ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נערוך סבב פתיחה בין התלמידים בו כל אחד יצטרך לומר משפט בן עשר מילים המגדיר:
כדאי לשם התרגיל לעמוד על מספר המילים שמותר לכל תלמדי לומר וכך להוסיף קצת חן ומשחק לפתיחת השיעור.
נפתח עם התלמידים את השאלה בה נעסוק בשיעור זה:
ניתן לתלמידים להביע את עמדתם ולנמק אותה.
נלמד על שתי דמויות שמתוארות בתלמודים שהיו מוכנות למות על מצווה שאכן לא הוגדרה על ידי חז”ל ככזו שצריך למות עבורה: המדרש בתלמוד הירושלמי למסכת שביעית פרק ד’ הלכה ב’ על פגישתו של רבי בא בר זימנא והרומאי שמצווה עליו לאכול נבילה. והסיפור במסכת יבמות דף קכא ע”ב על גוי שמספר על יהודי שהרג בגלל שלא הסכים לבשל לו בשבת:
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ד הלכה ב;
מסכת יבמות דף קכא עמוד ב
נבקש מהתלמידים להפגיש בדמיונם את שתי הדמויות שבמדרשים: זו שהסכימה למות כדי לא לאכול נבילה וזו שהסכימה למות עבור שמירת שבת (לחילופין אפשר להפגיש את הדמויות עם חכמי בית נתזה שדנו למעשה בסיטואציות הללו בדיוק), ולכתוב את השיחה שמתנהלת בין שניים. לחילופין ניתן להציע לתלמידים להציג את המפגש או אפילו לצלם סרטון קצר במכשירים הסלולאריים שלהם ולהקרין אותו אח”כ בפני כל הכיתה (זו מתודה שיכולה הרבה פעמים להלהיב את התלמידים ולהתגבר על הציניות שהצגה או כתיבה יכולות לפתוח). נבקש מהתלמידים להציג או להקריא את שדמיינו סביר להניח שהשיחה תהיה שיחה של רוממות נפש שמתפעלת מהמוכנות למות על קידוש השם.
נקרא עם התלמידים את המשפט האחרון במדרש בירושלמי אותו לא קראנו בשלב הראשוני של הלימוד:
משפט זה טוען למעשה שמבחינה הלכתית נקייה היה צריך רבי בא בר זימנא לאכול את הנבילה שהרי אין זו אחת מהמצוות שעליהן קבעו חכמים שצריך להיהרג ולא לעבור. ניתן לתלמידים ללמוד את דברי הראשונים המעמתים (במפורש או במשתמע) בין התנהגותו של רבי בא בר זימנא לבין הנאמר בסוגיה אצלנו:
תוספות במסכת עבודה זרה דך כז ע”ב ד”ה “יכול”:
תוספות במסכת סנהדרין דף עד ע”ב ד”ה “קטול”:
רמב”ם הלכות יסודי התורה פ”ה הלכה ד’:
הערת הכסף משנה שם:
לאחר שהתלמידים למדו בקבוצות או בחברותות את המקורות וניסו קצת להתעמת איתם בכוחות עצמם, נסכם ביחד את הדברים ואת הקריאה השונה של הגמרא שעולה מכל אחת מהשיטות: בשיטות הראשונים עולות שלוש אפשרויות עקרוניות:
א. זו העולה בדברי הרמב”ם הסוברת שאסור למות על עבירות נוספות, דהיינו ההוראה של חז”ל כפולה:
ניתן לדייק יפה ברמב”ם בהלכה א’:
לאחר ההגדרה שלו שכל ישראל מצווים במצוות קידוש השם, הוא שואל כיצד? והדוגמא שלו היא של יהודי שמצווה לעבור על עבירה שאיננה נכללת בשלוש הידועות ובוחר לעבור ולחיות ולא למות.
(מקור זה איננו נכלל בתוכנית הלימודים, אך ניתן כתרגיל פותח ללימוד: לקרוא את תחילת הלכה א’ עד אחרי המילה “כיצד?” ולבקש מהתלמידים לנחש מה המשך ההלכה ברמב”ם. סביר להניח שרוב התלמידים ינסחו את הדוגמא לצד בו האדם בוחר למות כאשר הוא מתבקש לעבור על אחת משלושת העבירות).
ב. זו העולה בדברי התוספות שמתירה לכל אדם למות גם בכדי לא לעבור על עבירות נוספות, דהיינו ההוראה של חז”ל מציבה רף מינימאלי שניתן ורצוי להחמיר עליו
ג. זו העולה בדברי הכסף משנה בשם הנימוקי יוסף שמתירה במקרה מסוים: אדם גדול ודור פרוץ למות גם על עבירות נוספות.
נבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו כיצד הוא היה מכריע בתוכו בשאלה בה חלקו הראשונים. לא נבקש מהתלמידים להקריא את שכתבו אלא נותיר את המחשבה לדיבור אינטימי של כל אחד עם עצמו..
נחזור לשאלה בה פתחנו את השיעור ונבקש מכל תלמיד לחשוב על מקרה אקטואלי ממסגרת החיים שלו בו נכון להתנדב על אף המחירים שיהיו לכך ועל מקרה בו נראה לו נכון לוותר על ההתנדבות בגלל המחירים שהיא מביאה עמה. נבקש מחלק מהתלמידים להעלות את המקרים שכתבו ונבחן בכיתה האם יש הסמכה לגבי ההכרעה בכל אחד מהמקרים שהתלמידים העלו לדיון.
פתחנו בדיון על גבולות הגזרה של למות לטובת קיום מצווה. למדנו על שתי דמויות שנהרגו לטובת מצווה וניסינו לדמות דו שיח ביניהם. דרך ראשונים הרחבנו את הדיון על רגעים בהם מסירות הנפש במקום ורגעים שפחות (כגון אכילת טריפה). סיימנו בכתיבה על מצבים בהם אני מוכן להתנדב ולשלם על כך מחירים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא