נפתח את השיעור בבקשה מהתלמידים לנסות ולחשוב על סיטואציה בה הם רצו לעשות דבר מה, ומישהו מעליהם בעל סמכות ומרות (כגון: הורים, מורים, קומונרית וכדומה) חשב שהם צריכים לעשות משהו אחר. כדאי לשים מוזיקה נעימה ברקע ולבקש מכל אחד להיזכר בסיטואציה בצורה מלאה: מה הרגיש? כיצד הכריע? כיצד התקבלה ההכרעה שלו? מה הרגיש אחרי ההכרעה?

לאחר כמה דקות נערוך סבב בין התלמידים ונבקש מכל אחד לומר משהו מתוך המחשבות שעברו עליו בתרגיל הפתיחה. אפשר לבקש מכל אחד לשתף במשהו בעל תוכן ממשי, או לבקש מכל תלמיד לומר מילה אחת שמשקפת מבחינתו את ההתמודדות שהיתה לו בסיטואציה עליה חשב. נכתוב על הלוח את אוסף המילים שיעלו בכיתה.

נלמד יחד עם התלמידים את המדרש המפורסם על רבן גמליאל שדרש מרבי יהושע לחלל את יום הכיפורים בתאריך שחל על פי חשבונו כדי לשמור על אחדות הפסיקה וכדי להורות שהנשיא הוא רבן גמליאל ועל כן הכרעותיו הן המתקבלות.

משנה ראש השנה פרק ב משנה ט (תלמוד בבלי ראש השנה כה עמוד א)
שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר [ר’ עקיבא פגש את ר’ יהושע שהיה בצער על שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים]. אמר לו [ר’ עקיבא לר’ יהושע]: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: “אלה מועדי ה’ מקראי קדש אשר תקראו אתם” (ויקרא כג, ד) – בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס [ר’ יהושע הלך לר’ דוסא בן הרכינס]. אמר לו [ר’ דוסא לר’ יהושע]: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו. שנאמר “ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל” (שמות כד, ט). ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה. [שלא יהיה ערעור בכל דור על הסמכות הגבוהה – בית דין או מנהיגות תורנית אחרת, שהם לא בדרגתם של משה ואהרון. ע”פ רש”י].
נטל [ר’ יהושע] מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי – בחכמה, ותלמידי – שקבלת את דברי.

נסביר את הטסקט ברמת הפשט, ונשאל:

• כיצד דורש ר’ עקיבא את הפסוק מספר ויקרא?
• כיצד משכנע ר’ דוסא את רבי יהושע?
• כיצד מקבל רבן גמליאל את רבי יהושע? מה דעתכם על תגובתו ודבריו?

ניתן גם לעבד את הטקסט בכלים של כתיבה. המדרש מזכיר דמויות שונות: רבן גמליאל, רבי יהושע, רבי עקיבא ורבי דוסא בן הורכינס. נבקש מכל אחד מהתלמידים לחשוב על דמות שנזכרת במדרש או על דמות שאיננה נזכרת במדרש עצמו, אך אם פותחים את הפוקוס של הסיטואציות המתוארות במדרש – סביר להניח שהם נמצאות שם (כגון: הנשים או הילדים של כל אחת מהדמויות, התלמידים העוטפים את כל אחת מהדמויות, האנשים שפוגש רבי עקיבא בדרכו לרבי יהושע ושפוגש רבי יהושע בדרכו לרבן גמליאל). נבקש מהתלמידים לכתוב דו שיח בין שתי דמויות או מונולוג של אחת מהדמויות שיתאר בצורה עשירה ורחבה יותר מזו המתוארת במדרש עצמו את ההרגשות והמחשבות שמתלוות לסיטואציה מורכבת, כמו זו המתוארת במדרש.

נקרא יחד את החלק הראשון מתוך פירושו של הרמב”ן לפסוק בדברים פרק י”ז פסוק י”א ונחבר את ההרגשות שהציפו התלמידים בתרגיל הכתיבה שעשו כמו גם בתרגיל הפתיחה שעסק באופן כללי ביכולת שלנו לקבל מרות וסמכות: כלומר ננסה להבין את הקושי כמו גם את החשיבות שביכולת לקבל מרות של אנשים מבוגרים ממני בחיים שלי באופן כללי ובחיים הדתיים שלנו באופן ממוקד יותר.

ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ–תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ–יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים פרק י”ז)

הרב משה בן נחמן, רמב”ן, דברים יז, יא
ימין ושמאל – אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש”י. וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם. ואל תאמר איך אוכל החֵלֶב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה? אבל תאמר כך ציוה אותי שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות האדון המצווה על המצוות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ראש השנה כה ע”א).

נשאל:

• אילו תחושות מעורר בכם הטקסט הזה? נעודד שיתוף בתחושות מסוגים שונים, הזדהות כמו גם ביקורת.
• הרמב”ן ור’ עקיבא מנמקים בצורה דומה את הצורך להישמע לחכמים. מהו הנימוק המשותף שלהם?

לפי הקטעים שקראנו, הקב”ה מעניק לחכמים את הסמכות ואת החופש “לדבר בשמו”. לפי ר’ עקיבא, לבני האדם יש את הכוח לקבוע את “מועדי ה'”, וברגע שקבעו אותם נחשב הדבר כאילו יצא מפי הגבורה, והקב”ה מסכים עם מועדים אלה – אפילו אם נעשתה טעות!  כך גם אומר הרמב”ן.

באמירה זו יש קודם כל חופש גדול – לאדם ולחכמים ניתנה היכולת ליצור מציאות בעצמם, ליצור ולהשמיע את דבר ה’. יש כאן קשר חזק מאוד בין האדם ובין הקב”ה. אך עם כל זאת מגיעה גם אחריות גדולה – קביעת בית הדין היא דבר אלקים ממש ולכן חשוב להישמע לה, והיא חייבת להיעשות מתוך כובד ראש ומתוך סמכות רחבה ומקובלת על העם – לא ניתן שכל אחד ימציא “דבר ה’ ” משלו.

חשוב להדגיש כי אצל חכמים הדברים נעשים מתוך אהבה וכבוד הדדי, ולא חלילה מתוך מלחמות אגו (כמו שלעיתים אנו חווים ענייני קבלת מרות). תעיד על כך תגובתו של רבן גמליאל שמנשק ראשו של רבי יהושע ומכיר בגדולתו בחכמה.

אפשרות להרחבה: בירושלמי על מסכת המשנה הראשונה במסכת הוריות, נאמרה דרשה שונה מזו המובאת בתלמוד הבבלי ומצוטטת בפירוש הרמב”ן המובא במהלך השיעור מלעיל, וכך נאמר בירושלמי:

כהדא דתני: יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם?!  תלמוד לומר: “ימין ושמאל”, שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל”.

דהיינו המצווה לשמוע לדברי חכמים קיימת רק במקרה בו הם אומרים על ימין שהוא ימין. במידה ונראה לכם נכון, ניתן להביא גם את הקטע הזה לכיתה ולדון ביחס שבין תפיסות העולם הבאים לידי ביטוי במקורות השונים.

נתחיל בדיון כהקדמה לעבודה רוחנית: נבקש מהתלמידים לנסות ולחשוב מה הן התכונות/ מאפיינים/ תפיסות עולם שיש לרבי יהושע שמתוכן הוא עושה את מה שהוא עושה ונכתוב אותן על הלוח כך שיהיו לעיני התלמידים.

נמשיך לעבודה רוחנית-אישית: נבקש תחילה לחשוב על סיטואציות שבהן היינו רוצים להיות מסוגלים ליותר ענווה וקבלת סמכות (ניתן להזכיר את הסיטואציות שעלו בתרגיל הפתיחה).

• ייתכן שעדיין יהיה קשה לתלמידים להכיר בנקודות כאלו שבהן הם צריכים לקבל יותר סמכות. במקרה כזה, אפשר להתחיל ב”השלכה” החוצה – לחשוב על סיטואציות של אנשים אחרים, שבהן לדעתם היו צריכים לקבל יותר סמכות (אחים, חברים, חניכים. או בסוגיות אקטואליות ופוליטיות). מכאן יהיה יותר קל לפתוח את השאלה האם יש נקודות כאלה גם בחיי, שאולי איני שם לב אליהן?

כעת נבקש מכל תלמיד לנסות ולחשוב על תכונה דומיננטית שנדרשת אצלו במבנה האופי שלו על מנת להיות מסוגל לעשות כמעשהו של רבי יהושע: הן בהקשרים דתיים ואולי גם בהקשרים אחרים בחיים. ננסה ליצור בכיתה חמש דקות של שקט, בהם כל אחד יחשוב/ יכתוב/ יתפלל על התכונה שהוא היה שמח לחזק ולהצמיח בתוכו על מנת לאפשר את התנועה הזו.

התחלנו בהיזכרות בסיטואציות בהן סמכות עליונה ניסתה לכפות עלינו את דעתה.  למדנו את הסיפור על רבי יהושע ורבן גמליאל הנוגע בסוגיה זו, ועיבדנו את הדברים בכתיבה. המשכנו ללימוד הרמב”ן וניסינו למצוא את המשותף בין הקטעים השונים, ולבסוף לקחנו את הדברים להתבוננות ולעבודה אישית.

כעת (ולאורך כל השיעור) חשוב להתייחס גם לקושי שבוודאי עולה מול תפישה זו – לפגיעה האפשרית בחירות, בריבוי הדעות, בביטוי העצמי. אכן אלו דברים שונים מאוד מן התפישה המערבית-מודרנית הרווחת. אך יש להדגיש כי הדברים אינם באים כדי למחוק את הפרט: התורה מעודדת מחלוקת וריבוי דעות, וגם רבי יהושע לא התבטל ומחק את עצמו אלא התעקש לעמוד על דעתו במחלוקת מול רבן גמליאל – ורק בסופו של דבר קיבל את הכרעת בית הדין. המטרה אינה ביטול ואפסיות של העצמי, אלא עמידה על דעותיי ועקרונותי יחד עם הכרה בערכים עליונים יותר ובחירה בקבלה של סמכות רחבה יותר.