נחלק את הכיתה למספר קבוצות. נכתוב על הלוח את השם:

“שי דרומי”

ונבקש מהתלמידים תוך שבע דקות לנסות בעזרת הטלפונים החכמים שלהם לאתר כמה שיותר מידע על מקרה שי דרומי. לאחר כמה דקות של עבודה בקבוצות, נבקש מנציג אחד לספר בקול מה היה המקרה של שי דרומי. בכיתות בהם תרגיל זה איננו מתאים, ניתן לתלמידים לקרוא את הכתבה המביאה את פרטי המקרה.

נבקש מכל חברותא לחזור אל הדינים שלמדנו במהלך השיעורים האחרונים בדין “בא במחתרת” ולנסות לכתוב את פסק הדין של שי דרומי על פי המשפט העברי.

נבקש מאחת החברותות להקריא את פסק הדין שכתבה.

• האם אכן זה פסק הדין במקרה שי דרומי על פי מה שלמדנו?
• מי רוצה לחוות דעתו על הפסק?

נחלק לתלמידם את נוסח התיקון לחוק העונשין שנחקק בכנסת ישראל בשנת 2008 בעקבות פרשיית שי דרומי ונבחן יחד את מידת ההתאמה בין חוק זה לבין דין “בא במחתרת” כפי שהוא הוגדר ע”י חז”ל בסוגיות שלמדנו:

תיקון לחוק העונשין, 2008

(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.

)ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם –

(1) המעשה היה לא סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס;

(2) האדם הביא בהתנהגותו הפסולה להתפרצות או לכניסה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים.

)ג) לעניין סעיף זה, “משק חקלאי” – לרבות שטח מרעה ושטח המשמש לאחסון ציוד וכלי רכב במשק חקלאי.

החוק וההלכה עוסקות בגנב ומתירות לאדם להרוג אותו בשם ההגנה העצמית. שתיהן מסייגות את האפשרות הזו למקרים בהם נסיבות העניין חריגות (כך לשון החוק ובהתאמה, מה שהסוגיה אומרת לגבי אב ובנו וכדומה). ובכל זאת יש נקודה משמעותית שמבחינה בין החוק להלכה: בעוד ההלכה מתירה את ההרג רק כמגן על בעל הבית מפני רצח, על פי הכלל: “הבא להורגך השכם להורגו”, החוק מתיר את הרג הגנב גם כהגנה מפני גניבת הרכוש.

נחלק את התלמידים לקבוצות ונבקש מהן לנסח מעין דיון גמרא (בשפה ובניסוח של הגמרא שלנו) שמציע את דין בא במחתרת כפי שהוא עולה מחוק דרומי.

הסוגיה שתיכתב אמורה לפתוח אותם למחשבות וההרגשות שלהם על ההגינות שבתיקון חוק זה וגם לתרגל אותם במבנה סוגיה (כדאי לתת לתלמידים מילון ארמי עברי ולערוך מעין תחרות בין הקבוצות השונות על דף הגמרא שיראה האותנטי ביותר). לאחר שהקבוצות השונות יציגו את “דפי הגמרא” שכתבו, נפתח את הדיון במסגרת הכיתתית:

• האם הגיוני לאפשר לאדם הגנה עצמית ואפילו במחיר של הרג, גם כהגנה על רכושו?

ההשוואה בין חוק דרומי לבין ההלכה העלתה את השאלה:

• עד כמה היחס שלנו לרכוש והרצון שלנו לשמור עליו מצדיק התנהגות אלימה ואפילו הרג של מי שמבקש לפגוע בו?

נבקש מהתלמידים לבחור אחת מהדמויות הבאות: השופטת בסיפור דרומי, שי דרומי עצמו, הגנב שהגיע לחווה של שי דרומי, משפחתו של שי דרומי, משפחתו של הגנב שנהרג, המחוקקים בכנסת.

ולכתוב אליה מכתב לאור הנקודות שהצפנו במהלך שיעור זה.

מטרת המכתב היא להעלות בצורה חזקה יותר את ההרגשות והמחשבות שיש לתלמידים על החוק ועל דין “בא במחתרת” בכלל.

נבקש מתלמידים המוכנים לשתף במה שכתבו להקריא בקול את המכתב.

את השיעור נחתום בשקט של שתי דקות בו התלמידים יתבקשו לחשוב על הרכוש היקר להם ולנסות להרגיש ולחשוב מה הם היו עושים לו מישהו היה מבקש לקחת מהם בכוח את הרכוש הזה.

בנקודה זו שחוזרת גם אל החזקה של רבא בסוגיה (לפחות על פי הסברו של רש”י שם) נסכם בצורה עדינה את השאלה העמוקה שניצבת בפנים הסוגיה בגמרא:

• מה מידת היחס והקשר שאדם חש לרכושו ולאן זה עשוי להוביל אותו?

נזמין את מימי שמוכן לשתף במשהו ממה שעבר בו במהלך השקט לשתף את כלל הכיתה.

פתחנו בכתבה על שי דרומי ובפער בין ‘דין תורה’ למערכת המשפט. למדנו על חוק העונשין וניסינו להתאים בינו לבין הסוגיה שלמדנו. העמקנו ביחס שיש לאדם על רכושו וניסינו לחשוב עד כמה הוא מצדיק התנהגות אלימה ואפילו הרג של מי שמבקש לפגוע בו. סיימנו בתרגיל שתיקה על המקומות שהרכוש שלנו יכול להביא אותנו.