בלבד, או שהחמירו בלי ביסוס באיסור קיים- אפשר להתיר לבניהם את המנהג. נקודה נוספת, שאליה מתייחסים הראשונים, היא האם אפשר להתיר את מנהג האבות על ידי התרת נדרים לבנים?

בשאלת אופן התרת מנהג טעות יש שתי דעות מרכזיות בראשונים (שקשורות בקריאת סוגייתנו, סוגיית הירושלמי, וסוגיה מקבילה בחולין ו:):

א.      אם בני המקום נהגו את מנהגם מתוך טעות- הם יכולים להפסיק את מנהגם גם ללא התרת נדרים. לעומת זאת, אם ידעו שהם מחמירים- הם צריכים התרת נדרים כדי לשנות את מנהגם.

ב.       אפילו אם נהגו את מנהגם בטעות- הם צריכים התרת נדרים. אם הם ידעו שהם מחמירים על עצמם- אין מתירים להם את המנהג בשום אופן.

רקע קצר על הסוגיה

המשנה

המשנה הראשונה בפרק “מקום שנהגו” עוסקת ביחס למנהג המקום. בפתיחת המשנה הנושא הוא עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות. המשנה תולה את הדין במנהג המקום: “מקום שנהגו לעשות מלאכה… עושין, מקום שנהגו שלא לעשות- אין עושין”. לאחר מכן המשנה עוברת לדון באדם  שמגיע ממקום אחד לאחר בערב פסח, והיא פוסקת שדינו לקיים את חומרות המקום שיצא משם, ואת חומרות המקום שבא לשם.

סוגיית הגמרא

בסוגיית הגמ’ מובאים סיפורים, שבהם מובאות כמה דעות לגבי היחס למנהגים שאינם לפי ההלכה (מחמירים ממנה):

א.      ר’ יוחנן שאומר לבני ביישן לשמור על מנהג אבותיהם אפילו שהוא מחמיר מהחיוב ההלכתי הבסיסי.

ב.       רב יוסף, שאומר לנהוג בפני בני חוזאי בשונה ממנהגם (כנראה כדי ללמדם שמנהגם טעות).

ג.        אביי, שמקשה על רב יוסף.

ד.       רב חסדא- שמעמיד את העניין של שמירת המנהג דווקא בכותים.

ה.      בני רבן גמליאל שנהגו שלא כמנהג המקום (שהיה חמור מההלכה), אבל בצניעות.

מסקנת הסוגיה נראית כדברי רב חסדא, שבעיקרון מותר לנהוג בשונה ממנהג מקום חמור, אלא אם כן זה עלול לגרור את אנשי המקום לאיסורים אחרים (אם הם כותים או דומים לכותים).

ירושלמי

בירושלמי מופיעה דעה נוספת: ר”א בשם ר’ אבון, שתולה את היתר ההוראה בשונה מהמנהג בשאלה האם המנהג נעשה מתוך טעות (-מותר להורות כנגדו), או שהוא נעשה מתוך מודעות לכך שהוא החמרה (-אסור להורות כנגדו).

ראשונים

בשאלת חיובם של בנים במנהג אבותיהם יש כיוונים שונים. לפי השולחן ערוך, מנהג רבים חלה על בניהם אפילו אם לא הסכימו עליו באופן רשמי וכללי. לפי הראב”ד, אם האבות החמירו על עצמם בלבד, או שהחמירו בלי ביסוס באיסור קיים- אפשר להתיר לבניהם את המנהג. נקודה נוספת, שאליה מתייחסים הראשונים, היא האם אפשר להתיר את מנהג האבות על ידי התרת נדרים לבנים?

בשאלת אופן התרת מנהג טעות יש שתי דעות מרכזיות בראשונים (שקשורות בקריאת סוגייתנו, סוגיית הירושלמי, וסוגיה מקבילה בחולין ו:):

א.      אם בני המקום נהגו את מנהגם מתוך טעות- הם יכולים להפסיק את מנהגם גם ללא התרת נדרים. לעומת זאת, אם ידעו שהם מחמירים- הם צריכים התרת נדרים כדי לשנות את מנהגם.

ב.       אפילו אם נהגו את מנהגם בטעות- הם צריכים התרת נדרים. אם הם ידעו שהם מחמירים על עצמם- אין מתירים להם את המנהג בשום אופן.

נבקש מהתלמידים להתחלק לחברותות וללמוד יחד את פסחים נ’ ע”א ומקורות הלימוד שמופיעים בחוברת המקורות לבגרות. נזמין לענות יחד על השאלות:

• מדוע המשנה נותנת מרחב למנהגים שונים?
• מה משמעות מנהג המקום?
• מתי בנים מחוייבים במנהג אבותיהם?
• מה היחס בין הקבלה של המנהג כחומרה אישית לבין החיוב של הדורות הבאים?
• מתי מנהג יכול להיות מוגדר כטעות ומדוע?
• האם גם במקרה כזה יהיה למנהג תוקף?
• אילו מנהגים אפשר להתיר ובאיזה אופן?
• האם צריך התרת נדרים? האם פשוט מלמדים את בני המקום שאין חובה לנהוג כמנהגם?

שאלות משנה:

• מי היו בני ביישן (איפה זה)?
• מה היה מיוחד במשפחתו של רבן גמליאל?
• האם שלושת בני רבן גמליאל בסוגיה הם בניו של אותו רבן גמליאל?

נסביר כי ניתן לראות שגם בגמרא וגם בראשונים קיימות דעות שונות ביחס למנהג מקום של חומרה. הדעות האלו משליכות לפסיקות הלכתיות בתחומים שונים: רמת החיוב של בנים במנהג אבותם, האפשרות להתיר מנהגים, ובכלל ההוראה לאנשים לנהוג בשונה ממנהגם.

נחזור למליאה הכיתית ונדון:

• מדוע מנהגים של אבותינו מחייבים אותנו?
• מה טוב במסורת, ובחובה לקבל דברים (שלפעמים הם אפילו לא ההלכה עצמה) מהדורות הקודמים?
• האם עדיף שכל אדם יבחר את מנהגיו לפי דעתו והרגשתו?

נזמין את התלמידים לספר על מנהג מיוחד בביתם.

לאחר השיתוף נמשיך ונשאל:

• האם יצא לכם להתפלל בבית כנסת שהנוסח שלו שונה משלכם, איך הם הרגשתם?
• איך היית מתייחס לאנשים אחרים שנוהגים במנהג שנראה לך חמור מההלכה הבסיסית?
• איך תרגישו אם יתברר להם שחומרה שהם נוהגים אינה חובה (למשל בהקשר של פסח- קטניות, שרויה ועוד)?
• האם תשמחו ותרצו להפסיק עם המנהג,או שדווקא תרצו להמשיך בו למרות שהוא לא ממש חובה?

נזמין את התלמידים לכתוב מכתב לסבא רבה רבה שהתחיל במנהג שהם נוהגים בו היום (בין אם מדובר במנהג ספציפי של המשפחה או העדה, או בהלכה שמקובל שמקורה במנהג ולא בחיוב’).

לתלמידים אוהבי אתגר נציע לכתוב מכתב בשמו של סבא רבה רבה שהתחיל במנהג שהוא ומשפחתו נוהגים בו כיום.

(בכיתות בהן הדבר מתאים, אפשר לחלק את הכיתה לזוגות, כשכל אחד מקבל על עצמו תפקיד – בן דורנו הכותב מכתב לסבא רבה, והסבא רבה הכותב לו מכתב בחזרה).

חשוב לשים לב שהנושא לא יביא לוויכוחים אישיים ופוגעניים בין תלמידי הכיתה, במקומות בהם יש מתחים על רקע עדתי.

פתחנו בשיר על מסורת והקדמנו רקע לסוגיה. למדנו בחברותות את המקורות וענינו יחד על שאלות הבנה. דיברנו על ערכה של המסורת המשפחתית והלאומית וסיימנו בחשיבה על מנהגים העוברים אצלנו במשפחה מדור לדור.