נשב במעגל על הרצפה. נסובב בקבוק שוב ושוב. בכל פעם צמד התלמידים שהבקבוק מצביע עליהם יתבקש להשלים זה על זה את המשפט הבא:

” אתה (התלמיד השני) מיוחד ב/ טוב במיוחד ב/ מוכשר במיוחד ב  ________________

ובזה אתה מוסיף אור חדש לעולם”

בתום המשחק, אחרי שכל התלמידים שמעו מחבריהם על משהו אחד שמייחד אותם,

נזמין אותם לשבת ולחשוב על הדברים ששמעו ולכתוב:

• במה הדברים שנאמרו לך מייחדים אותך?
• מה לדעתך מאפיין אותך יותר?
• איזה כח יש בך?

כעת נפנה להכיר את תחילת סיפורו של יונה ונקרא אותו בקול יחד :

 בְּלֵב מַמלֶכת אַשוּר, על גְדַת נְהר חִידֶקֶל, היֹה הייתה עיר גדולה וְיָפָה – נִינְוֶוה. בַּתחילה הייתה נִינְוֶוה עיר כְּכל הֶעָרים: הִתגוררו בה זקֵנים וּצעירים, גברים וְנשים, טובים ורעים. אלו בָּנו ואלו הרסו, אלו עזרו ואלו הִפריעו, אלו נתנו ואלו לקחו, אלו הלכו בְּדֶרך הַישָר, ואלו בחרו בְּדרך הרַע.

ואוּלם השָנים חלפו, ויותר ויותר אנשים פָּנו אל דֶרך הרע, ואלוקים הִתעַצֵב על כך. מה עשה? נִתגַלָה אל נביאוֹ יוֹנָה, שכבר קיים היטב ובנאמנות את שליחותו פעמיים בעבר,  ואמר לו: “קום יוֹנָה, קום לֵך אל נִינְוֶוה, הָעיר הגדולה, וֶאֱמוֹר לַאֲנָשֶיהָ כי אִם לא יְתַקנו אֶת הִתנַהגוּתם הָרעה – אביא עליהם אסון.”

אחרי שנסכם את המסופר שוב בע”פ כדי לוודא הבנה, נשאל:

• מה מתוך מה שמסופר לנו יכול ללמד אותנו על הבחירה דווקא ביונה?
• מה ה’ מצא בו?
• מה היו כוחותיו לדעתכם?

נמקד את התשובות ונאמר כי הקב”ה בחר ביונה בגלל הנאמנות שהוכיח בשליחויותיו הקודמות. ניתן ללמוד גם משהו על איכויותיו המיוחדות גם מתוך שמו של יונה. יונה בן אמיתי הוא שם המשלב שלום ואמת יחד (יונה- שלום, אמיתי-אמת) והאיזון הזה ייחודי וחשוב עבור מי שהולך להוכיח אחרים בחטאם.

(ניתן לפתח דיון על כך, מדוע? מה האיזון הזה מאפשר? וכן הלאה, הכל לפי יכולות הכתה)

נדון:

• מה לדעתכם עשה יונה?
• איך קיים את שליחותו?

נבקש מהתלמידים לכתוב בתמצית את המשך הסיפור, ואז נקרא אותו שוב יחד, עם המשכו:

אמר בְּלִבּו יוֹנָה: אוי לי וַאֲבוֹי לי! זוֹ לי כבר פעם שלישית שאלוהים דורש מִמני להגיד לַאֲנָשים לְתַקֵן אֶת הִתנַהגוּתם, וָלא, יביא עליהם אסון. וכעת יִקְרה בְּדִיוק מה שקרה בַּפַּעמַיים הקודמות! אני אזהיר אֶת האנשים, וּמי שֶיַחששו מֵעונשו של אלוהים, יְתַקנו אֶת הִתנַהגוּתם. אלוהים יסלח להם, וּמי יֵיחָשב אז לִנְביא שֶקֶר? אני, יוֹנָה!

מָה עשָׂה יוֹנָה?

 לא קם ולא הלך אל נִינְוֶוה אֶלָא… קם וּבָרח.

ירד יוֹנָה לְחוף הָעיר יָפוֹ וחיפשׂ בַּנָמֵל אונייה להפליג בה הַרחֵק, אֶל תַרְשִיש. אבָל נְמַל יָפוֹ עמד שוֹמֵם מֵאוניות, וגם בָּאופק לא נִראָה מִפְרָשׂ ולא צֵל-צִלוֹ של מִפְרשׂ.

 הַלוַואי שאֶמְצא אונייה להפליג בה – חשב יוֹנָה. והִנֵה, רוח חזקה הֵחֵלה לִנשוב, ולא חלפה שעה וּכבר הִבחין יוֹנָה בְּמִפְרְשֵׂי אונייה. עד מְהֵרה נִכנְסה האונייה אל הנמֵל ועגנה בו. שָׂמח יוֹנָה: אלוהים שולח לי אונייה. אות הוא כי אלוהים עִמי. עלָה יוֹנָה אל סיפון האונייה, וּכְשֶהסערה פסקה הִפליג עִם מַלָחֶיה אל תַרְשִיש הרחוקה.

לַמָחֳרת קרה דָבר מוזר. השֶמש הֵאירה, הים היה חָלק כִּרְאִי, ואוניוֹת רבּות חצו אותו בִּמהירוּת וּבְבִטחה. רק סְביב אונייה אחת הִתחוללה סְערה – גלים גבוהים הִקיפו אותה מִכּל עֲבָרֶיהָ ואִיימו לְהטבּיעהּ, ורוחות קרעו אֶת מִפְרָשֶׂיהָ.

זוֹ הייתה האונייה שאספה אֶת יוֹנָה.

 עמדו המַלָחים על סיפון האונייה, נָשׂאו עיניהם אל השָמַים והתפללו איש-איש אֶל אלוהָיו, אך הסְערה לא פָּסקה.

וּמָה עשָׂה יוֹנָה?

 לא קם להתפלל אֶל אלוהיו, אֶלָא… שָכב בְּתָאוֹ וְיָשַן לו.

בא רב החובל, הֵעיר אֶת יוֹנָה וגָער בו: “סַכָּנת מָוֶות מְרַחֶפת מֵעל לְרָאשֵינוּ, ואתה נרדם וְיָשֵן! אינךָ מִתבּייש? מאיזה עַם אתה? מי אלוהיךָ?”

ענָה יוֹנָה: “אני עִברי.”

אמר רב החובל: “אִם עִברי אתה, אנָא, הִתפּלל! הלוֹא שמענו שאלוהֵי העִברים גָדול הוא, אֵל חזק מֵאֵין כְּמוֹתו, אֵל שֶקָרע לִשניים אֶת ים סוּף! אנא, קום וּקְרא אֶל אלוהיךָ! בַּקֵש מִמנוּ שֶיְרַחם עלינו ויַעשֶׂה לנו נֵס!”

 קם יוֹנָה ועלָה עִם רב החובל אֶל הסיפון, ושָם, כשהוא עומד רָטוֹב בַּגֶשם השוטף, מול הרוחות המַצליפות והנַחְשוֹלים המְאַיימים להטבּיע אֶת האונייה, הִתחַנֵן : “סְלח לי, רב החובל! אתה מבקש שאֶפְנה אֶל אלוהַיי בְּבַקָשת עֶזרה, וַאני חושש שבִּגללי באה עליכם הצרה והסְערה. אלוהַיי כועס עליי… אנא,” אמר לְפֶתע בִּנחישוּת, “הַטילו אותי אל הים! אִם תטִילו אותי אל הים, אלוהַיי יניח לכם וְיַשתיק אֶת הים.”

הִבּיט רב החובל בַּשָמַים השחורים, הִבּיט בַּנַחשולים, הִבּיט בְּיוֹנָה ואמר: “לא.” ואֶל מַלָחָיו קָרא רב החובל: “מהרו! האונייה שוקעת! הַשליכו אל המים אֶת כל הארגזים הכבדים!”

המַלָחים הִזדָרזו לַעשׂות כִּדְבָרוֹ, אך האונייה הוסיפה לִשקוע.

“זִרקוּ אותי אל המים! רק כך הסְערה תיפָּסֵק!” הִתחנֵן יוֹנָה.

“לא! לא וָלא!” קָראו המַלָחים, “יורדֵי ים לא זורקים חבר לַמְצוּלוֹת!”

“וַהֲרֵי אֵינכם מַכּירים אותי…” הִתעַקֵש יוֹנָה. “בִּגללי תָמוּתו כולכם.”

 באותו הרֶגע נִשְמְעה צעקה מִיַרְכְּתֵי האונייה: “נַפּיל גורל!” הִפּילו גורל, והגורל נפל על יוֹנָה. שני מַלָחים אחזו בו…

“חכּוּ!” קָרא אֶחד מֵחַבְרֵיהם, “אמנם האיש הזה טוען שהסערה באה עלֵינו בִּגללו, אך אולי הוא טועֶה, או מְשַקֵר. איננו מַכּירים אותו. תָארו לכם שנשליך אותו אל המים והסערה לא תיפָּסֵק. האיש יִטבּע, וזוֹ תִהיֶה אַשְמָתֵנו.” אמר רב החובל: “יש לי רעיון. נִטבּול אֶת האיש בְּמֵי הים, אך נֹאחז בו חזק שלא יִישָמֵט וְייפול אֶל המים, וְנִראֶה מה יִקְרה.”

שני המַלָחים עשׂוּ כִּדְבָרָיו. הם טבלו אֶת יוֹנָה עד לבִרְכָּיו – והים, כִּבְמַטֵה קסמים, נִרְגע מִזַעפּוֹ ונַעשָׂה חָלָק כִּרְאִי. הֶעלוּ אֶת יוֹנָה אל הסיפון – והים שב לִגְעוש. טָבלו אותו שוב, הפַּעם עד צַוָוארו, ושוב, כִּבְמַטֵה קסמים, עמד הים מִזַעפּוֹ…”

• למה הים עמד מזעפו רק אז?
• מה במעשיו של יונה הרגיז כל כך את הקב”ה?
• האםלדעתכם יונה ביצע את שליחותו?
• מדוע?

נספר לתלמידים שסיפור יונה עוד ארוך וסבוך, ועוד צפויות לו הרפתקאות רבות עד שיימלא את שליחותו כדבר ה’. את המשך הסיפור אפשר לשמוע במנחה של יום הכיפורים בבית הכנסת..

נזכיר לתלמידים את האופן בו פתחנו את השיעור. מצאנו תכונה ייחודית לכל אחד ואחד, ואף ציינו שכך הוא מוסיף אור חדש לעולם. מי שרצה, מצא לעצמו תכונה או כח מדויקים יותר, וציין אותם בפני עצמו.

כעת נשאל, ונבקש מהתלמידים לכתוב את תשובותיהם במחברת:

•  מתי אתם מרגישים שאתם משתמשים בכוחות האלה כדי להיטיב, ולקיים את רצון ה’?
• מתי קרה לכם שהיה לכם קשה להשתמש ביכולת הזאת שלכם, למרות שידעתם שהיא חשובה ומועילה?

נחלק לתלמידים פתקים ומעטפות עם שמם, ונבקש מהם לחשוב היטב על התכונה הזאת, ולנסות למצוא איזו שליחות להיטיב יכלו למלא בעזרתה השנה. כל תלמיד יכתוב בפתק מה כחו, ומה הוא מקווה לעשות בעזרתו עד ראש השנה הבא.. את הפתקים נכניס למעטפות עם שמות התלמידים. ואת המעטפות נכניס לקופסא (קופסת נעליים/ קרטון וכו’, שעטפנו מבעוד מועד.)

נצא כולנו יחד ונמצא מקום מוסתר יחסית לחפור בור באדמה ולטמון את הקופסא עד סוף השנה. נטמין את הקופסא עם הפתקים בבור, ונספר לתלמידים שבסוף השנה נפתח ונראה מה עשינו במהלכה עם ה”שליחות” שלנו. האם קיימנו אותה בשמחה ובטוב? האם ברחנו ממנה כמו יונה? האם מלאנו אותה באופן חלקי?

לסיום, נזמין את התלמידים ללכת לבית הכנסת במנחה ביום כיפור, או להקדים ולקרוא את הספר בבית עם אמא או אבא, ולנסות לענות על השאלה:

• איך יונה הנביא, בסופו של דבר, קיים את שליחותו ומימש את התכונות המיוחדות שהשם שלו מעיד עליו שיש לו?

נשוב ונספר את התובנות מהסיפור בשיעור שלאחר יום הכיפורים.

פתחנו בהכרת כוחות של כולנו. דרך סיפורו של יונה ראינו שלאדם ניתנת בחירה אם להשתמשמ בכוחותיו ולהתקדם או לברוח ולא לממש את שליחותו. סיימנו בתקווה למימוש כוחותינו.