נביא לכיתה חומרי יצירה. ניתן לחלק מהתלמידים בכיתה דף ועליו כתובה בגדול המילה “סמכות”, ולחלק מהתלמידים דף ועליו כתובה בגדול המילה “לסמוך”. נבקש מכל תלמיד ליצור על הדף שקיבל יצירה שתביע את המילה כפי שהיא נחווית אצלו. כדאי לתת לתלמידים דגשים כגון: לחשוב על צבע מתאים, על צורה מתאימה וכן הלאה. כמובן שכדאי לשים מוזיקה נעימה ברקע שתתן לזמן היצירה את השקט והריכוז שהוא דורש. במידה והכיתה איננה בשלה למשימת יצירה מופשטת, נוכל לבקש מכל תלמיד לכתוב שמש של אסוציאציות שמעלה בו המילה שקיבל.

בסיום העבודה נבקש מכל אחד מהתלמידים להציג את שני הדפים שיצר. סביר להניח שיהיה פער גדול בין הצבעים והסגנונות שהמילה “סמכות” תביא איתה (שיהיו נוקשים וחדים יותר) לבין הצבעים והסגנונות שהמילה “לסמוך” תביא איתה (שיהיו רכים וחמים יותר). נפתח עם התלמידים דיון על היחס בין שתי המילים הללו ועל העובדה המעט מפתיעה שיש דמיון בין המילים וששתיהן נובעות מאותו השורש.

נקרא לתלמידים את המכתב הבא שנכתב לאחד מהרבנים באחד מאתרי האינטרנט והוא פותח למעשה ממש את שאלת הסמכות של חכמים כיום ואת הקושי שלנו לסור למשמעתם ולסמוך עליהם:

כבוד הרב שלום וברכה
בכל פעם שאני שואלת רבנים שאלה כל שהיא בהלכה, אני מודה שיש בליבי איזה שהוא קושי שהייתי שמחה קצת לשתף אותך בו ולשמוע ממך עיצה או תשובה מה אני יכולה לעשות איתו. באמת שהקב”ה חשוב ויקר ומשמעותי לי בחיים ואני מחפשת לעבוד אותו ולקיים ולשמור את מצוותיו. אבל תלמידי חכמים ורבנים, כמה שהם יהיו גדולים ועצומים ממני, בסופו של דבר הם גם בני אדם וקצת קשה לי לחשוב שהרבה מהדברים שאני מתאמצת לעשות בחיים שלי נובע מהכוח והסמכות של חכמים ולא בדיוק מהשאלה מה הקב”ה מבקש ממני.. אני מפחדת שזה נשמע לך קצת כפרני, אז חשוב לי לומר שגם עכשיו למרות הקושי אני מקפידה להשתדל ולשמוע לכל התשובות שאני מקבלת בעניינים ההלכתיים, אבל הייתי שמחה לחשוב איך אני יכולה להתגבר על הקושי הזה ולהקשיב בצורה יותר שלווה לדברי חכמים.

נשאל את התלמידים מי מזדהה עם האמור במכתב, ונבקש מהם לתת את המילים והמנגינה שלהם לשאלה המובעת במכתב זה, או במילים פשוטות: נבקש מהם להגיב לאמור במכתב. כדאי לתת לדיון הזה מקום משמעותי בשיעור, כיוון שסביר להניח שהוא נוגע בנקודה שמטרידה לא מעט מהתלמידים שלנו בצורה כזו או אחרת, והוא יכול לתת שער ופתח משמעותיים הרבה יותר ללימוד המקורות בהמשך השיעור. חשוב בשלב זה להישאר עם השאלה הפתוחה והתחושות שהיא מעוררת, ולא למהר לספק לה תשובות.

נחלק את הכיתה לחברותות לימוד וניתן לכל אחת מהן דף ובו אוסף של מקורות מתוך חוברת הלימודים (במעגלי ההלכה) המסבירים מניין נובעת הסמכות של חכמי ישראל במהלך הדורות לקבוע ולהגדיר את התורה שבעל פה. נבקש מכל חברותא ללמוד כל אחד מהמקורות ולנסח בקצרה שני משפטים לכל מקור: מה התשובה שהוא נותן על מקור סמכותם של חכמים. כמובן שחלק מהמקורות נוגעים ברעיון דומה ואפשר לבקש מהתלמידים גם לארגן את המקורות בקבוצות הנוגעות בנקודה זהה או דומה.

לאחר מכן נחזור למליאה, נעבור יחד עם התלמידים את המקורות וננסה לנסח יחד את אמירה המצויה בכל מקור לגבי מקור הסמכות והשאלה מדוע יש לסמוך על דברי החכמים בכל דור ודור.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יט עמוד ב
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: “ויתן ה’ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלוקים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה’ עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל” (דברים ט, י)? – מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ומה שהסופרים עתידין לחדש.

הרב משה בן נחמן, רמב”ן, דברים יז, יא
והצורך במצווה הזאת גדול מאד, כי התורה ניתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני ה’ במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקיבלו פירושו עֵד מפי עֵד עד משה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות התורה או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח ה’ על משרתי מקדשו, ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.

רמב”ם, הקדמה ליד החזקה
הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו… נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה, ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם… כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום.

הראי”ה קוק, אדר היקר, עמ’ לח-לט
…אנחנו מקיימים באהבה מנהגי ישראל שאנו יודעים שלא נצטווינו בהם ע”פ שום נבואה, והכל מפני חיבתה של אומתנו, אהבתה וכבודה החביב עלינו, בחיבה של קדושה אלוקית עליונה. וכן כל מצות חכמים שאנו מקיימים, היסוד העיקרי שלהן היא קבלת “הגוי כולו” (מלאכי ג, ט), שהיא כבוד האומה והשפעתה ההיסתורית הנצחית האלוקית החביבה. … ערכם הגדול של חז”ל, ורוממות מעלתם האלוקית הוא דבר אמת לעצמו, והוא יכול גם לתן תבלין, להנעים ולשפר את הנטייה ללכת בדרכיהם, אבל היסוד הקיים עדי עד, הוא רק קבלה האומה לדורותיה בדרכי חייה. והננו רואים למשל, שחרם דרגמ”ה [דרבנו גרשום מאור הגולה] במקום שנתפשט הוא חזק ואמיץ בלב האומה כשאר איסורי תורה, אע”פ שלא היה לא תנא, ולא אמורא, אלא מפני שנתחברה לו הסכמת האומה על כל פנים במשך הדורות, “וכל המוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר”…

הרב אברהם ישעיהו קרליץ, אגרות חזון איש, אגרת לג
השגחתו יתברך הוא בכל דור ודור על היחידים ששתלם בכל דור להורות חוקיו ומשפטיו לישראל. וכשהם מעמיקים בהלכה, הם בשעה זו כמלאכים, ורוח ממרום שורה עליהם. ועל פיהם נקבעו הלכות באישות החמורות, ובשבת, ובשאר הלכות חמורות.

• אכתיבת תשובה
• בתרגיל סמיכה

בתחילת השיעור עמדנו על הקשר בין המילים “סמכות” ו”לסמוך”, והבחנו במטענים השונים שהן מעוררות בנו. קראנו את שאלת הרב שמשקפת תחושות שניתן להזדהות איתן, בקושי בקבלת הסמכות ההלכתית. למדנו את המקורות המסמנים מספר תשובות אפשריות לשאלה זו, ולסיום ניסינו לחוש את הסמכות ההלכתית לא כדבר נוקשה ומגביל, אלא כדבר שניתן להרפות ולהישען עליו.

ניתן לסיים את השיעור בשאלה רחבה יותר שמחברת את הדברים להווה: על מי אני מוכן להישען ולסמוך בחיי? האם הייתי רוצה להצליח להרפות, לא להישען רק על עצמי ולהסכים להישען על מישהו אחר? אם כן, על מי? (הורה, מורה, אח, רב…)

הערה: שיעור זה שייך לכיתות בהם התלמידים מוטרדים מהשאלה איתה ביקשנו להתמודד במהלכו, במידה ובכיתה שלכם סמכות חכמים היא נתון מובן מאיליו שאין עליו שאלות – אולי לא נכון לפתוח את העניין בפורום כיתתי. בשיעור זה אנחנו מבקשים לבנות בתלמידים יכולת לקבל סמכות אך דווקא מתוך אמירה של שמחה, הסכמה ואפילו רצון לסמוך על מישהו שגדול וחכם מאיתנו. כדאי לשים לב שהצלחנו במשימה ולא השארנו את קבלת המרות והסמכות במקום “הבירוקרטי” שבו שלא לגמרי נוגע וחי בעולמם של רוב התלמידים שלנו.