נזכיר לתלמידים כי בשיעור הקודם עסקנו באופן שבה אנו מסתכלים על המציאות וכיצד נקודת המבט משפיעה על הדרך בה אנו חושבים על המתרחש.

נבחר תלמידים שירצו להציג את הסיפור על העין הטובה של ר’ עקיבא. נבחר קריין אשר יקריא את המקור, ושחקנים אשר ינסו להציג את הסיטואציות השונות המתוארות בו:

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר’ עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: “כל דעביד רחמנא לטב עביד”. כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא. מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכליה לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא. אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה. (תלמוד בבלי, ברכות נד)

תרגום. אמר רב הונא בשם רב משמו של ר’ מאיר וכן שנויה בברייתא בשם רבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב”ה – לטוב הוא עושה. מסופר שרבי עקיבא היה מהלך בדרך. הגיע לאותה עיר ביקש מלון ולא נתנו לו. אמר: כל מה שעשה ה’ לטובה. הלך ולן בשדה. והיו עמו תרנגול וחמור ונר. בא הרוח וכבה הנר. בא החתול ואכל את התרנגול. בא האריה ואכל את החמור. אמר: כל מה שעשה הקב”ה לטוב עשה. בו בלילה בא גייס ושבה את העיר. אמר להם: וכי לא אמרתי לכם כל מה שעושה הקב”ה הכל לטובה.

נשאל את התלמידים:

• כיצד הייתם מגיבים, לו הייתם במקומו של ר’ עקיבא?
• כיצד ר’ עקיבא מגיב?
• כיצד מתברר שר’ עקיבא צדק?
• מה דעתכם על הדרישה לומר על כל דבר “כל מה שעושה ה’, לטוב הוא עושה”?
• האם הצורה שבה אנו מגיבים להתרחשויות נתונה לבחירתנו?

נבקש מהתלמידים לפנות בשאלות כלפי ר’ עקיבא לאור הסיפור. נסביר כי בשאלות אלו ניתן לתהות על דרכיו, לתמוה על צורת הסתכלותו, או לחילופין לבקש עצות ורעיונות כיצד אפשר להצליח לראות את המציאות כפי שהוא רואה אותה. בסוף התרגיל נשאל את התלמידים:

• מה בחרתם לשאול?
• האם יש לכם רעיונות לתשובות לשאלות ששאלתם?

נלמד עם התלמידים את דברי הבבלי בנוגע לכף זכות:

תנו רבנן: הדן חברו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש.

נעצור בשלב זה את הלימוד, ונשאל:

• מה מבקש האדם מבעל הבית, לאחר שעבד אצלו שלוש שנים הרחק מביתו שלו?
• מה עונה לו בעל הבית?
• מה דעתכם על בעל הבית?
• מה דעתכם על תגובתו של העובד? כיצד הייתם אתם מגיבים?

נלמד את המשך הדברים:

לאחר הרגל [חג הסוכות] נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי[משא, מטען] שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו (של העובד). אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא [סחורה] בזול זומנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה: העבודה (מילת שבועה), כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבריי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות”.  (בבלי, שבת קכ”ז)

נשאל את התלמידים:

• כיצד פירש העובד את דבריו של בעל הבית בכל פעם שאמר לו שאין לו?
• מה התברר לבסוף?
• האם ניתן או נכון לדון אחרים תמיד לכף זכות? כיצד?

נבקש מהתלמידים לנסות להיזכר במקרה מחייהם, אשר חשבו על אדם אחר שהוא פועל באופן שנראה להם לא ראוי. התלמידים ייזכרו באירוע ובדברים אשר הם חשבו על אותו אדם, והאם לבסוף התברר שהם צדקו, או שמא התברר לבסוף שהאדם פעל נכון?

נשאל:

• איזו תועלת קיימת בלדון אחרים לכף זכות?
• מהם הדרכים בהם ניתן להתרגל לעשות זאת?
• האם יש מצבים בהם לא שייך לדון אחר לכף זכות?

פתחנו בהצגת סיפורו של ר’ עקיבא על ראיית הטוב בכל אירוע. תהינו בנוגע לאפשרות לראות את המציאות באופן הזה בעצמנו. למדנו את דברי הגמרא על העובד ובעל הבית, ודנו בתגובה הנכונה לדעתנו. לבסוף, נזכרנו באירועים מחיינו בהם נדרשנו לדון לכף זכות ודנו ביכולותינו לעשות זאת.